שם התלמיד : ולריה טורקין

כיתה : ז’1

תאריך הגשה : 1.1.2016

מורה : פנינה גרוס

שיעור : ספרות

תקציר הסיפור :

“אנו, שלוש בנות פוֹסִיל, נודרות לנסות להכניס את שמנו לספרי ההיסטוריה כי זה השם שלנו בלבד  “על הנדר הזה חזרו בכל יום הולדת שלוש הילדות גיבורות הספר. הן היו יתומות, וידעו שאם אכן ייכנסו לספרי ההיסטוריה לא יוכלו להגיד ששם המשפחה שלהם היה של סבא וסבתא שלהם. את פאולין, פטרובה ופוזי אסף הדוד הגדול מת’יו כשהיו תינוקות, אימץ אותן והביאן לביתו אשר נמצא בלונדון. שם גידלו אותן אחייניתו של הדוד סילביה והאומנת המסורה ננה. הן חיו באושר בביתו הגדול של הדוד ואהבו זו את זו כאחיות. אולם יום אחד יצא הדוד למסע ארוך, והמשפחה הקטנה איבדה כל קשר עמו. גם סכומי הכסף שנהג לשלוח חדלו להגיע… וסילביה החליטה להשכיר חדרים, בחדר הראשון גרו זוג מבוגרים עם מכונית שפטרובה אהבה, בחדר השני גרה תיאו אשר סידרה להן באופן קבוע לבוא לשיעורים באקדמיה למחול שפוזי מאוד אהבה ובחדר השלישי גרו זוג דוקטוריות שלימדו את הבנות ספרות וחשבון שפאולין אהבה במיוחד.דוד מתיו הגדול השאיר לכל אחת מהבנות מחרוזת וסילביה קנתה להן לכבוד חג המולד שעון תואם. באקדמיה למחול פאולין ופטרובה השתתפו בהצגת “הציפור הכחולה” שכל הכסף שנאסף נתרם לבית חולים שאציל את אולגה אחותה של מדאם. ביום של ההצגה, הן חזרו על הנדר אפילו שלא היה זה יום הולדת של אף אחת מהן. ההצגה הסתיימה, כולם החמיאו להן, מננה הן קיבלו סיכה עם ציפור כחול ושמותיהן חרוט עלייה ומסילביה קיבלו חופשה בבית קיט קטנטן במפרץ פבנסי שממנה כל כך נהנו. “לעולם אל תשכחי ששחקנית ממשיכה ללמוד עד יומה האחרון” פאולין הסתכלה על בנות שיותר גדולות ממנה משחקות ופוזי הלכה לשיעורים של קבוצות במקום לשיעורים של מדאם, היא פרשה מהאימון הקבוצתי ואמרה למדאם שתיתאמן בבית ותחזור בשליש הבא. הבנות מכרו את המחרוזות לאדון סימפסון כדי לקנות לפאולין שמלה חדשה לכבוד האודישן, הן יקבלו את המחרוזות חזרה כאשר ישיגו את הכסף. פאולין קיבלה את התפקיד של אליס מארץ הפלאות. דודן חזר הביתה לאחר הרבה מאוד זמן והכיר את הבנות. הבנות סיפרו לדודן שפאולין וסילביה נוסעות להוליווד, שפוזי וננה נוסעות לצ’כוסלובקיה ודודן הציע שהוא ופטרובה יקנו מכונית ואפילו בית ליד שדה התעופה.

קונפליקט פנימי:

פטרובה אחת מאחיות פוסיל הייתה צריכה ללכת עם אחיותיה ללימודי ריקוד אפילו שתעבה את זה. היא אהבה להטיס מטוסים ולנקות עם אדון סימפסון מכוניות. היא לא הייתה בטוחה שהיא רוצה ללכת לאקדמיה אך חשבה על זה שהכסף יעזור להן. היא תמיד סיפרה לאדון סימפסון איך היא מרגישה עם זה והוא תמיד אמר לה שכשתיהיה גדולה תוכל לבחור לעצמה עבודה אחרת, היא הסכימה איתו והמשיכה ללכת לשיעורי הבלט. היא השתתפה בהצגת “הציפור הכחולה” בתור מיטיל ודי אהבה את זה.

הקונפליקט הוא שפטרובה לא ידעה אם כדאי לה ללכת לשיעורי הבלט או לעשות מה שהיא אוהבת והחליטה שתלך לשיעורי הבלט ובזמנה הפנוי תעשה את מה שהיא אוהבת. 

הערכה לספר:

‘נעלי בלט’ הוא ספר מאוד מרגש ומלא במתח. אומנם יש בו 315 עמודים אני ממליצה אותו לכיתות ו-ח. יש בו היתלבטויות “אני לא רוצה להיות רקדנית, לא בשבילי” , היסתבכויות “בבית הזה יש הרבה מאוד בעיות שצריך למצוא להן פתרון” , אנשים חדשים שנכנסים לחייהן “מה דעתך להשכיר חדרים? כל כך הרבה חדרים ריקים עומדים בבית הזה. למה  שלא נפתח פנסיון, ונכניס כמה אנשים נחמדים?”.

בנוסף, לדעתי הספר הזה יכול ללמד את קוראיו הרבה, הוא יכול ללמד על סבלנות לדברים, על איך צריך להתנהג, על הקשבה לאחר והכי חשוב הוא יכול ללמד על דאגה ואהבה לאחר.