דֻּבִּי יוּמְבּוֹ

זֶהוּ סִפּוּר עַל דֻּבִּי יוּמְבּוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר.
בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים שִׂחֵק הַדֻּבּוֹן יוּמְבּוֹ יוֹם יוֹם עִם חֲבֵרָיו לַיַּעַר: עִם הַדֻּבִּים, הַשְּׁפַנִּים וְהַצִּפּוֹרִים.
כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ לְיוּמְבּוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהוּא וַחֲבֵרָיו יֵלְכוּ לְבֵית הַסֵּפֶר וְיִלְמְדוּ קְרֹא וּכְתֹב.

אַךְ יוּמְבּוֹ אָמַר לְאִמָּא:
“לָמָּה לִי לִלְמֹד קְרֹא וּכְתֹּב?! הֲרֵי אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בְּתוֹפֶסֶת, בְּגֻלּוֹת וּבְכַדּוּר, גַּם בְּלִי לָדַעַת כָּל זֹאת. לָמָּה לִי לָשֶׁבֶת וּלְהָכִין שִׁעוּרִים? טוֹב לִי לְשַׂחֵק… לֹא אֵלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר!”

אִמָּא הִתְעַצְּבָה אֲבָל יָדְעָה שֶׁיוּמְבּוֹ לוֹמֵד לְמַעַן עַצְמוֹ וְלֹא לְמַעַן אִמָּא, וְלָכֵן אָמְרָה: אִם אֵינְךָ רוֹצֶה, אַל תֵּלֵךְ! אַךְ יִהְיֶה לְךָ מְשַׁעֲמֵם לִהְיוֹת לְבַד בַּבַּיִת, הֲרֵי כָּל חֲבֵרֶיךָ יֵלְכוּ לְבֵית הַסֵּפֶר”.

יוּמְבּוֹ הָיָה עַקְשָׁן וְלָכֵן אָמַר:”לֹא רוֹצֶה!”

לְמָחֳרָת הָיָה לְיוּמְבּוֹ מְשַׁעֲמֵם.
בָּא אֶל אִמָּא וּבִקֵּשׁ: “שַׂחֲקִי אִתִּי בְּכַדּוּר”. אַךְ אִמָּא דֻּבָּה הָיְתָה עֲסוּקָה בְּסִדּוּר הַבַּיִת. יָצָא יוּמְבּוֹ לֶחָצֵר וְחָשַׁב, אֵלֵךְ לְבַקֵּר אֶת סַבָּא הוּא יְשַׂחֵק אִתִּי.

הָלַךְ יוּמְבּוֹ בַּיַּעַר הַיָּרֹק עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל סַבָּא שָׁפָן. דֶּלֶת הַבַּיִת הָיְתָה נְעוּלָה וְעַל הַדֶּלֶת הָיָה פֶּתֶק: “הָלַכְתִּי לַשָּׁכֵן, מִיָּד אָשׁוּב. נָא לְחַכּוֹת רֶגַע קָט”.

יוּמְבּוֹ לֹא יָדַע לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב עַל כֵּן הָלַךְ בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה, בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה וּפָנָיו עֲצוּבוֹת.

בָּעֶרֶב בָּא סַבָּא לְבַקֵּר בְּבֵית הַדֻּבִּים, שָׁמַע עַל בִּקּוּרוֹ שֶׁל יוּמְבּוֹ וְשָׁאַל: “מַדּוּעַ לֹא חִכִּיתָ לִי יוּמְבּוֹ? הֲרֵי כָּתַבְתִּי שֶׁמִּיָּד אָשׁוּב”.
“יוּמְבּוֹ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִקְרֹא” אָמְרָה אִמָּא דֻּבָּה.
“חֲבָל”, אָמַר סַבָּא, “עָלָיו לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר וְלִלְמֹד לִקְרֹא”.

“לֹא רוֹצֶה!” אָמַר יוּמְבּוֹ הָעַקְשָׁן.

לְמָחֳרָת שׁוּב הָיָה יוּמְבּוֹ בַּחֶדֶר וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ “אֵלֵךְ אֶל הָעוֹרֵב, תָּמִיד הוּא מְכַבְּדֵנִי בְּעוּגִיּוֹת מְתוּקוֹת”.

הָלַךְ יוּמְבּוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב וְהִנֵּה עַל הַסַּפְסָל הָעוֹמֵד בְּסָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב, מֻדְבָּק פֶּתֶק. בַּפֶּתֶק הָיָה רָשׁוּם “זְהִירוּת צֶבַע טָרִי”, כִּי בְּיוֹם זֶה צָבַע הָעוֹרֵב אֶת הַסַּפְסָל, אַךְ יוּמְבּוֹ לֹא יָדַע לִקְרֹא.

יוּמְבּוֹ אָמַר: “וַדַּאי כָּתוּב כָּאן אֶחֱזֹר מִיָּד כְּמוֹ אֵצֶל סַבָּא, אֵשֵׁב אֵפוֹא וַאֲחַכֶּה”. הִתְיַשֵּׁב יוּמְבּוֹ עַל הַסַּפְסָל.

בְּרֶגַע זֶה יָצָא הָעוֹרֵב וְאָמַר: “אוֹי וַאֲבוֹי, מַדּוּעַ יָשַׁבְתָּ? הֲרֵי כָּתוּב בַּפֶּתֶק זְהִירוּת צֶבַע טָרִי, רְאֵה מָה קָרָה לְמִכְנָסֶיךָ”.

יוּמְבּוֹ נִסָּה לְנַקּוֹת אֶת מִכְנָסָיו אַךְ לַשָּׁוְא. “לֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר”, הִצִּיעַ הָעוֹרֵב, “תִּלְמַד לִקְרֹא וְיִיטַב לְךָ”.

“לֹא רוֹצֶה!” אָמַר יוּמְבּוֹ וּפָנָה לְבֵיתוֹ.

כַּאֲשֶׁר יוּמְבּוֹ חָזַר לְבֵיתוֹ רָאָה שֶׁמִּתֵּבַת הַדֹּאַר בַּכְּנִיסָה מֵצִיץ פֶּתֶק וּבַפֶּתֶק רָשׁוּם דְּבַר מָה. “בְּוַדַּאי צָבְעוּ אֶת תֵּבַת הַדֹּאַר” אָמַר יוּמְבּוֹ “לֹא אֶגַּשׁ לְשֵׁם”. יָשַׁב יוּמְבּוֹ בַּגַּן וְהָיָה לוֹ מְשַׁעֲמֵם מְאוֹד.

פִּתְאוֹם רָאָה אֶת כָּל חֲבֵרָיו עוֹבְרִים עַל יַד הַבַּיִת וּמַתָּנוֹת בִּידֵיהֶם. “כֻּלָּם הוֹלְכִים לְיוֹם הֻלֶּדֶת” הִרְהֵר יוּמְבּוֹ “אוֹתִי לֹא הִזְמִינוּ…”

הָלַךְ יוּמְבּוֹ בְּשֶׁקֶט אַחֲרֵי הָעוֹבְרִים וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַיַּעַר, שֻׁלְחָן עָרוּךְ לִמְסִבָּהּ, הָיוּ שָׁם עוּגִיּוֹת וְסֻכָּרִיּוֹת וּשְׁלוֹשָׁה מִינֵי גְּלִידָה. הִתְיַשֵּׁב יוּמְבּוֹ מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ וְהֵחֵל בּוֹכֶה.

שָׁמְעוּ כֻּלָּם אֶת הַבֶּכִי, יָצְאוּ לְחַפֵּשׂ מִי בּוֹכֶה, וּמָצְאוּ אֶת יוּמְבּוֹ.

“יוּמְבּוֹ”, אָמְרוּ כֻּלָּם “לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה? מַדּוּעַ לֹא בָּאתָ לַמְּסִבָּהּ?”
“כִּי לֹא הִזְמִינוּ אוֹתִי” בָּכָה יוּמְבּוֹ.
“לֹא נָכוֹן!” קָרָא מִיקִי הַשָּׁפָן “הֲרֵי בְּמוֹ יָדַי כָּתַבְתִּי אֶת הַהַזְמָנוֹת, אֶת הַהַזְמָנָה שֶׁלְּךָ שַׂמְתִּי בְּתֵבַת הַדֹּאַר שֶׁלָּכֶם”.

הִתְחִיל יוּמְבּוֹ לִצְחֹק. הוּא צָחַק וְאָמַר: “וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁבַּפֶּתֶק כָּתוּב “זְהִירוּת צֶבַע טָרִי” וְלָכֵן לֹא הִתְקָרַבְתִּי לַתֵּבָה… בֶּאֱמֶת עָלַי לִלְמֹד לִקְרֹא!”.

לְמָחֳרָת הִתְחִיל יוּמְבּוֹ לְבַקֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר וְכַעֲבֹר זְמַן קָצָר הוּא יָדַע לִקְרֹא וְהָיָה מְאֻשָּׁר מְאוֹד מְאוֹד.