“מבצע אחים” -יומן קריאה מס’ 2

 על-ידי עדי אנונו

ז’2

תקציר

 אחד המדריכים במועדון השיט לא מוכן לקבל את דוד לקבוצה שלו.

גל ודוד צריכים לעשות עבודה על שמם ולגל אין מה לכתוב,דוד לא יודע את המקור של שמו .

אביו של דוד שואל אותו על אחד המדריכים שבחוג השיט,

בסופו של דבר המדריך נפגש עם אביו של דוד והם מספרים לגל ודוד סיפור מדהים שלא ידעו עליו מעולם,

על העלאת יהודי אתיופיה מארצם לישראל-בדרך הים במבצע נועז ומסובך. המבצע הורכב מהרבה אנשים וממקומות ותכנונים מסובכים,שגרמו לכולם לעלות,

 חוץ מילד אחד שבטעות חשבו כי הוא מת.

מספר נקודות מעניינות עולות בסיפור ,על החיים של יהודי אתיופיה ועל מה שבאמת היה להם חשוב.

אירוע…

סיפורנו מתחיל בהצגת דמות המספר ומשפחתו . שמו גל , יש לו שלושה אחים אדוה , צדף ושחף . הוריהם אהבו את הים כפי שלא אהבו דבר , “אצלנו הים נמצא ביבשה , באויר ובים “. וכך גם כל המשפחה הושפעה , הן בשמות ” הצדף נמצא על החוף – ביבשה , השחף הוא עוף ימי – באוויר , ואדוה זו תנועת הגלים – בים . והן בתחביבים . כל אחד תחביב ספורטיבי ימי אחר . תחביבו של גל הוא השטת מפרשיות בחוג .למדריך של גל קוראים גיורא הוא אוהב אותו , מעריץ אותו . אך בעקבות המקרה שהיה האהדה לגיורא קצת מתערערת .

באחד הימים , בהם הגיע גל לאימון השטת מפרשית עם גיורא . ילד חדש הגיע לחוג דוד שמו . ודוד היה אמור להיות בקבוצה של גיא (מדריך הקבוצה השני ) אך הקבוצה היתה מלאה . תחילה גיורא אמר שלא תיהיה בעיה בהכנסת חניך חדש לקבוצתו . כאשר גיורא הבחין בדוד , הבחין כי דוד הוא ילד שחום עור , שינה במהרה את החלטתו וסירב להכנסת החניך לקבוצה . “גיורא הפתיע את כולנו .מיד אחרי שראה את דוד נכנס הוא קם בעצבי, אמר, “בעצם אין מקום בקבוצה שלי , גיא . אין אפילו מקום אחד” ועזב את המקום .” התנהגות של גיורא מביישת ולא מקובלת על הדעת . הסיבה להתנהגותו מתבררת במהלך הסיפור .

האם גיורא איש רע כל כך ? האם הוא עד כדי כך גזעני ? האם גיורא ודוד מכירים קודם לכן ?

המספר…

מספר עד – דמות בסיפור , איננו גוף עיקרי בסיפור .

המספר בסיפור הינו דמות בסיפור שתחילה מספר את הסיפור שלו בגוף ראשון עד המקרה , את המקרה והנושא שאחריו מספרים שתי דמויות נוספות העונים לשמות מולאלאם וגיורא .

בתחילת הסיפור גל מפר על עצמו ועל מועדון השיט שבו הוא משיט סירתו , הוא מספר על חברו ועל מה שקרה עימו . לאחר קטע זה הסיפור מועבד לידי מולאלם אבא של דוד חבר של גל מהשיט ועל גיורא המדריך .

מעבר זה מיוחד ואינני ראיתי מעבר ממספר למספר בדומה לסיפורנו בספרים אשר קראתי בעבר .

הערכה …

זהו ספר עם עלילה שבהתחלה עצובה ומדכאת , גורמת לחלקנו להזדהות עם המקרה (העלבת פנים ברבים) , ולאחר – מכן נעשית יותר מותחת ומעניינת ומשמחת . עלילה שמעלה זכרונות על קרים לא נעימים שנגמרו בצורה משמחת . כל סוף הוא סוף טוב .

אהבתי את הספר בעקבות שלושה דברים עיקריים:
1. הספר יכול ללמד אותנו כמה דברים על התייחסות למגזרים מיוחדים.(האתיופים)
2. לספר יש עלילה סוחפת מאוד עד – כדי כך שאי אפשר להפסיק לקרוא.
רכשתי את הספר , ולא הצלחתי להפסיק בקריאה הכל – כך מותחת וסוחפת.
3. הסופרת שילבה בתוך העלילה דברים שקרו באמת. הספר אינו המצאה אלא ברובו מקרה אמיתי .

הינני ממליצה בחום ומקווה שתהנו ממנו כמוני .

הסיפור שמאחורי הסיפור .. מצד רונית-לוינשטיין-מלץ..

“איך מספרים סיפור על מבצע של המוסד?
רוב המבצעים של המוסד חסויים ואסור לדבר עליהם!
נפגשתי עם שותפי סוד למבצע, כאלה שנטלו בו חלק ופגשתי גם את מפקד המבצע. הם סיפרו לי מה קרה שם, מה שמותר לספר כמובן. המפגשים אתם היו מרתקים. תמיד ידעתי שאנשי המוסד הם אנשים שעושים מעשים מסמרי שיער לטובת המדינה, היום אני קצת יודעת איך הם עושים זאת.

איך מספרים סיפור של עליה עם סכנות וקשיים גדולים כל כך? איך אני, שנולדתי במדינת ישראל, יכולה להבין מה עבר על העולים בדרך?
נפגשתי עם עולים מאתיופיה. בחביבות רבה פתחו בפני את ביתם, אירחו אותי ושיתפו אותי בסיפור העליה. מה קרה להם בדרך, מה קרה למשפחות, מה היו הקשיים, וכמה געגועים היו כל השנים לארץ ישראל, עד שהצליחו לממש את החלום. המפגשים האלה היו מתנה בשבילי. הכרתי אנשים מקסימים ועדינים, שבצניעות רבה מספרים מעשי גבורה מעוררי השתאות.

איך מספרים סיפור על כפר צוללים מבלי לדעת לצלול?
לנסוע לכפר בסודן זה קצת מסובך, אז נסעתי לאילת. אנשי כפר הצוללים ‘אקווה ספורט’ אירחו אותי, ולימדו אותי את כל מה שצריך לדעת: איך עובדים מכשירי הצלילה, מה זה אוקטיפוס ומה זה מד לחץ אויר, מתי משתמשים באינפלייטור ומתי מפמפמים. שמעתי על ההווי של המדריכים במקום ומה עושים עם מי שבא לצלול ועושה בעיות… אפילו נכנסתי לצלילת ניסיון. מי שלא ראה ריפים ואלמוגים במו עיניו – הפסיד חלק מפלאי תבל. מי שחושש מצלילה – יכול לצאת לשחיה רגילה עם שנורקלים, החוויה מדהימה גם כך!

איך מספרים על ילדים שמשתתפים בחוג שיט?
זה כבר לא בעיה. יש אצלנו במשפחה שייטים ותיקים וצעירים, ואת הסיפורים שלהם כולנו מכירים.

אז מה נשאר לי?
רק לשבת ולכתוב…

עברנו לגור באילת לכמה חודשים, ואת סוף הספר כתבתי שם. אין נפלא מזה, לשחות ביום ולכתוב בערב. לצלול במים אמיתיים בבוקר, ולצלול לעבודת העריכה לאחר מכן, כשקול גלי הים עדיין באזני, ומראות הים טריים בזיכרוני.

כך נולד ‘מבצע אחים’. “

הסוף ! מקווה שתקראו …