הדמות הראשית

הספר הוא הרביעי בסדרה מתוך תשעה ספרים (מתוכם רק חמישה תורגמו לעברית) העוסקים בחייה של אן שרלי- מאת לוסי מוד מונטגומרי.

במהלך הסדרה ניתן ללמוד על אן וחבריה- על אופייה וזהותה. ניתן לקרוא כמעט כל פרט בחייה, מגיל 11 ועד גיל 70.

אלו התכונות שלמדתי על אן-

אפיון חיצוני:

1. המראה החיצוני שלה- גבוהה ובעלת שיער אדמוני, נמשים.

2. לבוש- בדרך כלל לובשת שמלות  ארוכות פרחוניות.

3. עיסוק- אין עבודה.

4. גיל- 25-27

5. מצב משפחתי- נשואה

6. מצב כלכלי- ממוצע. היא לא עשירה במיוחד, אך גם לא ענייה.

אפיון פנימי:

1. חברותית- היא אוהבת להיות בחברת אנשים, אך גם כאשר היא לבד היא לא מרגישה בודדה: “…’האינך בודדה לעולם?’ שאלה לסלי לפתע. ‘לעולם- בהיותך לבדך?’  ‘לא. אינני חושבת כי הייתי בודדה ממש, אי פעם בחיי,’ ענתה אן. ‘אפילו בשעה שאני לבדי יש לי חברה טובה מאוד- חלומות ודמיונות והעמדות פנים. אני נהנית להיות לבדי מדי פעם בפעם, רק כדי שאוכל להגות בדברים ולטעום אותם. אך אני אוהבת ידידות- ופגישות נעימות, קטנות ושמחות עם אנשים’…”

2. ילדותית- היא אמנם כבר אישה בוגרת, אך לעתים רבות מתנהגת כילדה קטנה: “..היא חגה סוב וסוב, צוחקת כילדה, עד שהגיעה אל לשון האדמה שנמשכה מזרחה מן המפרץ…’אין ספק כי איעשה גברת כבודה בהחלט עם הזמן…רואה את, אינני נשואה זמן רב. אני חשה כנערה, ולעתים כילדה, אפילו…”.

3. יצירתית- יש לה דמיון מפותח מאוד, היא מאמינה באמונות משונות ויש לה מנהגים משונים ויצירתיים- למשל, היא נוטה למיין אנשים לשתי קבוצות- אלו שקרובים אליה, מבינים אותה, היא יכולה לדבר איתם על הדברים הקרובים לליבה בלי לחשוש- “נפשות אחיות”, או “הדור שידע את יוסף”; והקבוצה השנייה- הם אלו שלא : “…’ קורניליה מחלקת את כל האנשים בעולם לשני סוגים- הגזע שידע את יוסף והגזע שלא. אם אדם איכשהו ככה רואה אתך עין בעין, ויש לו ככה פחות-או-יותר אותם רעיונות על הדברים, ואותו טעם בבדיחות- רז כמובן, ברור שהוא משתייך לדור שידע את יוסף.’ ‘הו, אני מבינה’, קראה אן, כמו זרח עליה האור. ‘זה מה שאני נהגתי לכנות- ועדיין מכנה, במרכאות- ‘נפש אחות”…”

אפיון פנימי- המשך:

1. חולמנית- תמיד יש לה חלומות ושאיפות, היא נוהגת לחלום בהקיץ רוב הזמן: “…רבות ומענגות היו שוטטויותיה בחופים, לעתים לבדה עם מחשבותיה ועם חלומות חדשים, מתוקים וצובטים את הלב, שהחלו להרות חיים בצבעי הקשת בענן…”

2. אכפתית- היא מתחשבת באחרים, אכפת לה מהסביבה שלה ושיהיה להם טוב ככל האפשר: “…’אעשה למענה כל שביכולתי’, אמרה אן. התעניינותה בלסלי מור, שהייתה ערה עוד מאז ראתה אותה נוהגת את אווזיה במורד הגבעה, גברה בעקבות סיפורה של העלמה קורניליה…”

המספר

המספר בסיפור הוא מספר יודע כל- מספר שיודע את כל סודותיהן ותחושותיהן של הדמויות, ואת רצף האירועים בסיפור בפרטי פרטים. הוא ניטרלי- לא מצדד, מעצים או מוריד מערכה של אחת הדמויות, אלא מציג אותן בדיוק כפי שהן- מכיוון שהוא לא חלק מהסיפור.

בספר ניתן להבחין בברור כי המספר הוא מספר יודע כל- אציין שתי הוכחות:

1. המספר יודע את מחשבותיהן וסודותיהן של הדמויות: “…בלבה של אן גמלה ההחלטה לזכות ברשות הכניסה לממלכתה של נשמה בודדה זו ולמצוא שם את הידידות העשירה שהיה בכוחה לתת…”, “…אן תהתה בסתר מדוע, אם כך הוא הדבר, לא הזכירה העלמה קורניליה מעולם את מרת מור באוזניה…”.

2. המספר מתאר אירועים שקרו לכל אחת מהדמויות, גם כאשר לא היו בסביבת אנשים (ולכן זהו לא מספר גיבור ולא מספר עד): “…כעבור שבועיים שבה לסלי מור לבדה אל הבית הישן שבו עברו עליה שנים מרות כה רבות. בדמדומי יוני ניגשה דרך השדות אל בית אן, ובפתאומיות של רוח רפאים הופיעה בגן המבושם…”

אירוע

הקטע שבחרתי מעמוד 92 בספר קרה כאשר אן הייתה בדרכה לביתה של חברתה, לסלי, ובידה כתבי עת חדשים שידעה שיעניינו אותה. בדרכה פגשה את חברתה, העלמה קורניליה. קורניליה, חברתן של השתיים, מודעת למצבה של לסלי ולכן סיפרה לאן ברגש על מצבה הקשה:

“…’לסלי נטרפת אחרי ספרים וכתבי עת,’ סיפרה לה העלמה קורניליה, ‘וכמעט לעולם איננה זוכה להרשות לעצמה לקנות אותם או לחתום מנוי עליהם. האמת היא שהיא ענייה עד כדי חמלה. אינני תופסת איך היא מצליחה להפיק מחיה ודמי פרנסה מדמי החכירה הזעומים של החווה. לעולם איננה מתלוננת על דלותה אפילו ברמז, אבל אני יודעת מהם פני הדברים. העול הזה העיק עליה כל ימי חייה. לא היה אכפת לה כשהייתה חופשיה ומלאה שאיפות, אבל עכשיו זה בוודאי ממלא אותה במרה שחורה, האמיני לי. אני שמחה שהיא נראתה כל כך ערנית ועליזה באותו ערב שבילתה בחברתכם’…”.

לדעתי, קטע זה תורם לעלילה- מכיוון שאן ידעה על קשייה של לסלי, ועכשיו ידעה עוד יותר; כעת היא יודעת לפעול בהתאם. מכיוון שהיא חברה אמתית,היא תצליח לשמח את לסלי, לשפר את מצבה ולעזור לה. גילויי הלב הללו מקרבים בין החברות, שזקוקות כל כך זו לזו- ולכן הקטע הזה חשוב לדעתי.