יומן קריאה – “הסודות של באום”

שני אלבז

ז2

תקציר הספר…

הסיפור מתחיל כשיום אחד אבא של נעמה, נערה מתבגרת בת שלוש עשרה, נוסע לחו”ל לנסיעת עבודה:

“אבא עמד בחדר המזכירות, לבוש בחליפה, מסורק ורשמי. שתי המזכירות הוותיקות חייכו אליו במתיקות, ואחת מהן אפילו הכינה לו קפה. על הרצפה לידו נחה מזוודה בצורת קובייה ועליה מדבקה ‘זהירות שביר’ בעברית ובאנגלית. כל כך מהר? היא מילמלה בשקט. אבא קם לקראתה וחיבק אותה. היא עצמה עיניים, מתעלמת מהמזכירות ומתאפקת לא לבכות.בואי, הוא הוליך אותה החוצה , לא שוכח להיפרד מהשתיים. הוא השעין את התיק בזהירות אל הקיר ואז נפנה אליה. היא הסתכלה בו בזעף. ‘לולי’ הוא דיבר ברוך את יודעת שאני חייב. לכמה זמן? היא שאלה. אולי שבועיים, אני מקווה שאפילו פחות, הוא אמר, הוא התכופף ונשק לה על הלחי לפני שהספיקה לזוז. היא מלמלה שלום, הסתובבה בהפגנתיות וחזרה לכיתה. ליד עץ הברוש שבמרכז החצר נעצרה והגניבה מבט. אבא נכנס לתוך מונית גדולה, מחזיק בידיו את המזוודה עם המתנוע (מכשיר שהמציא)”.

אבא של נעמה הוא ממציא שעובד עבור ארגון סודי. נעמה נאלצת להישאר לבדה עם אמה החורגת ואילו הגעגועים של נעמה לאימההאמיתית, שנפטרה ממחלה, מקשים עליה ליצור קשר עם אשתו של אביה. הכל משתנה לאחר שהאב נוסע לחו”ל ונעלם לזמן רב, והיא מגלה בחדר העבודה המצאות משונות שלו.כשמבינה נעמה שמשהו קרה והאב איננו יוצר קשר, מחליטה נעמה לטוס לחו”ל בעקבותיו כדי להצילו. בעקבות המסע נעמה מגלה שעבודתו של אביה היא איננה רק המצאת צעצועים מתוחכמים, אלא יש משהו סודי בעבודתו של אביה שהיא איננה יודעת מהו… באומץ ובחכמה מצליחה נעמה לגלות היכן נמצא אביה, להגיע לאנגליה ולפתור את התעלומה.

הגיבורה הראשית…

בספר שלי הגיבורה היא “נעמה באום”. נעמה באום היא נערה בת שלוש עשרה. לנעמה יש שיער שחור חלק היא רזה וצבע העיניים שלה הוא חום, היא תמיד מתלבשת בחולצות חלקות וסוודרים חלקים מעליהם. נעמה אוהבת לעזור לאביה בפיתוח המצאותיו. נעמה היא בת יחידה. אמא של נעמה נפטרה ממחלה ואביה התחתן שוב. כעת יש לה אימא חורגת והיא אינה מצליחה להסתדר עמה.

נעמה היא ילדה סקרנית : “אבא הזהיר אותה לא להיכנס לחדר העבודה בלי רשות, כי אוחסנו בו חומרים ומכשירים מסוכנים. היא תהתה אם באמת יש שם משהו שיכול לסכן אותה. נעמה לחצה על הידית. הדלת לא נפתחה. היא חיפשה מפתח בכיסי המעילים של אבא, בארון הלילה שליד מיטתו, בספר שהיה מונח שם ואף מתחת למיטה.”

נעמה הרפתקנית ואמיצה : “הדלת נפתחה בחריקה קלה. חדר העבודה הדיף ריח של מקום סגור ודחוס. נעמה גיששה בעדינות בחיפוש אחר מתג החשמל, ומיד נדקרה ממשהו. היא משכה את האצבע וליקקה טיפת דם. אחר כך הדליקה את המנורה בכניסה. המנורה הפיצה אור כל כך קלוש, שלא עזרה במאום. היא ניסתה שוב לגשש אחר המתג, ורגלה נתקלה במשהו. ´אווווו,´ שמעה צרחה כמעט אנושית שגוועה מיד.”

נעמה אוהבת לעזור: “נו טוב, אמר לעצמו, ואז הוסיף בקול רם, תעזרי לי? במה? היא תמהה. לתקן חור בשולחן, הוא ענה, מופתע, כאילו מובן מאליו שאפשר לסתום חור בשולחן גינה מפלסטיק. היא חייכה ואמרה בסדר.”

כמו לכל אחד, גם לנעמה יש חסרונות ואצלה זה מתבטא בכך שהיא לא חברותית : ” לא הייתה לה שום כוונה להסביר שהשרטוט במחברתה הוא מתנוע, ממילא אף אחד לא יבין, כולם חוץ מתמי ומיכל. בתור החברות הכי טובות שלה, כלומר, בתור החברות היחידות שלה, הן יודעות קצת מה קורה אצלה בבית.”

המספר…

בספר שלי המספר הוא “מספר יודע כל”. המספר נמצא מחוץ לסיפור והוא אינו דמות בסיפור. הוא מוסר את העלילה כמי שיודע הכל ורואה הכל.  הוא יודע פרטים שהדמויות בסיפור לא יודעות, או פרטים שהן יודעות אך לא “סיפרו” לו, כמו הרגשותיהן ומחשבותיהן : “איזה בוגד, כעסה נעמה. היא הרגישה כל פעימת לב בכף היד שלה, ועם כל פעימה הזמן הלך ואזל”. בקטע הזה מתאר המספר את רגשותיה ומחשבותיה של נעמה, הוא יודע ומתאר בדיוק מה קרה ואת כל הפרטים המדויקים.

“תחילה לא ראתה כלום באור הניאון החלש שדלק. כשעיניה התרגלו ראתה חלל גדוש ב.. נעמה לא ידעה במה בדיוק. ברגע הראשון חשבה שהיא רואה גרוטאות. רובוטים, אמר דניאל בפליאה. רובוטים אפורים ושחורים. רובם נראו כמו קופסאות עם כפתורים ורגליים או זרוע, וחלקם כמו כמה חלקי מתכת ומעגלים חשמליים שחוברו באופן מבולגן.” גם בקטע זה מתאר המספר את מחשבותיה של נעמה, מה היא ראתה ומה התרחש שם. המספר סיפר לנו גם על דניאל (ידיד של נעמה), על מה שהוא אמר ועל מה הוא חשב. בקטע הזה המספר מוכיח לנו שהוא אינו דמות בספר, הוא אינו נמצא בסיפור אבל הוא יודע הכל, שומע הכל ורואה הכל.