המהפכה האמריקנית על פי ענבר דרמן

פרק א

זה קרה אתמול.”אני חייבת לעזוב את אנגליה”,אמרתי לאחותי. אחותי לא ידעה מאיפה זה הגיע.”למה את רוצה לעזוב פתאום?”,שאלה אחותי. עניתי “זה כל כך מסובך, בואי נשב ונשתה תה ואספר לך הכל”. התחלתי לספר לה בזמן ששתינו תה לואיזה חם עם רקיקים שאחותי הכינה. “אז ככה, המצב הכלכלי פה גרוע מאוד וכן גם הבטלה הרבה ששוררת כאן. המאבק הדתי הוא חלק גדול מהחלטתי לעזוב, הכנסיה האנגליקנית שבראשה עומד המלך, רודף אחרי ואחרי שאר הפוריטנים מכיוון שהוא טוען שאנחנו מפרים את האחדות וגורמים נזק לממלכתו. אני לא יכולה להביע את אמונתי פה, אין כבוד כלפי הדתות השונות כפי שאת יודעת. שמעתי על אמריקה מחברתי והיא כתבה לי שיש שם שפע של אוצרות טבע כמו פירות טרופים ,מקורות מים מתוקים, אדמות פוריות, שטחים עצומים ועוד…כל אדם שמהגר לשם הוא בן חורין ומותר לו להאמין באיזה אל או אלים שיבחר. סיבה נוספת, הוא לא יתבטל שם כמו פה אלא יעבוד לפרנסה”…”אני עדיין לא מבינה, את בטוחה שאת רוצה לעזוב את אנגליה למרות שכאן נולדת, גדלת, למדת, התבגרת?”אמרה אחותי. עניתי לה שכן. היא שאלה “יש משהו שאני יכולה לעשות שאת תשארי כאן?” עניתי, “לא תוכלי”… “מחר אני עוזבת לאמריקה וזה סופי!”

פרק ב

מוקדם בבוקר עזבתי. נפרדתי מאחותי וחשבתי שאולי לעולם לא אראה אותה יותר. הרבה דמעות היו,אני לא אשכח את הרגע הזה לעולם!עליתי לספינה יחד עם אלפי אנשים. הרגשתי כמו בקופסת סרדינים, בקושי נשמתי, לא הרגשתי את הגוף שלי. הספינה התחילה לשוט, היא בקושי זזה מרוב אנשים. ראיתי בספינה, ילדים, קתולים, אצילים, פושעים, ואנשים עם משקפות מוזרות וכל מיני דפים. הבנתי שאני לא היחידה שרוצה להגר לאמריקה. בערב, הביאו לנו פת לחם עם חמאה. זו הארוחה הכי דוחה שאכלתי אי פעם. ילד אחד אמר לאמו שהוא רוצה לחזור לאביו שבאנגליה, אבל אמו סרבה ואמרה שהם כבר בדרך לאמריקה, למקום טוב יותר עם איכות חיים גבוהה. הילד בכה אך בסוף נרגע. ריחמתי עליו מאוד אבל לא עשיתי כלום בנידון. עברו כמה שבועות טובים ועדיין אנחנו בלב ים. היו כמה אנשים שמתו בגלל הצפיפות, אני התפללתי שאני לא אמות במסע הזה. שמעתי ממישהו שהספינה שיצאה מאנגליה שבועיים אחרי שהספינה שלנו יצאה,היא טבעה לאחר כמה ימים מעומס האנשים והחפצים הרבים שנשאו עמם. הגיע כבר שעת החשיכה, ושוב הגישו לנו פת לחם עם חמאה והפעם תוספת מיוחדת! מיץ תפוזים. סיימתי את הארוחה “המפנקת” שנתנו לנו והלכתי מיד לישון. בלילה חלמתי על אמריקה החדשה והמובטחת כפי שכל האנשים שכבר היגרו לשם סיפרו לנו במכתביהם. 

פרק ג

זה היה החודש הרביעי במסעינו. לפנות בוקר, אחד המלחים הודיע כי אנחנו נמצאים באזור חופי אמריקה. חלק מהאנשים בכו מאושר ומהתרגשות, אני שמחתי בלבי אך השמחה  לא היתה למשך הרבה זמן כי נזכרתי שאולי לא אראה לעולם את אחותי שנמצאת באנגליה! בסביבות שעות הצהריים כבר היינו על אדמתה של אמריקה. היה ריח חדש וטהור באוויר. זה הרגיש ממש כמו גן עדן, היו שם הרבה פירות, אדמה טובה לחקלאות, מקורות מים מתוקים רבים ועוד… באמריקה ניתנו לנו כל הזכויות האפשריות לאדם רגיל, מה שלא היה לנו באנגליה: מבחינה דתית- לכל אדם מותר לבחור את אמונתו ולקיים אותה מבלי שיפריעו לו בדרכו. מבחינת חופש הבעה, המחשבה והביטוי- לכל אדם מותר להביע את דעתו. מבחינה חברתית- שוויון מלא לכולם, אין יותר מעמדות ,אינך שווה יותר בזכות הוריך. לכל אחד הזדמנות שווה להוכיח את עצמו ולהצליח. מבחינה כלכלית- שוויון הזדמנויות. כל אדם רשאי לעבד את אדמתו כרצונו, כל אדם ראשי לקבל אדמה. מבחינה חינוכית- כל אדם (ילד או מבוגר) יכול ללמוד בחינם. בניגוד לאירופה ששם למדו רק ילדי העשירים. מבחינה תרבותית- לכל אחד מותר לשמור על המנהגים התרבותיים שהביא מארצו. 

פרק ד

למחרת קמתי בבוקר והייתי מאוד נרגשת. הסתובבתי באזור האכסניה שישנו ושמתי לב לכמה קשיים שיוכלו להשפיע עלינו, המהגרים: 

פרנסה- אנחנו צריכים למצוא דרך להתפרנס.

אקלים- האקלים שונה מאנגליה ולכן אנחנו צריכים לדעת להתמודד איתו.

חיות טרף- יכול להיות שיש באזור זה חיות טרף וצריך להיזהר מהן.

קרקע- סוג הקרקע יכול להיות שונה, הוא יכול להתאים לסוגים מיוחדים של גידולים שאנחנו לא מכירים.

אני כך כך שמחה שעברתי את המסע הזה בשלום, חשבתי בליבי. התחלתי לחפש כבר שטח אדמה שיהיה לי. חיפשתי כמובן ליד רצועת החוף, כמו כל המהגרים מכיוון שפחדנו שאם תבוא צרה כלשהיא, נוכל להיכנס לספינות ולברוח בחזרה לאנגליה.

פרק ה

הוקמו 13 מושבות בסך הכל. התאחדנו ושיתוף הפעולה שלנו היה יוצא מן הכלל! בינתיים, כשאנגליה סיימה את מלחמתה, היא היתה צריכה חוב כספי ענק כדי לתקן את הטעויות שלה. היא דרשה מאיתנו [המושבות], לשלם לה כספים. כמובן שלא הסכמנו אבל המלך של אנגליה קבע חוקי מיסוי חדשים, כדי שגם יוכל לתקן את החובות לאנגליה בעקבות המלחמה אבל גם כדי להעשיר שוב את אנגליה. מה שהמלך של אנגליה לא ידע, שאנחנו פיתחנו עוצמה והתנגדות כלפיו, והבנו שהביטחון האמיתי הוא שיתוף הפעולה שבינינו והאחדות השלמה והנקייה. אנחנו רוצים בסך הכל להיות מושבות עם עצמאות ושלא ישלטו בנו מאנגליה, לכן זו הסיבה שהתנגדנו לאנגליה. החוקים החדשים שהאנגלים הטילו עלינו גרמו לנו להרגיש שוב כעבדים, מכאן ואילך התחילה המהפכה האמריקאית. אנחנו השתמשנו במוחינו וידענו מה זכויותינו לעומת מלך אנגליה שידע רק משפט אחד, אם לא ניקח מהם את הכסף בכוח, ניקח אותו בעוד יותר כוח.