המהפכה האמריקאית על פי כפיר פרדו

יומני אישי מאת ג’ורג סטאלון

לאחר שלושה חודשים של מסע מייגע מאנגליה הגעתי לארץ ה’מובטחת’ בלשון הוריי, אמריקה.

החיים באנגליה היו קשים, לא היה אוכל (בעיקר לי ולאחי דרק כיוון שאחינו הקטן ניל קיבל את רוב האוכל שאבי הביא לבית), לא פעם נאלצתי להבריח את דרק מהכלא כיוון שהוא היחיד במשפחתנו שלא המיר את דתו לאנגליקנית מקתולית, וגם הרבה צעצועים נלקחו ממני כיוון שלהוריי לא היה כסף עקב מסים כבדים שהוד מלכותו הטיל עלינו (אך לניל יש המון!).

למזלי, לפני שלושה חודשים וחצי אבי ואמי הודיעו שאנחנו עוזבים את אנגליה בעוד שבוע ואמרתי לעצמי שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות, אין מסים, יש אוכל ונוכל לחזור להיות קתוליים!

אך המסע היה קשה, חליתי במחלת ים ובמזל לא מתתי, האוכל היה דוחה (אפילו האוכל באנגליה עדיף!) והספינה שיצאה איתנו נחטפה ע”י שודדי ים. אך סוף סוף הגענו ומחר אני אלך לבית הספר באמריקה לאחר שכמעט שנה לא הייתי בבית הספר (בגלל שהוריי העדיפו לממן את לימודיו של ניל).

היום הראשון ללימודיי באמריקה היה בסדר, החלק הטוב היום היה שפגשתי חבר חדש, ראול שהיגר מספרד, הוא כל כך ילדותי אבל יש לנו המון במשותף והעובדה שלמדתי לראשונה מזה שנה (ליתר דיוק 10 חודשים) אבל רמת הלימודים שם היא של כיתה א’ אמנם מלמדים אותנו מהתחלה את החומר הלימודי אבל אני זוכר את החומר מתוך שינה ובנוסף אחיי דרק וניל לא באו ללימודים ברשות ההורים (דרק בגלל שהוא צריך חופש אחרי בתי הכלא שהוא היה בהם וניל בגלל שהוריי טענו שהוא קטן מכדי ללמוד למרות שראיתי הרבה ילדים בגיל שלו ששולטים בחומר).

אכלתי היום סוף סוף אוכל טעים (כפי שציינתי האוכל היה מגעיל ודוחה באנגליה) ולמשפחה סוף סוף יש כסף לקנות לנו בגדים, אוכל ואפילו צעצועים.

היום יום ראשון, ולראשונה מזה כמה שנים, אנחנו יכולים ללכת לכנסייה קתולית מבלי שיענישו אותנו על כפירה בדת האנגליקנית, אני הרגשתי טירוף חושים בזמן התפילה, משהו שהרגשתי לראשונה מחיי, אני יכול לקרוא ליום הזה היום הטוב בחיי, אבל היה דבר אחד שהציק לי (אישית) והוא שהכומר החדש מטיף כנגד יהודים וחושב שהם ‘שולטים’ בעולמנו, שהם אלו שצלבו את ישו ושהם רק רוצים כסף. קודם כל שיבדוק מה המוצא של ישו (יהודי) ואז יטיף כנגד היהודים.

בנוסף הוא הטיף גם כנגד האצילים, מבחינתי זה דווקא בסדר גמור, כי הם היו הבעלים של כל אנגליה (אם כבר אז האצילים רוצים לשלוט על עולמנו), הם קיבלו משכורות גבוהות מהשאר, רק להם מותר היה להיכנס לפרלמנט ואנחנו היינו צריכים לממן אותם, את האוכל היוקרתי שלהם, את הבתים שלהם ואפילו את החיות שלהם!!

היום כתבתי יחד עם משפחתי מכתבים לכל המשפחה המורחבת שלנו כדי לשכנע אותם לעבור לגור איתנו באמריקה.

במכתב כתבנו שבאמריקה אין הבדלים בין המעמדות השונים בניגוד לאנגליה שבה האצילים היו ‘הבעלים’ של כל אנגליה.

בנוסף גם ציינו שבאמריקה לכל אחד מותר להאמין באיזו אמונה שהוא רוצה (ז”א קתולי, פרוטסטנטי, אנגליקני, אורתודוקסי וכו’) באנגליה, כולם חייבים להיות אנגליקנים, שהחינוך ביבשת החדשה בחינם, שהמצב הביטחוני באמריקה טוב כיוון שאין מלחמות אצלנו.

אנחנו מקווים שהם יענו לנו במהרה על המכתב (זאת אומרת בתוך חצי שנה) ושיבואו גם לאמריקה כדי לחיות חיים שלווים ושקטים ושנתאחד יחד בתור משפחה.

אבל לצערנו, אנחנו לא יודעים לאיזו מושבה הם יילכו (במידה שהם יחליטו לעזוב), ואולי כולם יילכו למושבה שונה מאשר זו שאנו נמצאים בה (או אפילו לקנדה ששוכנת מצפון לנו). לכן כתבנו במכתב גם את המושבה שאנו גרים בה מסצ’וסטס כדי שינסו לעלות על ספינה שמגיעה למושבה.