פנג הלבן

הכין: עמית סיון
ביה”ס: אליאנס
כיתה: ז’2
מורה: פנינה גרוס
תאריך: 30.12.2015

תקציר הספר:

פנג הלבן חציו זאב וחציו כלב, שחי באלסקה עם אימו. פנג היה זאב סקרן וכשאמו יצאה לצוד, נהג לצאת לבד מהמערה ,ללא ידיעתה, לתור את הסביבה ולהתנסות בחיי הזאב בטבע.

עוד בהיותו גור, אנדיאנים לכדו אותו ואת אימו קישה והפכו אותם לכלבי מזחלות. פנג וקישה נדרשו לציית לאדוניהם החדשים אך לאחר זמן מה מכרו את אימו והוא נשאר לבדו. פנג למד את חוקי הטבע וחוקי האדם. הוא הבין שאי ציות לאדון שלו יוביל למכות, וגם שחיות גדולות אוכלות חיות קטנות. פנג התבגר ונאלץ להגן על עצמו בקרבות רבים. ללא להקה שתגן עליו, הוא הפך להיות מהיר, שקט וחזק מאד.

פנג התרגל לחיים אצל האינדיאני, ציית אך ורק לו ולא יצר קשרים חמים עם יתר האנשים. הוא היה עדיין חיית פרא ושאף לצאת לחופשי.  יום אחד בעליו התעשר לאחר שמצא זהב, ומכר אותו לביוטי סמית- איש לבן ומפוקפק שניהל קרבות עם כלבים, כשהמפסיד בקרב מת.  פנג הפך לזאב קרבות ולמזלו זכה בכולם. עד אותו היום בו יריבו היה כלב ענק וחזק והוא הפסיד בקרב מולו. הוא נפצע קשה ולמזלו הרב ניצל בזכות שני עוברי אורח,וידון סקוט ומאט. הם חילצו אותו משם והחלו לטפל בו ולגדל אותו בחמלה ואהבה.

פנג שהיה מורגל בחיי בדידות קרים ואלימים לא ידע איך להגיב לחמלה שהופגנה כלפיו. בסופו של דבר פנג התמסר, לראשונה בחייו, לבן אנוש- לוידון סקוט ואהב אותו באמת. כשוידון סקוט נאלץ לנסוע לתקופה ארוכה למקום מרוחק, והשאיר את פנג עם מאט, פנג הרגיש פתאום בודד, לא אכל ולא שתה ונחלש מאד. בנסיעה הבאה וידון סקוט לקח את פנג עימו לסביבה חדשה לגמרי. פנג פגש לראשונה עיירות וחוות וגילה שחוקי היער שונים לחלוטין מחוקי היישוב.

פנג הסתגל לחייו החדשים ומצא את מקומו במשפחתו של וידון סקוט. הוא אף הציל את חיי אביו של וידון סקוט מפני תוקף שבא להורגו , נפצע ונעשה גיבור. בסופו של דבר פנג ויתר על יצר הנדודים, סיגל לעצמו את חיי הכלבים ואף נולדו לו גורים.

הקונפליקט

פנג הוא תערובת של זאב וכלב, הוא נולד כזאב , אך במהלך הסיפור פגש את בני האדם ונאלץ לציית להם  לראשונה. מרגע זה חייו השתנו לנצח, זהו הרגע בו התחיל להתחולל בתוכו מאבק. מאבק בין הצד הזאבי שבו, המלא בכמיהה לחופש ולטבע הפראי ובין הצד הכלבי שבו, הזקוק באופן נואש לידו המלטפת של אדונו.
בתחילת הסיפור פנג כלל לא הכיר את הצד הכלבי שבו ולכן היה פראי לחלוטין. בהמשך, כשהגיע האדם, פנג נאלץ לציית לו אך מעולם לא נטש את צדו הפראי, לבו נשאר קר כקרח. בכל זאת, לאט לאט, גילה צד חדש בעצמו, את הצד הכלבי שבו, הצד שזקוק לליטוף ולחיבה של אדונו והתחיל להתחבט בין שני הצדדים.
לקראת סוף הסיפור פנג נמשך יותר ויותר לצד הכלבי שבו כי קיבל אדון חדש. הוא קיבל אדון אוהב ולראשונה בחייו אהב באמת את אדונו ולכן ציית לו, בידיעה שאם יאכזב את אדונו מיד ירגיש צביטה בלב. אותו הלב שבעבר אפשר לו להרוג בלי שום רגש שהוא, הלב שבעבר היה קר כקרח הפך לרך בזכות אדונו האוהב.

לפי דעתי מה שפנג בחר לעשות היה נכון, הוא לא בחר צד ונשאר בו לתמיד, אלא הסתגל למצב בו היה שרוי וכך יכל לשרוד.

אירוע

“התפתחות הגור הייתה מהירה. הוא נח כיומיים, ואז שוב יצא מהמערה. בהרפתקה זו מצא את הסמור הצעיר שאת אמו סייע לאכול, ודאג לכך שגם הוא ילך בדרכה. אבל במסע הזה לא הלך לאיבוד. כשהתעייף מצא את דרכו בחזרה למערה וישן. לממחרת שוב שוטט, על פני שטח גדול יותר. הוא החל להבין במדויק את כוחותיו וחולשותיו, ולדעת מתי להיות נועז ומתי זהיר. הוא גילה שרצוי להיות זהיר כל הזמן, חוץ מאותם רגעים נדירים שבהם היה בטוח באומץ לבו, והתמכר לפרצי תשוקות ושעשוע.”

פסקה זו חשובה לסיפור מכיוון שהיא מראה שלמרות שזאבים חיים בלהקות ולומדים זה מזה, פנג הצליח ללמוד לבדו כיצד צדים, רצים, אורבים לחיות ועוד דברים שמגדירים את הזאב.
בהתחלה פנג מתקשה בציד אך לאט לאט לומד ומתפתח. את זה רואים בפסקה בכך שלמד והשתפר בכישורי הציד שלו. למד להתמצא בסביבה, למד מתי להיזהר, מתי לתקוף, למד את כוחותיו וגם את חולשותיו.
אמנם פנג לא ידע זאת אך בעתיד יזדקק לכל הכישורים שרכש. הוא יזדקק להם כשיגיע לידי האינדיאנים, הוא יזדקק להם שוב כשיגיע אל ביוטי סמית וייאלץ להילחם על חייו ויזדקק להם וגם כשיגן על אביו של אדונו וידון סקוט.
למעשה, ניתן לראות שפנג השתמש בכל כישוריו במהלך חייו ואת רובם רכש בפיסקה זו ומכאן חשיבותה