יושר

נביל חזר הביתה וסיפר לאמו את כל מה שקרה וביקש ממנה לסלוח לו, הוא אמר לה את האמת כדי שאלוהים לא יעניש אותו, ולא רק אותה. אמו שמחה בכנות ובנימוסיו הטובים וחוננה אותו, והיא החלה לבשם אותו עם נכונות ומרקחות, כך שאצילי לא עשה כמו שהילד השני אמר לו ושיקר לאמו עד שנמלט מעונש, אך האל יתברך רואה אותנו.

הילד הציע לילד שיגיד לאימו שבזמן שהיה בדרך הביתה, עובר אורח הפיל אותו, אז הוא נפל ונפל איתו את הכד ושבר ושפך את החלב על הרצפה. הילד הסתכל על הילד השני ואמר לו בכוח, אתה רוצה שאשקר לאמא שלי? לא, לא עשיתי את זה אפילו אם היא תעניש אותי בחומרה. אני אגיד את האמת. הילד השני אהב את מה שנביל אמר, אז שתקתי והלכתי.

יום אחד האם ביקשה מבנה ללכת לחנות שמוכרת חלב ומביאה לה חלב, ולמעשה היא נתנה לו את הכסף ואת פך החלב והיא ידעה כמה ליטר לקנות ואמרה לו לא ללכת לשחק כדי שהקנקן לא ישבר ממנו או שהכסף ייפול ממנו. הבן אמר: עכשיו, אמא, אני לא אלך לשחק, ואכין את עצמי לעזוב ולקנות חלב, ועכשיו אשמור על הכד, ואכן הילד הלך להביא את החלב מהמכולת ולחזור הביתה. ואכן, בדרכו הביתה אירעה תאונה ואנשים התאספו, והילד הלך לבדוק מה קורה, ובין שנייה לשניה הפך הכד ושבר ושפך חלב בכל מקום, הילד החל לבכות כי אמו מנעה ממנו לשים לב ולא לעמוד בכביש. ובזמן שהוא בכה, הגיע ילד אחר והופתע מבכי שלו וסיפר לו מה קרה, אז הילד הקטן אמר לו שהקנקן נשבר ושהחלב נשפך, ואמו מנעה אותו מזה, והוא התחיל לבכות ולבכות.