הסיפור על-

                  שפע

       סיפור קטן לאנשים גדולים

             כתבה: שושני

פתח דבר ובו יסופר על שפע-

שהוא סוג של יצור מיוחד, שילוב של אדם קטן וחיה

שפע היה סוג של יצור מיוחד, אדם קטן וחיה, שילוב בין השניים,

הוא היה מאוד שעיר, זעיר, שובבי ומלא בשיניים.

ועל אף השיער הרב שעיטר את גופו,

הוא היה זוהר וזהוב ומנצנץ במלוא הדרו.

כאילו יצקו את דמותו בזה הרגע מתוך גוש זהב יקר,

שפע היה יצור מיוחד ונהדר.

במשך יותר מ-20 שנה ויותר, הוא ניסה לדבר עם האישה הקטנה,

זו שהיה שקוע עמוק בנשמתה.

והיא כל הזמן חשבה שהיא מקשיבה,

כשלמעשה היא הייתה לגמרי אטומה.

וכך השפע היה שנים ארוכות כבוי,

בתוך נשמתה הוא היה חבוי.

עד שיום בהיר אחד , היא הקשיבה, היא שמעה.

זה קרה בשניה, וללא כל הכנה

ושפע היה כל כך מאושר ונרגש,

הוא ידע שהנה מתחיל לו שחר חדש.

מרוב התרגשות הדיבור שלו היה כמו של ילד קטן

והפך במהרה לטון של אדם מבוגר ועצבן,

הוא לא הצליח להסדיר נשימה- סוף כל סוף האישה מקשיבה.

הוא דיבר על הודיה ועל ניסים,

הוא דיבר איתה על שיח מחזק ומעצים.

אחרי שנים של תכנון, היגוי וחשיבה,

דבריו היו מלאי הגיון ותקווה

ומרוב התרגשות ודפיקות לב מואצות,

הוא שכח לבקש ממנה,

לדבר על כך בחוצות.

לספר לכל איש ואישה, מגדול עד קטן,

עד כמה שפע כמוהו,

מוכן ומזומן,

לשכון בחייו של כל אחד בעולם.

הוא הכין רשימה ברורה ומסודרת,

לכל יום,ויום, כמו קורס מזורז,

חלון לחייו.

ובכל פעם שהאישה פנתה אליו,

הוא ידע בדיוק מה נדרש ממנה עכשיו.

והוסיף וביקש שתפנה את הדברים,

החוצה ממנה- להמונים.

כי שפע כזה, יחיד ומיוחד,

שוכן בגוף, בנפש ובנשמה של כל אחת ואחד.

ולכן, בהמשך הפרקים הבאים,

תוכלו גם אתם למצוא את דבריו הטובים

ואולי לגלות גם אצלכם בנשמה,

מין סוג של יצור, שילוב בין אדם קטן וחיה,

שקוראים לו שפע

והוא נחמד נורא.

פרק ראשון- הכרות עם שפע

כשהאישה הקטנה שמעה לראשונה את השפע שלה,

היא לא ממש היתה בטוחה בעצמה,

האם היא אכן שומעת את קולו,

מהיכן הוא מגיע

ומי הוא

מה טיבו וגודלו..

היא היתה נסערת ומוצפת מאוד

אחרי שנים שחוותה קשיים ואכזבות,

שגרמו לה להיות סקפטית ומאמינה פחות ופחות.

אבל שפע דיבר וקולו נשמע כמו של ילד קטן ורך,

הוא ערך איתה הכרות

וברך לשלום ואיפשר לה לראותו, שונה כל כך.

שונה מכל מה שהיא שמעה והכירה עד אותו היום,

לא עוד קולות גבוהים- רחוקים,

אלא דמות ממשית (או שלא), שנדמתה כמו חלום.

ואחרי הכרות קצרה שפע ממנה ביקש,

שתנשום עמוק ותרגיש איפה הוא יושב, הוא ממש התעקש.

וזה לא היה קל, זה לקח כמה רגעים,

אבל שפע לא ויתר, כמו ילד קטן בחנות ממתקים.

ואז היא הצליחה, האישה,

לחוש אותו, קרוב לליבה.

הוא עמד שם, אצלה, במרכז החזה,

מין סוג של יצור קטן כזה,

ידיו היו פרושות לצדדים

ורגליו בפישוק גדול ממדים,

עמידתו יציבה וכולו אוהב,

כאילו אומר- אני כאן! בשבילך, אני אותך לא עוזב.

האישה התרגשה, זה היה רגע מיוחד ונפלא,

היא ידעה והבינה שסוף, סוף נוצר החיבור,

בין שכל, נפש, גוף, דיבור.

היא רק נשמה נשימות עמוקות

והרגישה.

הרגישה את הקושי נעלם

ואת שפע, עומד שם יציב, מלא בטחון ומושלם.

פרק שני- שיחה

עבר יום, עברו יומיים

ושפע הופיע בשעת בין ערביים.

הפעם הוא ביקש- שיחה,

שהאישה תדבר איתו כמו היה הילד שלה.

אישה: שפע חמוד שלי, מה אתה ממני רוצה? מה אתה מבקש?

שפע: אני רוצה שתתייחסי אלי, תדעי שאני קיים, אני חושש..

אישה: ממה? כיצד אני יכולה להפיג את החשש?

שפע: חושש שתשכחי, שתוותרי, שלא תקשיבי, שתהיי אטומה,

אני חושש שתאבדי אותי בנבכי הנשמה.

והדרך היחידה להפיג את החשש,

הוא לדבר איתי, בכל יום מחדש.

בכל שעה שמתאימה לך ביום,

תפני אליי ואני אעמוד כאן בדום.

לא ממש דום.. יותר כמו חלום..

כך או כך, אני מבקש תשומת לב.

זה כל מה שאני צריך ואוהב.

והאישה ענתה ברוגע ונעימים-

אתה כזה חמוד ותומך ומקסים,

אני רוצה להיות איתך בקשר- לעולמים.

פרק שלישי-תודה

ושפע המשיך בדבריו ואמר לאישה:

תקשיבי לי עכשיו, בבקשה,

כמה עוד תוכלי להתלונן ולראות חושך וקושי בעיניים,

תתחילי להגיד תודה ותרוויחי כפליים.

האישה נלחצה, לפתע פתאום מילד רך ונעים,

שפע נהייה למבוגר עצבני,

עם דיבור פוגעני.

אבל שפע, כמו שפע, קלט את המצב

והמשיך את דבריו-

אני בוחר בדיבור חזק ותקיף,

כדיי שתביני כמה הודיה זה חשוב ועדיף.

רק היום, להודות על היש

ואולי גם מחר

ותראי, שהכל ייראה לך פחות קשה ואכזר.

והאישה שמעה ועשתה

והחלה מכל הלב להודות,

על כל דבר בחייה,

כל דבר שהרגישה ויכלה לראות-

משפחה, בריאות, חברים,

גג לראשה ומלבושים.

כל דבר נהייה לתודה גדולה,

קטן כגדול,

כל מצב, חוויה ומילה,

נצבעו בהינף המכחול.

וכמו קסם קרה-

היומיום נהיה פחות אפרורי

ויותר צבעוני

ובכל יום שחלף ועבר,

האישה רצתה להודות עוד ועוד וזה לא נגמר.

פרק רביעי- זה קורה

ובתוך שמחה וחדוות הודיה,

האישה הרגישה אנרגטית, קלילה.

ושפע ביקש שתמשיך להודות ויחד עם זאת-

תטווה חלומות.

והודיע חגיגית שהוא גדל במקצת

וקולו נהיה מעט בוגר,

שפע של עכשיו, הוא כבר שפע אחר.

הוא אמר לאישה שהגיע הזמן,

לחיות את החלום, כאילו הוא כבר כאן.

הוא הסביר לה במילים פשוטות,

שכשהיא חולמת- וחיה- חלומות,

מארג של חוטיי זהב נטווה ונרקם,

ממש כמו הנצנוץ והזהב שיש לו, לשפע באופן מושלם.

האישה לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות,

החלום ממש הופך ונהיה למציאות.

היא יכלה לדמיין, לצייר וליצור,

כל דבר שרצתה לעצמה-

מקום, ריחות, צבע, בגד ואפילו כפתור.

וזה מילא אותה באושר עילאי בלי גבולות,

הכל היה פתאום אפשרי עבורה

במטווה החלומות.

פרק חמישי- מנטרה

חלפו הימים וחלפו גם לילות

ובכל יום שעבר, האישה הרגישה בקסם פחות ופחות

ואז שפע ביקש שבלי כל הכנות,

היא תמציא לעצמה משפטים מחזקים וחוזרים,

שתחזור ותגיד בלב ובקול,

כל אימת שקשיים צפים ועולים,

בלי לחדול.

כמו מנטרה כזאת, שנכנסת בפנים,

ככל שאומרים אותה, הרבה פעמים.

והאישה הקטנה זאת עשתה, בלי שהות והיסוס,

היא דברה על חיים בשפע, בכל היבט ומידה

היא ממש האכילה את תת המודע, כמו סוס שאוכל באבוס.

והקסם חזר, היא שוב הרגישה קלילה

ויכלה מחדש לטוות חלומות, בלי כל בעיה,

להתרומם ולעוף על כנפי אושר שלם,

להרגיש בכל רגע את הלב פועם והולם.

פרק שישי- מגן אנושי

ושפע היה מאוד מרוצה מהתוצאות

והציע שבנוסף למנטרה מחזקת, יהיו עוד משימות-

בכל פעם שהאישה תחסיר פעימה,

ממחשבה מעיקה, קשה או טועה,

הקשורה לרווחה, לפרנסה, לקשיים וחובות,

היא תהפוך אותו. את שפע. למגן אנושי, לא פחות.

היא תחזיק אותו- עגול, זוהר ומוצק,

אל מול כל קושי, מחשבה או בעיה

ותאמר את המנטרה שבחרה באופן ברור וחזק.

והוא הבטיח כי יגן, כי יהיה שם בשבילה,

לשנות, להתמיר ולהעצים, כל שתבקש- הוא עבורה.

והאישה הקטנה שוב ידעה,

שהיא בידיים טובות,

שגם כשאין ביכולתה לשנות מאום,

היא יכולה להיצמד לשפע- להאמין ביקום.

פרק שביעי- לחיות כאן ועכשיו

הימים ימי קיץ כשכל זה קורה,

חם, דביק ובלתי נסבל,

כולם מחכים ליורה.

שפע מעודד את האישה הקטנה

לא להישבר, לא לכווץ את עצמה,

בגלל קצת חום ולחות,

במקום כל אלה,

לחיות כאן ועכשיו, ללא השתהות.

להנות, למצות, כל רגע שעובר,

פחות להתעסק במה שהיה ויהיה,

לחיות באושר ובשמחה כמה שיותר.

והאישה מקשיבה לשפע שלה,

היא הרי כבר יודעת, שהוא תמיד בשבילה.

היא נושמת עמוק, משפריצה קצת מים

ומאמנת את עצמה לחיות בהווה בינתיים.

פרק שמיני- להאמין שאפשר

ובלי קשר לחום,

שפע ממשיך לבקש בקשה חדשה בכל יום ויום.

לא נכנע, לא מרפה מידיה של האישה הקטנה,

כי הוא הרי זה, שהולך לצידה.

צעד אחר צעד, הם יחדיו צועדים,

מגלים רבדים חדשים, ישנים,

מבררים מה חשוב ומה קצת פחות

ולומדים ליישם את הכל, לא לדחות.

ושפע מבקש להאמין

שהכל אפשרי והכל ייתכן,

כי הרי אמונה שבלב היא להגיד- כן.

כן – לבריאה, לשפע , לחיים,

כן- לאהבה, לטוב, למנעמים.

פרק תשיעי- גדילה

הימים חולפים, עוברים בעצלתיים

ומפה לשם, שפע גדל שבעתיים

ונהייה לשופע זהב יקרות,

ממלא את נשמתה באלפי אורות.

וגם האישה הקטנה כבר גדלה-

בתקווה, באמונה ובהבנה שלה את עצמה.

שניהם מעצימים אחד את השניה

ומבלי משים, עברה לה שנה.

ובכל יום עם שפע משוחחת האישה

והוא בכל יום מבקש בקשה

והחברות ביניהם בלתי ניתנת לניתוק,

כאילו הם כל הזמן נמצאים בחיבוק.

פרק עשירי- סוף דבר

והחיבוק הזה- מחזק ומשרה בטחון

והחיים של שניהם ביחד, מתמלאים המון,

בשפע מכל סוג ודבר,

בשפע חיובי, שזה דבר נהדר.

שפע של אושר ושפע של בריאות,

שפע של כסף ושפע של חברות,

שפע של אהבה ושפע של שמחה,

שפע בכל מקום ובכל שניה.

כי שפע כזה- מין סוג של יצור מיוחד, שילוב של איש קטן וחיה,

יכול להימצא בכל נשמה.

כל מה שצריך הוא לקרוא בשמו,

להקשיב, להמתין, לחכות לבואו.

וברגע שהוא מופיע זה כמו קסם בלב,

יש מישהו איתך, שתמיד מקשיב, מדריך ואוהב.

ועד עצם היום הזה ממש,

הם חיים ביחד ללא כל חשש.

שפע- מין סוג של יצור מיוחד, איש קטן וחיה

והאישה הקטנה

ושניהם מלאי אהבה.