המהפכה האמריקנית על פי בר אופיר

יום 1

המצב פה נוראי, מה שיצאתי עם התאוריה שלי (שאני לא ארחיב עלייה כעת מטעמיי בטיחות) אני נרדף בלי סוף על ידי אנשים מהכנסייה שרוצים שאחזור בתשובה או שסתם רוצים לתלות אותי בספונטניות בכיכר העיר. אמש אשתי פספסה ביקור בכנסייה ולמחרת כשהלכה ברחוב יידו לעברה

.אבנים וצעקו עלייה. אני לא בטוח שאירופה היא מקום בטוח בשביל לגדל בו את הילדים העתידים ללדת, הרי שמריה כבר בחודש החמישי

 יום 2

היום שכחזרתי מעבודתי כחוטב עצים, חיפשתי תחבושות בשוק לידיים המצולקת והפצועות שלי ובדרכי שמעתי כרוז שמודיע על ספינות מהגרים לאיזו ארץ חדשה בשם אמריקה והבטיחו שם ליברליזם שוויון זכויות והכי חשוב, הפרדה בין דת למדינה, שכן פה באירופה דתו של המלך שונה מעט משלי ועל כן אני ומשפחתי סובלים מרדיפות והצקות חוזרות ונישנות על ידי הכנסייה.
בצד פזיז קניתי שנני כרטיסים, הכנסתי לחגורה ולמחרת בערב הודעתי לאשתי על העזיבה בגלל המצב הבלתי נסבל.

יום 3
הגענו היום לספינות שיוצאות לארץ החדשה. הצפיפות והרעש היו בילתי נסבלים וכמה וכמה אסירים שבחרו “להתחיל מחדש” באמריקה רבו על סיפון הספינה.
אני ממשיך את היומן עכשיו, שלושה חודשים מהפעם האחרונה שבה כתבתי, היום הגענו לאמריקה!

יום 178
אני מסתובב לי בחלקת האדמה שלי שבמושבות אמריקה וחושב לעצמי כמה טוב לי כעת. אני אישתי וילדי ג’ון גדלים ומתפרנסים בכבוד, וג’ון זוכה

לחינוך איכותי ושווה ערך לחינוך ששאר הילדים מקבלים.

  נוסף על כך, היום הוא יום גדול עבורי, היום הוצאתי לאור את התאוריה שלי באוניברסיטה המקומית והחוקרים גילו בה עיניין רציני וקיבלתי מענק על סך שלושה מיליון דולר למימון המחקר שלי.

אמנם לא הכל ורד עדיין, כיוון שהבריטים המתנשאים הללו לא מסכימים לתת לנו נציגות בפרלמנט, ועקב כך אנו סובלים מגזירות כלכליות ובפגיעה  קלה באיכות החיים, אך אני מאמין שיבוא היום שבו נכריז על עצמאותנו ונהיה למדינה של ממש!