מבצע אחים

דמות מרכזית: מולואלם

ילד יהודי מאתיופיה, בן 12, קטן, רזה, שלובש גלימה לבנה כמו שאר ילדי אתיופיה, ולפעמים חולצה קצרה ומכנסיים.

הוא עבד בנפחיה ולא יצא לרעות כמו יתר הילדים, כי הוא פחד מחיות.

 הוא היה ילד אחראי – סבא שלו נתן לו תפקיד להביא כד עם אפר של פרה אדומה לירושלים, והוא לא הסכים להיפרד מהכד כל המסע.

הוא היה אמיץ – למרות שבהתחלה הוא היה פחדן, הוא פחד מחיות, אבל בסוף הסיפור הוא עזר לאנשי המוסד, ונשאר לבד כשפספס את הספינה שלקחה את משפחתו לישראל.

הוא ילד שדואג למשפחה –  לאורך כל המסע הוא עזר למשפחה שלו, לסבתא שלו, לאימא שלו שילדה באמצע המסע ולאחותו שנולדה.

הוא היה טוב לב- בסוף המסע למרות שהוא פחד מהחיילים שיכולים לתפוס אותו, הוא דאג ליתר האתיופים שהשתתפו במסע ועזר להם לעלות לספינות.

הוא היה חכם – הוא ידע להסתתר מהחיילים, שבאו לתפוס אותו בחוף הים, והוא ידע להסתדר לבד עד שהוא הצליח לעלות לארץ.

הקונפליקט בסיפור

בסוף המסע לארץ ישראל הגיעו חברי הקבוצה לחוף הים, ושם היו צריכים לעלות על סירות גומי שלקחו אותם לספינה לארץ ישראל. למולואלם היו שתי אפשריות: לעלות עם משפחתו על סירת גומי, או להישאר יחד עם אנשי המוסד לעזור להם , ולעלות על הסירה האחרונה. מולואלם בחר להישאר ולעזור. החיילים מגיעים לחוף, ומולואלם בורח. הוא לא מצליח לעלות עם משפחתו לארץ ישראל אבל מגיע כמה שנים אחר כך.  דודו איש המוסד מחפש את הילד ולא מוצא אותו. בסוף הסיפור אנחנו מבינים שדודו הוא גיורא המדריך. גיורא לא מסכים לקבל ילדים אתיופים לקבוצה שלו כי הוא מרגיש אשם. גיורא מבין שהילד האתיופי הצליח לעלות לארץ והסוף הוא טוב. אני חושב שמולואלם צדק אבל לי לא היה אומץ לקבל החלטה כזאת.

אירוע עמוד 92

“חצי מהקבוצה המשיכה עם מדריך אחד, וחצי קבוצה נשארה איתנו ועם המדריך השני. כולם היו סבלניים ורצו לעזור, והסכימו להישאר עוד כמה ימים במערה, רק אימא וצקולש יצאו בשעות היום החוצה.”

זה קרה לאחר שאימא של מולואלם ילדה את צקולש . לאחר  הלידה התינוקת חלתה וכולם חשבו שהיא מתה, וקברו אותה. האימא ראתה שהחול זז וכשהם הוציאו אותה הם ראו שהיא בריאה. החול החם חימם את התינוקת והיא חזרה להכרה. הקבוצה התחלקה לשתיים חלק עזבו, וחלק נשארו עם המשפחה עד שהתינוקת תבריא.