לפני שנים רבות ,  חיו בעכו שני אחים .

האחים ירשו מאביהם שדה חיטה גדול .  כל שנה הם חרשו , זרעו וקצרו והתחלקו שווה בשווה בתבואה .

לאח הבכור היו הרבה ילדים ואילו לאח השני לא היו ילדים כלל .

שנה אחת הניב השדה יבול גדול במיוחד .  קצרו האחים את היבול ,
ושמו כל אחד את חלקו בקצה אחר של השדה .

הגיע הלילה והאחים חזרו כל אחד לביתו . האח הבכור עלה על מיטתו אבל לא הצליח להירדם .” מסכן אחי ,”  הוא חשב , ” הקב ” ה לא נתן לו ילדים . הוא ואשתו כל כך בודדים .

איך אוכל לשמח אותו ? “ופתאום היה לו רעיון !” אלך עכשיו ואוסיף לו  עוד כמה אלומות מהחלק של היבול השייך לי!”הוא אמר לעצמו,קם , התלבש והלך לשדה

בחסות החשיכה , הוא לקח כמה אלומות והלך לקצה השני של השדה,   לכיוון החלק של אחיו .ובינתיים , גם האח השני לא יכל להירדם .
” אוי אחי הבכור ! כל כך קשה לו לפרנס את משפחתו הגדולה!” הוא חשב לעצמו ,
” זה ממש לא הוגן לחלק את היבול חצי – חצי . הוא צריך לקבל חלק הרבה יותר גדול !
הרי אני ואשתי לא צריכים כל כך הרבה תבואה .”

והוא החליט , שעכשיו בלילה זה הזמן המתאים ביותר להעביר חלק מאלומותיו לחלקת אחיו .

והוא גם התלבש בזריזות , הלך לשדה , לקח כמה אלומות שיכל לשאת והלך לכיוון חלק אחיו .

באמצע הדרך נפגשו האחים .

הם הבינו מיד מה ארע , ונפלו איש על צווארי חברו.
ובאותו מקום גדל עץ רימונים, שנתן יבול כל כך מבורך, שממנו יכלו להתפרנס האחים ברווח עד סוף ימיהם.

הסוף!

ממני: אופק דורון

כיתה: ו’3