1984 יומן קריאה

יומן קריאה

שם הספר: 1984

שם הסופר: ג׳ורג׳ אורוול

שם התלמיד: אביעד כהן

כיתה: י/7

שם המורה: ליאת גל

תאריך הגשה: 08/11/20

הפסקה הבאה אותה בחרתי לצטט היא דיאלוג בין גיבור הספר מר סמית לאובריאן כאשר גיבור הספר כמסמל את הטוב והמואר ואילו אובריאן מסמל את הרוע והחושך לפי דעתם של מר סמית הערכים המסורתיים של האנושות והאמונה באדם יהוו מפלט מפני הרודנות הדיון ביניהם מתרחש אחרי שמר סמית ביקש מעט עצמאות והממשל החליט להעניש אותו בחוגת עינויים ששם שולט אובריאן, אובריאן טוען שאם הממשל רק ירצה יוכלו בני אדם לעוף באוויר אך מר סמית מתנגד וטוען כי לא ניתן להשליט ציוויליזציה שלמה על פחד , שנאה ואכזריות , שכן היא לא תאריך ימים , ואובריאן שואל : מדוע לא , בעצם ? ” לא יהיה לה כוח – חיים . היא תתפורר , היא תאבד עצמה לדעת ” ( עמוד ‘ 216 ), ואילו אובריאן טוען כי אלו הן שטויות  ” אתה מדמה בנפשך שהשנאה מייגעת יותר מן האהבה , על סמך מה ? ואם אמנם כך . מה ההבדל , נניח שאנחנו מחליטים לכלות את כוחותינו ביתר מהירות . נניח שאנחנו מחישים את קצב החיים של בני – האדם עד כדי כך שבגיל שלושים יהיו זקנים . היש בכל לשנות משהו ? לא ! אין אתה מסוגל להבין שמותו של הפרט אינו מוות ? המפלגה היא בת אלמוות ” ( עמוד  216 ) . אמנם מר סמית אומר : ” אינני יודע – לא אכפת לי . אם כך ואם אחרת , סופכם להיכשל , יימצא מישהו שידביר אתכם . החיים ידבירו אתכם ” ( עמוד 216 ) . אובריאן משלים את הנבואה הקשורה לחורבן המוחלט כאשר הוא מתאר את העולם החדש שינוהל על פי עקרון השליטה המוחלטת ” שליטה משמעה גרימת כאב והשפלה , שליטה משמעה לקרוע לגזרים מוחות של בני – אדם ולשוב ולאחותם בצורות חדשות על – פי בחירתך עולם של פחד ובגידה ועינויים , עולם של דריסה והידרסות , עולם שייעשה לא פחות אכזרי , אלא יותר אכזרי ככל שיוסיף להתפתח הציוויליזציה שלנו מיוסדת על שנאה . בעולמנו לא יהיו רגשות זולת פחד , זעם , שמחת – ניצחון והשפלה עצמית . את כל השאר נשמיד – הכול יצר המין יבוטל , הפריה ורביה תהיה מן הדברים הרשמיים שיש להסדירם אחת לשנה , כמו חידוש כרטיס – המזון לא תהיה עוד נאמנות , פרט לנאמנות למפלגה . לא תהיה אהבה , אלא האהבה אל האח הגדול , לא יהיה עוד צחוק , זולת צחוק הניצחון על אויב מנוצח . לא תהיה אמנות לא תהיה ספרות , לא יהיה מדע לא תהיה הבחנה בין יופי לכיעור . לא תהיה סקרנות אבל לעולם – אל – נא תשכח זאת , וינסטון – לעולם יהיה קיים יצר – השלטון . והוא ילך ויגבר , ילך ויתעדן . ולעולם , בכל רגע תמיד , יהיו קיימים שמחת הניצחון , הסיפוק לדרוס אויב חסר – אונים , אם רצונך בתמונה של העתיד , צייר בנפשך מגף דורס פני אדם – דורס ודורס , לעולם ” ( עמ

וד215-214 ) מר סמית טוען שהאדם ינצח בכל – זאת בזכותה של הרוח , אך אובריאן מתנגד לכך כי לטענתו העולם איבד את האמונה באלוהים , והאמונה באלוהים היא זאת שלמעשה הצילה בעבר את העולם אולם כעת מאז שאבדה אין לאדם יכולות להילחם ואז המשטר האפל נכנס בספר : ” לא אכפת לי , בסופו של דבר ינצחו אתכם . במוקדם או במאוחר יעמדו על טיבכם , ואז יקרעו אתכם לגזרים ” . ” אתה רואה סימן לכך שדבר זה עתיד להתרחש ? ושמא יודע אתה סיבה מדוע יתרחש ? ” לא . אני מאמין בכך . אני יודע שסופכם להיכשל . יש משהו ביקום – איני יודע מה , רוח , עקרון – שלעולם לא תתגברו עליו ” . . ” אתה מאמין באלוהים , וינסטון ? ”  ” מהו אפוא אותו עקרון שסופו להדביר אותנו ? ” . ” אינני יודע . רוח האדם ” . – ” ואתה רואה עצמך אדם ? ” . ” כן . ” אם אתה אדם , וינסטון , הרי אתה האדם האחרון . הסוג שאתה נמנה עמו נכחד ” ( עמוד 216 – 217 ) . בחרתי בדיאלוג זה המציג את האור מול החושך הטוב מול הרע וינסטון סמית מאמין באמונה שלמה בערכים של אהבה בערכים של עצמאות בחשיבה אישית בהגדרת מטרות אישיות ואילו אובריאן רואה באדם חלק קטן וחסר חשיבות מהמשטר לפי השקפתו האדם נועד לספק את צרכי המפלגה ואין לו שום חשיבות כאינדיבידואל אלא כעבד למערכת גדולה ומשומנת

בחרתי בדיאלוג זה משום שלדעתי הוא מתמצת את המהות הרעיונית של הספר הדיאלוג הזה מחזק ומסכם את רעיונותיו של הדמות האהובה עלי בספר הלוא הוא מר סמית וינסטון שמסמל כל מה שנכון לאדם וכאשר קראתי את הדיאלוג הזה חשתי הזדהות  עם מר סמית ועם כל התהפוכות וכל מה שקורה כעת בעולם אני מקווה שהעולם שלנו לא יהיה מקום קר ומנוכר אלא מקום שבו לאדם הפשוט והפרטי יש מקום מכובד לכל אדם באשר הוא וכאשר קראתי את הדיאלוג הזה נזכרתי קצת במותו של מר פלויד שנחנק על ידי דרק שאובין שוטר במשטרת מינאפוליס התמונה שעלתה לי לראש הייתה זהה לתמונה שפורסמה בתקשורת