השקר הלבן של אופק ואבי

יום אחד בבית ספר אלמוגים בכיתה ט’ היה תלמיד ששמו אופק.

לאופק היו עיניים חומות ושיער שחור.

הוא היה אכפתי ורגיש ואהב לנגן בגיטרה.

יום אחד, הגיע אופק באיחור לכיתתו לשיעור תנ”ך והתיישב במקומו.

ילדי הכיתה התלחששו מאחורי גבו כאילו לא שם לב.

אופק הרגיש שבא לו לבכות וניסה להתגבר.

לכן, ניקה את עיניו ורץ לשירותים.

לפתע, נשמע קול הצלצול, ואופק רץ להפסקה.

לאחר כמה דקות נשמע הצלצול לחזור לכיתה בשביל השיעור האחרון ואופק נכנס לכיתתו.

בסוף היום, צץ במוחו של אופק רעיון איך לשכנע את חבריו לכיתה שזה לא כל כך נורא להתחשב באחר.

הוא התקשר לחברו הטוב אבי, שמעולה במחשבים וגם טוב בתעלולים.

אבי הגיע לביתו של אופק, ואז הם התחילו בתוכנית.

אופק הציע: “קודם כל נכנס את כולם”.

אבי חשב קצת ואמר: “רגע… איך נכנס את כולם?”

הם נתקלו בבעיה כאשר לא ידעו כיצד לכנס את כל חברי הכיתה.

הם חשבו מה לעשות…

חשבו וחשבו, עד שהגיעו לפתרון –

לשלוח לכולם הודעה בה היה כתוב:

“בואו מהר ותראו מה קרה!

מישהו פרץ לכיתה וגנב את כל הכסף של הטיול!”

אופק ואבי חשבו שהתוכנית שלהם מעולה.

כי תוך כמה שניות כולם היו שם.

כשכולם הגיעו, אופק ואבי היו מוכנים עם מצגת שהכינו מראש, בה הסבירו מה אופק מרגיש.

באותו הזמן, חברי הכיתה לא הבינו מה אופק ואבי רוצים מהם ולמה הם לא אומרים כלום על השוד.

אבי ניסה להסביר להם  מה קרה:

“שבו בבקשה, יש לי משהו מענייו להראות לכם”.

– “מה הדבר המעניין?” ענה עומרי, מלך הכיתה.

ואבי השיב: “חכה ותראה”.

שנייה אחר כך, נדלק המסך ועליו היה כתוב:

“הסתכלו עליי ועכשיו הסתכלו על עצמכם, מה נהיה מכם?

עשיתם כמה דברים נוראיים לי וגם לאחרים.

גרמתם לעצב, בכי ושנאה.

לא ראיתם בכמה רוע נהגתם!

הסתכלו אחד על השני.

עכשיו אתם יכולים להתחשב?”

כולם ניגשו אליהם ואמרו שהם מצטערים על הכל ומבינים את הטעות.

אופק ואבי אמרו: “תביאו  חיבוק”, וכולם התחבקו.

מאז, הבינו חברי הכיתה שמעשיהם לא היו טובים ושיפרו את התנהגותם הן כלפי אבי ואופק, והן כלפי כל האחרים.

הסוף.