העליה שלי

נולדתי בבוסטון יחד עם אחותי התאומה אריאל.  יש לי גם אח גדול יותר שקד שגם הוא נולד בבוסטון.

הייתי שם בגן ילדים .

היה לנו טוב לגור שם וגרנו בבית יפה וגדול בניוטון. בוסטון היא עיר מאוד יפה ונעימה לגור, והיו לנו הרבה חברים שם.

כשהייתי בערך בן 4 נולדה לי אחות קטנה בשם אמה, ואז ההורים שלי החליטו לעלות ארצה.

הם רצו לעלות ארצה , כי בבוסטון לא היתה לנו משפחה, אלא רק חברים.

אבא שלי אמר – זו המשפחה כנגד כל העולם –  היתה חשובה להם המשפחה והקשר שלנו עם המשפחה – סבא וסבתא משני הצדדים ובני הדודים.

גם בארץ טוב לנו מאוד- אנחנו גרים בבית יפה בשכונה נחמדה בעיר נעימה. ורואים הרבה את המשפחה- את הדודים ובני הדודים ואת סבא וסבתא. הולכים לארוחות ערב משותפות, מבלים בבריכה, בים, בטיולים, עושים כייף.

היינו צריכים לארוז את כל הבית שלנו- את כל הדברים שהיו לנו ולשלוח במכולה לישראל.

כמובן שהיינו צריכים לארוז גם מיזוודות עם דברים כדי שיהיו לנו בישראל עד שהמכולה תגיע.

כדי לפרק את כל הבית ולארוז, סבתא שלי והדוד שלי- חן- באו לעזור לנו, וגם לקחנו חברה שבאה לאסוף ולארוז.

זה לא היה פשוט, כי היתה תינוקת, שחיכינו שתהיה בת חודש כדי שתוכל לטוס, היינו צריכים למכור את המכוניות שלנו, ולשלוח את כל הציוד לאחסון למכולה.

ארזנו 19 מיזוודות, לקחנו את דפי הכלבה בכלוב מיוחד, ועם כל הציוד, שכרנו 2 מכוניות גדולות ונסענו מבוסטון לשדה התעופה בניו יורק, בדרך לישראל.

כשהגעתי ארצה לא ידעתי לדבר עברית, ודיברתי רק אנגלית. הייתי עולה חדש.

 הלכתי לגן בשוהם, יחד עם אחותי התאומה אריאל, וגרנו אצל סבתא שלי, והתחלנו להתרגל לחיים בישראל.

היה לי קשה להתרגל לבלגן ולרעש שהילדים עושים, וכל הזמן צועקים. אבל התרגלתי. והיום אני כבר ישראלי.

אחרי חודשיים הגיעה המכולה, ועברנו לבית שלנו בשוהם, ואז כבר היה יותר נוח ונעים, והיה לי חדר יחד עם אריאל.

לי היה די קל להתחבר עם הילדים בגן, ומיד מצאתי לי חברים, וגם למדתי די מהר את השפה,

והיום אין לי כל בעיה. גם הגננות וגם המשפחה, וגם הילדים בגן, עזרו לנו להתגבר על הבעיות הקטנות .

העליה מארה”ב לישראל מגיעה בעיקר ממניעים ציוניים ודתיים. ככל שהמצב בישראל טוב יותר, מתגברת העליה משם, וככל שהמצב הבטחוני או הכלכלי של ישראל קשה יותר, מתמעטת העליה משם.