לאליעזר בן יהודה הייתה בעיה….

אֹמְרִים אָמוֹר, לִמְנַאֲצַי, דִּבֶּר יְהוָה, שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם; וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ, אָמְרוּ, לֹא-תָבוֹא עֲלֵיכֶם, רָעָה.

המשפט הזה לקוח מירמיהו פרק כ”ג.

המשפט שמולכם ברור לכם?
הבנתם מה הייתה הכוונה?

גם אנחנו לא.

זו הייתה הבעיה של אליעזר בן יהודה.

השפה התנכי”ת לא ברורה

חסרות בה מילים רבות

לא מותאמת לטכנולוגיות מודרניות עכשוויות

כיצד נוכל להשתמש בה כשפת יום יום ושפת הוראה????

החזון היה ברור!

השפה העברית חייבת להיות שפת היומיום בארץ ישראל!

אך כיצד?

אליעזר שלנו היה איש חזון ומעשה, היה אקטיבי ופעל בכדי להשיג מטרותיו.

אז כשהבעיה צצה מולו- הוא אינו נכנע והחליט להתמודד איתה

הוא כתב את עיתון “הצבי”

הוא הקים את “ועד הלשון העברית”

הוא פרסם את המילון העברי הראשון

והחייה את השפה העברית!

מערכת חינוך שלמה לא מתפתחת ביום אחד…

ראשית היה צורך במוסודות חינוכיים

לכן הוקמו מספר מוסדות חינוך כמו “מקווה ישראל” ששפת הלימוד בהם היו לועזיות.

לאחר מכן מערכת החינוך לקחה צעד משמעותי

והחינוך- החל להיות חינוך לציונות

על בסיס רעיונות אלו הוקמו מוסדות כמו הטכניון ללימודים אקדמיים בחיפה

ובית הספר בצלאל לאומנויות

הוקמה הסתדרות המורים

אבל מה הטעם בבתי ספר עבריים אם השפה הלועזית?????????

את השאלה הזו שאלו עוד רבים.

חלק משמעותי בחינוך ציוני הוא שפה עברית משותפת- כך טענו  אנשי התנועה הציונית והסתדרות המורים.

אולם ארגון “עזרה” טענו כי

כיצד אפשר להגיע לחינוך מיטבי עם שפה לא מבוססת ולא שלמה???

מכאן התפתחה

מלחמת השפות

החלו מחאות, שביתות, מורים עזבו את הארגונים, תלמידים חדלו מלהגיע

כולם למען מטרה אחת!!!

השפה העברית תהיה שפת ההוראה והחינוך בארץ ישראל.

התוצאה

ניצחון של השפה העברית

שהיווה תפנית מרכזית בשימוש בשפה העברית כשפת הדיבור

הסוף