חדשנות פדגוגית ברוח “חינוך 2030 OECD”

העולם שלנו עומד בפני אתגרים חברתיים, כלכליים וסביבתיים אשר מונעים על ידי תהליך הגלובליזציה המואץ ופיתוחים טכנולוגיים מהירים, שבו בזמן מספקים לנו אין ספור הזדמנויות חדשות להתקדמות אנושית.

עלינו להיות פתוחים ומוכנים לעתיד שאינו צפוי מראש ושאינו ניתן לחיזוי. לנוכח עולם שהופך בלתי יציב, לא בטוח, מורכב ושונוי במחלוקת, דור ההיום צריך להכין את דור המחר.
למה?
למשרות שלא נוצרו, לטכנולוגיות שלו הוצמאו ולפתרון בעיות שאיש לא חזה.
איך?
על ידי פיתוח סקרנות, דמיון, חוסן נפשי ושליטה עצמית. דור המחר יצטרך לכבד ולהעריך רעיונות של אחרים, נקודות המבט השונות של אנשים, והערכים שלהם. בנוסף לכך, הם יצטרכו לדעת איך להתמודד עם כישלון ודחייה ולדעת כיצד להמשיך הלאה בעת צרה.

מה ניתן לעשות על מנת לפתח כל זה?
להתמש ב”מצפן הלמידה”.

החינוך הוא שיכול לעשות את ההבדל בין אנשים המוכנים לאתגרים שניצבים מולם לבין אנשים שאותם אתגרים יכריעו אותם.

מגמות גלובליות שונות משפיעות על חיינו, וייתכן שימשיכו לעשות כך בעשורים הקרובים. ישנם שלושה אתגרים מרכזיים המשפיעים על חיינו והם:

1. אתגר סביבתי:
שינויי האקלים ודלדול משאבים טבעיים.

2. אתגר כלכלי:

הידע המדעי המתפתח והחדשנות חסרת התקדים בתחומים שונים שמעלה שאלות קיומיות בנושא המשמעות של היותנו אנושיים. בנוסף לה, התלות הפיננסית ההדדית ברמה המקומית, הלאומית והאיזורית שמצד אחד יצרה שרשרת ערכים גלובלית וכלכלה משותפת ומצד שני יצרה אי ודאות וחשיפה לסיכונים ומשברים כגון הגנה על פרטיות ונושאי אבטחת מידע.

3. אתגר חברתי:

גידול האוכלוסין,ההגירה, תהליכי העיור והמגוון התרבותי ההולך וגדל- מעצבים מחדש את פני העולם. בנוסף יש את נושא אי השוויון ברמת המחייה ובהזדמנויות החיים כמו כן, נושא חוסר האמון וחוסר הביטחון בממשל.

לאור כל המגמות השונות הבאות להשפיע על חיינו, ישנו צורך ביעדי חינוך רחבים יותר, כגון שלומות אינדיוידואלית וקולקטיבית. נדרשת הכוונה ייעודית כלשהי, בלעדיה- אתגרים אלה שהובאו בדף הקודם עלולים להפוך להיות מציאות נוראית.

במאה ה21 הכוונה ייעודית זאת מתייחסת למושגים של שלומות.

שלומות אינה כוללת רק את המשאבים החומריים כמו הכנסה ועושר, עבודה ומקום לחיות בו אלא גם את איכות החיים שאליה נכנסים בריאות, מעורבות אזרחית, קשרים חברתיים, חינוך, ביטחון, שביעות רצון וסביבה.

פה, לחינוך יש תפקיד חיוני בפיתוח הידע, המיומנויות, הגישות והערכים הנדרשים לבני האדם על מנת לתרום לעתיד שיתאפיין בשיתוף ובקיימות, ולהפיק ממנו תועלת. על החינוך לשאוף לעשות יותר מאשר להכין אנשים צעירים לעולם העבודה שבו הם יצטרכו לעצב יעדים ברורים ותכליתיים, לעבוד עם אנשים בעלי דעות שונות, לאתר הזדמנויות לא מנוצלות ולזהות מגוון פתרונות לבעיות גדולות. על החינוך לצייד את התלמידים במיומנויות הדרושות להם כדי להיות אזרחים פעילים, אחראיים ומעורבים בחברה.

על מנת לנווט בעולם מורכב ולא בטוח על התלמידים של היום להתחיל להתנסות בפעלנות יוזמת. פירושה של פעלנות יוזמת היא שהתלמיד נושא באחריות לקחת חלק בעולם, ובכך משפיע לטובה על אנשים, אירועים ונסיבות. היא דורשת יכולת לפתח מטרה מכוונת ולזהות את הפעולות הדרושות להשגת היעד.

על מנת לאפשר פעלנות יוזמת אצל תלמידים, על אנשי החינוך להכיר באינדיוידואליות של כל לומד ולתת את הדעת על המערך הרחב יותר של מערכות היחסים שלו עם מוריו, חבריו לכיתה, בני משפחתו והקהילות בהן הוא חי- כל אלה משפיעים על תהליכי הלמידה של התלמיד.

ישנם שני גורמים המאפשרים לתלמיד פעלנות יוזמת:

1. סביבת למידה מותאמת אישית התומכת בכל תלמיד ומניעה אותו לטפח את רצונותיו ותשוקותיו, ליצור קשרים בין התנסויות והזדמנויות למידה ולעצב בעצמו את תהליכי הלמידה שלו בשיתוף פעולה עם אחרים.

2. בניית בסיס יציב שהוא אוריינות וחשיבה כמותית. בנוסף להן יש את האוריינות הדיגיטלית וכמובן הבריאות הפיזית והרווחה הנפשית.

על מנת שהתלמידים של היום יהיו מוכנים יותר טוב לעתיד, עליהם לדעת לנייד את הידע, המיומנויות, הגישות והערכים שלהם לצורך עמידה בדרישות מורכבות. התלמידים יצטרכו ליישם את הידע שלהם בנסיבות מתפתחות ובלתי ידועות. על מנת לעשות זאת הם יצטרכו למגוון רחב של מיומנויות:

1. מיומנויות קוגניטיביות ומטה-קוגניטיביות: חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, ללמוד כיצד ללמוד, יכולת שליטה עצמית.

2. מיומנויות חברתיות ורגשיות: אמפתיה, מסוגלות עצמית, שיתוף פעולה.

3. מיומנויות מעשיות ופיזיות: שימוש במידע ובמכשירים טכנולוגיים חדשים.

ישנן 3 קטגוריות עומק של יכולות שבאפשרותן לטפל יחד בדרישה הגדלה לצעירים חדשניים, אחראיים ובעלי מודעות:

1. יצירת ערך חדש– מכיוון שהחדשנות נובעת פחות מחשיבה אינדיוידואלית אלא משיתוף פעולה ויחסי גומלין עם אנשים אחרים, נדרשת יכולת להיות גמישים יותר עם הערכים שלנו. כמו כן נדרשת חשיבה יצירתית, דרכי חשיבה חדשים, פיתוח יוזמות חדשות. כל זה מושתת על סתגלנות, יצירתיות, סקרנות ונכונות ללמוד ולקבל רעיונות חדשים.

2. יישוב מתחים ודילמות– בעולם אי שיווני הכרחי ליישב נקודות מבט ותחומי עניין מגוונים בסביבה מקומית ולעיתים גם גלובלית. על מנת לעשות צריך ללמוד איך לחשוב באופן אינטגרטיבי יותר, להביא בחשבון את החיבורים ההדדיים ואת היחסים ההדדיים בין לוגיקות, עמדות ורעיונות סותרים או לא מתאימים בשתי נקודות מבט- לטווח קצר ולטווח ארוך. ניתן לסכם זאת בהגדרה “חשיבה מערכתית”.

3. נטילת אחריות– זאת היא בעצם דרישת קדם לאחרות. התמודדות עם חידושים, שינוי, מגוון ועמימות בנוסף ליצירתיות ופתרון בעיות, הערכת סיכונים והיכולת לשאת בתוצאות מובילים לתחושת אחריות ובגרות מוסרית.

על מנת לפתח יכולות אלה נדרש תהליך של רפלקציה, ציפיה ופעולה.

התנסות רפלקטיבית היא היכולת לנקוט עמדה ביקורתית בעת קבלת החלטה, בחירה או פעולה,באמצעות התרחקות ממה שידוע לנו וממה שאנו מניחים, והתבוננות במצב מנקודות מבט אחרות.
הציפייה משתמשת במיומנויות קוגניטיביות כגון חשיבה ביקורתית או אונליטית, על מנת לחזות מראש את הדברים להם נזדקק בעתיד, או כדי לחזות איך הפעולות שאנו נוקטים היום ישפיעו עלינו בעתיד.

רפלקציה וציפיה יחד קודמות לפעולות אחראיות.

לכן מסגרת הלמידה שבאה להכין את דור העתיד צריכה לטמון בתוכה ניוד של ידע, מיומנויות, גישות וערכים באמצעות התהליך של רפלקציה,ציפיה ופעולה, במטרה לפתח את היכולות המשולבות שדרושות כדי לפעול בעולם.

על מנת להבין יותר על תהליך זה ניתן לקרוא עליו באתר של OECD:

Learning – Organisation for Economic Co-operation and Development (oecd.org)