עתיד החינוך ומיומנויות נדרשים לשנת 2030

העולם משתנה בקצב מואץ.

בעוד עשור הדברים יראו אחרת ממה שאנו מכירים היום, זאת לאור תהליכי הגלובליזציה והשינויים הטכנולוגיים המהירים.

העתיד מציב בפנינו אתגרים שאת חלקם איננו מסוגלים לצפות היום.

העתיד אינו ברור וקשה לחיזוי

אך אנו נדרשים להיות פתוחים ומוכנים לקראתו.

העולם המשתנה מעמיד בפנינו מספר אתגרים:

האתגר הסביבתי – שינוי האקלים וצמצום המשאבים הטבעיים.

האתגר הכלכלי – הצורך בבניית מודלים כלכליים, חברתיים ומוסדיים חדשים ששואפים ליצור חיים טובים יותר לכולם. הגלובליזציה מבטיחה התרחבות, צמיחה ויעילות משופרת יחד עם בעיות בנושאים כמו אבטחת מידע והגנה על הפרטיות.

האתגר החברתי – תופעות כמו גידול האוכלוסייה, ההגירה ותהליכי עיור מעצבים מחדש מדינות וקהילות בעולם. אי השוויון ברמת החיים ובהזדמנויות מתרחבות, העימותים, אי היציבות והאדישות מגבירים את איומי המלחמה והטרור.

אתגרים אלו עומדים גם בפני מערכת החינוך אשר נדרשת להכין ולהכשיר את התלמידים לקראת העתיד הלא ידוע.

כדי להתמודד עם האתגר החינוכי, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) הקים את הפרויקט “ עתיד החינוך והמיומנויות לשנת 2030 “ .

הפרויקט מנסה לספק תשובות לשתי שאלות:

1. אילו מיומנויות, ידע, גישות וערכים דרושים לתלמידים כבר היום כדי לשגשג לעצב את עולמם?

2. כיצד יכולות מערכות הלמידה לפתח את המיומנויות, הידע, הגישות והערכים הללו באופן אקטיבי?

גורמים רבים מעורבים בבניית מסגרת הלמידה – חוקרים, מנהיגי בתי-ספר, מורים ותלמידים.

מדובר במסגרת למידה מתפתחת שעוזרת ביצירת שפה משותפת.

המטרות שהוגדרו הם:

להכין את התלמידים לקראת העתיד הלא ידוע באמצעות יצירת כשירויות שמורכבות מידע, מיומנויות, גישות וערכים.

לסייע לתלמידים להגשים את הפוטנציאל שלהם.

יוצרים תלמידים מעורבים התורמים שלומות של הקהילה ושל כדור הארץ.

אלו מיומנויות תידרשנה בעתיד?

יצירת ערך – החדשנות היא מקור לצמיחה, ניתן בעזרתה לפתח פתרונות למגוון צרכים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.

יישוב מתחים ודילמות – חשיבה אינטגרטיבית תאפשר שמירה על איזון בין דרישות מתחרות. השמירה על האיזון תתאפשר אם תתפתח היכולת להבין את הצרכים והרצונות של האחר.

נטילת אחריות – תחושת אחריות ובגרות מוסרית ואינטלקטואלית הן מפתח להתפתחות חברה בריאה.

היכולות אלה מתפתחות באמצעות הליך למידה מחזורי של:

 ציפייה -> פעולה -> שיקוף -> ושוב ציפייה

שינויים בתכנית הלימודים ובמערכת החינוך:

פעלנות יוזמת של התלמיד – יכולת לקבוע מטרה, לשקף ולפעול באחריות כדי להשפיע ולשנות.

הקפדה – נושאים מאתגרים, לאפשר חשיבה מעמיקה ורפלקציה.

מיקוד – למידה לעומק של מספר קטן יחסית של נושאים. מציאת הקשרים בין הנושאים.

עקביות – שמירה על רצף וסדר הגיוני. התקדמות בשלבים.

התאמה – פיתוח שיטות הערכה חדשות המודדות גם הישגים שלא תמיד ניתן למדוד באופן כמותי.

יכולת העברה – פיתוח היכולת להעביר ידע, מיומנויות, גישות וערכים שניתן ללמוד בהקשר אחד להקשרים אחרים.

בחירה – להציע מגוון רחב של נושאים ופרויקטים ולאפשר לתלמידים להציע נושאים ופרויקטים משלהם.

פעלנות יוזמת של המורה – לשפר את יכולתם של המורים להעביר תכניות לימודים באופן אפקטיבי.

אותנטיות – קישור בין חומר הלימוד לעולם האמיתי ולהבין את מטרת הלמידה.

קשר הדדי – מציאת הקשר או החיבור של נושא מתחום אחד לנושאים מתחומים אחרים.

גמישות – תכנית הלימודים צריכה להיות סתגלנית ודינאמית כך שתוכל להתאים עצמה לדרישות החברתיות המתפתחות.

מעורבות – כל בעלי העניין צריכים להיות מעורבים בשלבים המוקדמים של פיתוח תכנית הלימודים.