סיפור על זהירות בדרכים

:רקע
ילדים עד גיל 9-10 אינם מפותחים דיים ואינם מצוידים במיומנויות המאפשרות להם להתנהל באופן בטוח לבדם בדרכים.
חשיבתם מרוכזת בעצמם )אגוצנטרית( והם אינם יכולים לראות סיטואציות מנקודת המבט של אחרים )של הנהגים, למשל(.
הילדים בשלב זה אינם מיומנים בפיצול קשב – הם יכולים להתרכז בדבר אחד בלבד, ולכן אינם יכולים להתמודד עם מצבי

תנועה מורכבים )כמו בעת חציית כביש(.

הַ ּכִ ירּו אֶ ת לֶ לָ ה

ּכ ְמֹו ּב ְ כָ ל יֹום חֲ מִ יׁשִ י, ּגַ ם הַ ּיֹום אִ ּמָ א וַ אֲ נִ י הָ לַ כ ֶ נּו ּבָ רֶ ג ְ ל לַ ּגַ ן, וַ אֲ

נִ י סָ פַ ר ְ ּתִ י אֶ ת הַ ּמ ְ כֹונִ ּיֹות ׁשֶ עָ ב ְ רּו ּבַ ּכ ְ בִ יׁש. ּכ ְ ׁשֶ הִ ּגַ ענּו
ְ לִ ׂש ְ פַ ת הַ ּמִ ד ְ רָ כָ ה עָ זַ ב ְ ּתִ י אֶ ת יָ דָ ּה ׁשֶ ל אִ ּמָ א ו ְכִ מ ְ עַ ט ׁשָ כַ ח ְ ּתִ י לַ עֲ צֹר.רָ אִ יתִ י מ ְ כֹונִ ית נֹוסַ עַ ת ּב ְ דִ ּיּוק לכִ ּוּון מַ עֲ בַ ר
ְ הַ חֲ צִ ּיָ ה. אִ ּמָ א צָ עֲ קָ ה, ”נָ דָ ב!!!!“ עָ צַ ר ְ ּתִ י מַ ּמָ ׁש עַ ל ׂש ְ פַ ת הַ ּכ ְ בִ יׁש. הַ ּמ ְ כֹונִ ית עָ צ ְ רָ ה ל ְ יָ דִ י ּבַ חֲ רִ יקַ ת ּבלָ מִ ים.
ְ מֵ הַ ּמ ְ כֹונִ ית יָ צ ְ אָ ה אִ ּשָׁ ה ׁשֶ ּנִ ר ְ אֲ תָ ה מ ְ בֹהֶ לֶ ת ו ְאָ מ ְ רָ ה, ”יֶ לֶ ד, ּכִ מ ְ עַ ט יָ רַ ד ְ ּתָ לַ ּכ ְ בִ יׁש ּב ְ לִ י לַ עֲ צֹר ּולהַ ּבִ יט. מַ ּזָ ל ׁשֶ ֹּלא קָ רָ ה
ְ ּכ ְ לּום!“ הִ ר ְּגַ ׁש ְּתִ י ּד ְ מָ עֹות ק ְ טַ ּנֹות ּבָ עֵ ינַ יִ ם, ו ְ ֹלא עָ נִ יתִ י. ׁשָ תַ ק ְ ּתִ י. אִ ּמָ א הִ ּגִ יעָ ה ּבֵ ינ ְ תַ יִ ם למַ עֲ בַ ר הַ חֲ צִ ּיָ ה. הִ יא ֹלא
ְ אָ מ ְ רָ ה ּכ ְ לּום, רַ ק הֶ ח ְ זִ יקָ ה אֶ ת הַ ּיָ ד ׁשֶ ּלִ י ק ְ צָ ת יֹותֵ ר חָ זָ ק מֵ אֲ ׁשֶ ר ּב ְ דֶ רֶ ְך ּכ ְ לָ ל. אִ ּמָ א וַ אֲ נִ י הִ ּבַ ט ְ נּו ל ְ כָ ל הַ ּכִ ּוּונִ ים, ורַ ק
ְ ּכ ְ ׁשֶ הָ יִ ינּו ּב ְ טּוחִ ים ׁשֶ אַ ף מ ְ כֹונִ ית ֹלא מִ ת ְ קָ רֶ בֶ ת, חָ צִ ינּו אֶ ת הַ ּכ ְ בִ יׁש. ”מָ ה קָ רָ ה? ׁשָ כַ חּתָ
ְ אֶ ת הַ ּכ ְ לָ לִ ים?“ ׁשָ אֲ לָ ה אִ ּמָ א ּכ ְׁשֶ ּנִ כ ְנַ ס ְ נּו לַ ּגַ ן. ”ּכֵ ן, ֹלא ׂשַ מ ְ ּתִ י לֵ ב,“ עָ נִ יתִ י. אִ ּמָ א לִ ּטפָ ה
ְ אֶ ת רֹאׁשִ י. הִ יא נִ ב ְ הֲ לָ ה מ ְ אֹוד, אֲ נִ י יֹודֵ עַ . לִ פ ְ נֵ י ׁשֶ ּנִ פ ְרַ ד ְ ּתִ י מִ ּמֶ ּנָ ה אָ מַ רּתִ י, ”אּולַ י אֲ נִ י
ְ אַ מ ְ צִ יא סִ ימָ ן ׁשֶ ּיַ ז ְ ּכִ יר לִ י ּול ְ כָ ל הַ ּי ְ לָ דִ ים אֶ ת הַ ּכ ְ לָ לִ ים, ו ְ ֹלא נִ ׁשּכַ ח אֹותָ ם אַ ף ּפַ עַ ם.“
ְ ”רַ ע ְ יֹון טֹוב!“ אָ מ ְ רָ ה אִ ּמָ א, ו ְהָ ל ְ כָ ה. ”צָ רִ יְך לִ ז ְ ּכֹר אֶ ת ּכָ ל הַ ּכ ְ לָ לִ ים,“ חָ ׁשַ ב ְּתִ י ּבלִ ּבִ י.
ְ ”לַ עֲ צֹר, ל ְהַ ק ְ ׁשִ יב לַ ּקֹולֹות, ל ְ הַ ּבִ יט ל ְ כָ ל הַ ּכִ ּוּונִ ים, לָ תֵ ת יָ ד לִ מ ְ בֻ ּגָ ר – ו ְלַ ח ְ צֹות ּבִ זהִ ירּות
ְ ּובִ מ ְ הִ ירּות אֶ ת הַ ּכ ְ בִ יׁש. מָ ה יָ כֹול ל ְהַ ז ְ ּכִ יר לָ נּו אֶ ת ּכָ ל הַ ּכ ְ לָ לִ ים ּבבַ ת אַ חַ ת?“
ְ ּופִ ת ְ אֹום יָ דַ ע ְ ּתִ י. ”ל ְהַ ק ְ ׁשִ יב… ל ְ הַ ּבִ יט… לָ תֵ ת יָ ד… לַ ח ְ צֹות… ל ְהַ ק ְ ׁשִ יב… להַ ּבִ יט… לֶ לָ ה.
ְ חֲ בֵ רָ ה ׁשֶ ּקֹור ְ אִ ים לָ ּה לֶ לָ ה ּתַ ז ְ ּכִ יר לָ נּו אֶ ת הַ ּכ ְ לָ לִ ים. ל ְהַ ק ְ ׁשִ יב, ל ְ הַ ּבִ יט, לָ תֵ ת יָ ד, לַ חצֹות –
ְ לֶ לָ ה.“ נִ ּסִ יתִ י לִ יצֹר ּכָ ל מִ ינֵ י לֶ לֹות. ּבַ ּסֹוף יָ צ ְ אָ ה לִ י לֶ לָ ה ּכָ זֹאת ׁשֶ ּמִ ּיָ ד אָ הַ ב ְ ּתִ י. אַ חֲ רֵ י ׁשֶ הִ ּצַ גְ ּתִ י אֹותָ ּה ל ְ כָ ל יַ לדֵ י הַ ּגַ ן
ְ ּבַ ּמִ פ ְ ּגָ ׁש, קִ ּפַ ל ְ ּתִ י אֹותָ ּה ו ְהִ כ ְנַ ס ְ ּתִ י לַ ּכִ יס, ּכ ְ דֵ י ׁשֶ הִ יא ּתִ ה ְ יֶ ה אִ ּתִ י ּכָ ל הַ ּז ְ מַ ן. מֵ אָ ז אֲ נִ י ו ְ כָ ל הַ חֲ בֵ רִ ים ּבַ ּגַ ן ֹלא ׁשֹוכחִ ים
ְ אֶ ת ּכ ְ לָ לֵ י הַ ּז ְ הִ ירּות ּבַ ּכ ְ בִ יׁש. ו ְ אִ ם אֲ נַ ח ְ נּו ׁשֹוכ ְ חִ ים, לֶ לָ ה מַ זּכִ ירָ ה לָ נּו.

דמויות

ללה