מייקל ג’קסון

מייקל ג’קסון נולד בשם מייקל ג’וזף ג’קסון 29.08.1958 בעיר גארי שבאינדיאנה, ארצות הברית. הוא נולד למשפחה מרובת ילדים (שמיני מתוך 10) להורים ג’וזף (שעל שמו נקרא בשמו האמצעי) וקתרין ג’קסון. משפחתו השתייכה למעמד הביניים.

אביו של מייקל עבד בבית חרושת לייצור פלדה והופיע לעיתים עם להקתו “The Falcons” שניגנה בסגנון R&B. הוא היה אב קשוח ונהג להתעלל בילדיו נפשית ופיזית- בעיקר במייקל. לאחר מותו של ג’ו, טען הרופא האישי של מייקל כי ג’ו אף סירס אותו כשהיה נער כדי לעכב את התפתחותו המינית ולשמור על קולו הגבוה.

למרות זאת, מייקל ציין שהיה זה דווקא חינוכו של אביו שדחף אותו למצוינות והיווה גורם משמעותי להצלחתו

קריירה

חמישיית הג’קסונים (1962- סוף שנות השבעים)

בשנת 1962 הקים האב ג’ו להקה שנקראה “The Jackson Brothers”. תחילה היו בה האחים ג’קי, טיטו וג’רמיין והם החלו להופיע באזור העיר גארי עם שניים משכניהם. ב-1963 הצטרפו ללהקה שני האחים הקטנים, מרלון ומייקל, לאחר שכבר אז הפגינו יכולות שירה וריקוד. באמצע שנת 1967 מייקל החליף את ג’רמיין כזמר הראשי של הלהקה, ובאותה תקופה אימצו חברי הלהקה את השם “The Jackson Five”. בהמשך הופיעו באופן אינטנסיבי באינדיאנה ולאחר שזכו בתחרות כישרונות צעירים חשובה ב-1966 (בה ביצעו גרסת כיסוי ללהיט של הטמפטיישנס, “My Girl”, בביצוע מייקל), החלו לקיים הופעות באופן מקצועי בשיקגו, אילינוי.

בהמשך הלהקה הצליחה להשיג חוזה הקלטות בחברת התקליטים המקומית “Steeltown” ובעקבות כך הם החלו לעבוד על אלבום הבכורה שלהם. הלהקה זכתה לפריצה הגדולה כאשר ארבעה סינגלים שלהם הגיעו למקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100 האמריקני: “I Want You Back”‏, “ABC”‏, “The Love You Save” ו-“I’ll Be There”. (האהוב עלי אגב, זה “ABC”).

קריירת סולו

במסגרת הלהקה, בין השנים 1975-1972, ג’קסון הוציא לשווקים ארבעה אלבומי סולו בחברת מוטאון, בהם “Got to Be There” ו-“Ben” שהיו סגנוני סול וR&B (שלא בהכרח תאמו את סגנון חמישיית הג’קסונים). בתקופה זו, החלה כבר הפופולריות של הלהקה לדעוך.

לאחר שצבר פרסום, כיכב מייקל בסרט שהיווה גרסה אפרו אמריקנית של הקוסם מארץ עוץ, אשר בהפקתו השתתף גם המפיק המוזיקלי קווינסי ג’ונס (שהחלין את פסקול הסרט). נוצר חיבור בין השניים ומייקל ביקש ממנו להפיק עבורו את אלבום הסולו הראשון שלו- “Off the Wall”. בכתיבת השירים של האלבום השתתפו (מלבד מייקל עצמו) גם סטיבי וונדר ופול מקרטני שהיו מפורסמים מאוד באותה התקופה. מעבר לR&B, ז’אנר השירים כבר החל לשלב דיסקו-פופ, דיסקו ופאנק.

האלבום יצא לשווקים בשנת 1979 וזכה להצלחה עצומה כאשר בסופו של דבר מכר מעל ל-20 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך את קווינסי ג’ונס למפיק-על בתעשיית המוזיקה.

תקופת הזוהר- שנות ה80

בתחילת שנות ה80 פרש מייקל סופית מחמישיית הג’קסונים, ופעל במרץ רב עם ג’ונס להפקת אלבום נוסף שבשאיפה יהיה מוצלח אף יותר מ Off the wall (למרות שהיה פופולרי ביותר).

ב1982 יצא לשווקים אלבומו השני של מייקל בשם “Thriller”, אשר פנה בשיריו לז’אנר הרבה יותר “מקפיץ” המאופיין בפופ ורוק בעיקר. האלבום זכה להצלחה מסחררת ומכר כ110 מיליון עותקים ברחבי העולם. באותה התקופה הוא היה לאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים.

האלבום מכיל שירים פופולריים רבים אשר עד היום מושמעים בתחנות הרדיו השונות ובערבי דיסקו כמו “Beat it”, “Billie Jean”, “Thriller”, “This girl is mine”, ועוד. חלק מהשירים שוחררו כסינגלים.

האלבום “Thriller” הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של ארצות הברית, בילבורד 200, ושהה שם במשך 37 שבועות לא רצופים מתוך 122 שבועות במצעד. האלבום הוא אחד האלבומים הראשונים בו הופקו וידאו קליפים ככלי לקידום מכירות (אורכו של הקליפ לשיר Thriller הוא כ14 דקות, ומדובר באחד הקליפים שבהם הושקע סכום הכסף הגדול ביותר אי פעם!!) רבים מהשירים באלבום זה אופיינו בקליפי וידאו מושקעים במיוחד, אשר דימו סיפור (בו לרוב מייקל הוא הגיבור, ופותר באמצעות כישורי ריקוד מסוגננים בהחלט).

במקביל לצבירת הפופולריות האדירה שלו, מייקל ג’קסון החל לבצע פעולות תרומה למען הקהילה.

ב-מאי 84′, מייקל הוזמן לבית הלבן כדי לקבל פרס מידי הנשיא רונלד רייגן, על תרומותיו הרבות לארגונים המטפלים באנשים בעלי התמכרות לאלכוהול וסמים.

בשנת 1985 כתב ג’קסון את שיר הצדקה “We Are the World”, יחד עם ליונל ריצ’י, אשר הופק על ידי קווינסי ג’ונס. הסינגל הפך בהמשך לאחד הסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, והכנסותיו שימשו לצורך מתן סיוע לקורבנות הרעב באתיופיה באותה שנה.

בשנת 1992 ג’קסון הקים את “קרן רפאו את העולם” (“Heal the World Foundation”), אשר מטרותיה העיקריות של הקרן הן עזרה לילדים נזקקים, תרומה לסביבה ומימון תרופות לילדים רעבים וחולים או שעוברים התעללות. הקרן גם עזרה לאנשים שהיו מכורים לסמים ולאלכוהול.

שיתוף הפעולה הבא בין קווינסי ג’ונס וג’קסון הניב את אלבום הסולו השלישי של ג’קסון, “Bad”, אשר יצא לשווקים בשנת 1987 וזכה להצלחה מסחרית ניכרת. האלבום המשיך את הז’אנר של אלבומו הקודם “Thriller” וכלל את הלהיטים “Bad”, “Smooth criminal” ועוד.

בשלב זה הייתה מוכרת לציבור “הליכת הירח” הייחודית שלו אשר הופיעה לראשונה בביצוע עם חמישיית הג’קסונית לשיר “Billie Jean” ששודר בספיישל טלוויזיוני לחברת מוטאון (שהפיקה את חמישיית הג’קסונים).

בהמשך שנות ה90 ותחילת ה200 המשיך מייקל להופיע ולהפיק אלבומים נוספים שזכו גם הם להצלחה מסחררת עולמית.

מצבו הבריאותי ומראהו

צבע עורו של ג’קסון היה חום בהיר במשך כל נעוריו, אך החל מאמצע שנות השמונים צבע עורו החל להפוך בהיר יותר באופן הדרגתי עקב מחלת הוויטיליגו (בהרת) בה לקה כשהיה בשנות ה-20 לחייו. שינוי זה זכה לכיסוי תקשורתי נרחב, כולל שמועות שהוא מלבין את עורו. ג’קסון ציין בעבר כי מחלת הוויטיליגו שכיחה בקרב משפחתו של אביו.

תדמיתו של ג’קסון נפגעה רבות בשל שינוי גוון העור שלו, בעיקר משום שרבים האשימו אותו בכך שהוא מתכחש לשורשיו ולגזעו, זאת על אף שג’קסון ציין לכל אורך השנים כי הוא גאה בהיותו אפרו-אמריקאי ושאין באפשרותו לעשות דבר נגד המחלה הקשה. למשל, בשירו They Don`t Care About Us משנת 1995, התייחס מייקל לאופן בו אחרים נוטים להעליב ולסווג אנשים בגלל צבע העור, הגזע והדת שלהם.

כיוון שעבר שינויים כה רבים, נאלץ מייקל לעבור ניתוחים פלסטיים רבים.

ב-25 ביוני 2009 נפטר מייקל ג’קסון מדום לב בשל מנת יתר של הסם פרופופול, סם הרדמה המשמש בניתוחים. מותו אירע במהלך ההכנות לסבב הופעותיו האחרון, “This Is It”.

מורשתו והשפעתו על העולם

ההצלחה הרבה של המוזיקה והווידאוקליפים של ג’קסון, ובמיוחד הווידאוקליפים Billie Jean, Beat It ו-Thriller אשר נחשבו לפורצי דרך, השפיעו רבות על תעשיית המוזיקה. הם גם סייעו לערוץ MTV בעת שהיה בראשית דרכו בשנות ה-80 להיכנס לתודעה הציבורית, והובילו את המיקוד של הערוץ ממוזיקת רוק למוזיקת פופ ו-R&B.

מייקל השפיע על אמני היפ הופ, רוק, פופ ו-R&B עכשווים רבים בהם ביונסה, מריה קארי, ג’ון מאייר ולני קרביץ אשר הכירו בחשיבותו של מייקל על מוזיקת הפופ העכשווית.

לאחר מותו , ערוץ MTV שידר תוכניות ספיישל רבות שהתמקדו בקריירה של מייקל ווידאו קליפים ישנים רבים שלו כמחווה עד להלוויתו של ג’קסון.

לאורך הקריירה שלו ג’קסון זכה בפרסים רבים. ג’קסון הפך לאחד האמנים המעטים שנכללו בהיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים (על חלקו כחבר של בלהקת חמישיית הג’קסונים ועבור הישגיו בקריירת הסולו שלו). הישגים נוספים של ג’קסון כוללים 14 שיאי גינס, 13 פרסי גראמי, 26 פרסי AMA, שנים עשר פרסי WMA, שלושה עשר סינגלים של ג’קסון הגיעו לצמרת מצעד ה-Billboard Hot 100 והוא מכר כ-750 מיליון אלבומים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האמנים המצליחים ביותר בכל הזמנים.