הצרצר והנמלה

אי שם ביום קיץ נעים וחמים, קיפץ לו הצרצר בשדה ממקום למקום, מצרצר ושר את מנגינת ליבו. בסמוך אליו עברה נמלה, סוחב תוך כדי מאמץ גדול גרגר של תירס אותו רצתה להביא אל קן הנמלים שלה.

“מדוע לא תבואי לשיר יחד איתי?” שאל הצרצר. “זה עדיף על להתאמץ ולסחוב כשכל כך יפה ונעים בחוץ.”

אני עוזרת לאגור מזון לקראת החורף “אמרה הנמלה” וממליצה לך לעשות את אותו הדבר “.
” מדוע לי לטרוח ולדאוג בקשר לחורף? “שאל הצרצר.” יש לנו מספיק אוכל כרגע. “

אבל הנמלה לא הקשיבה לו והמשיכה לסחוב את הגרגר התירס אל הקן.

כשהגיע לבסוף החורף, הצרצר מצא את עצמו גווע מרעב, כל זאת בזמן שהנמלים כולן חילקו מדי יום יומו גרגרי תירס ממאגרי המזון שבנו עצממן במהלך הקיץ.

הו אז הצרצר הבין – מי שעובד ועמל היום, קוטף את הפירות עמלו מחר.