הכל קרה בפורים 2020: הממשלה הודיעה שיש נגיף שמתפשט והגיעה לישראל.

אני עדיין לא הבנתי שהנגיף הוא מסוכן, אבל שהרבה ילדים דיברו עליו התחלתי להבין מה זה: הנגיף ששמו קורונה התחיל בסין, לפי מה שהבנתי הוא מסוכן לאנשים מבוגרים, אבל לשמחתי הנגיף לא מסוכן לילדים.

 אחרי חג פורים הודיעה הממשלה שכולם צריכים להיכנס לסגר.

האמת שעדיין לא ידעתי בדיוק מה זה סגר,  אבל לאט לאט הבנתי שסגר זה כשכולם נשארים בבית למשך כמה שבועות בלי לצאת מהבית.

היה לי קשה להישאר בבית הרבה זמן, למזלי יש אנשים שהמציאו אפליקציה בשם “זום” שעזרה לעולם לפגוש אחד את השני מרחוק.

מאז שהמציאו את האפליקציה “זום” התחלתי ללמוד בזום.

ולמדתי המון דברים על הזום, לדוגמא: רקעים, צ’אט, שיתוף מסך, להצביע בזום (בלי להרים את היד) ועוד….

כשהתחיל הסגר (הראשון), התחלתי לפחד קצת מהקורונה, אבל ההורים שלי עזרו לי להבין שאין מה לפחד “ובע”ה הכל יהיה”, כך אמרו לי.

לאט לאט הבנתי שהקורונה לא מסכנת ילדים כמוני, וזה הרגיע אותי מאוד.

היה עוד משהו שהפחיד אותי: שאנשים שיותר מבוגרים מגיל 50 שיש להם קורונה יכולים למות. כשחשבתי על זה חשבתי על סבי ועל סבתי (משני הצדדים), אבל הורי הרגיעו אותי ואמרו שהכל יסתדר.

עד לאותו יום שקיבלנו שיחת טלפון מסבתי שבצרפת שבשרה לנו: שהם היו בחתונה של חברים, זה היה רק בתחילת הקורונה ובצרפת עדיין לא שמרו על כללי היגינה.

סבתי ספרה שבחתונה לאף אחד לא היה מסכה חוץ מלשני אנשים: סבי וסבתי. אותי זה מאוד הבהיל, וסבתא המשיכה לספר: “בחתונה היינו בצד, והלכנו כשהגיע זמן הארוחה”.

ואז אמרה סבתי: “היום גילו שהחתן היה קורונה”, אני מאוד פחדתי.

ובסוף סבתי אמרה: “היום גילו גם שכל המוזמנים לחתונה נדבקו מהחתן, חוץ ממני ומסבא”.

בפסח כשהיה את סגר הראשון, היה מאוד קשה, כי היינו רגילים שהמשפחה שלנו באה ואנחנו עושים ביחד את הסדר.

אמא שלי רצתה לצלם אותנו שרים מזמורים של פסח ולשלוח לסבים ולסבתות,

אז כולנו (הילדים) ישבנו מסביב לשולחן לקחנו כל אחד הגדה עם מזמורי פסח,

ושרנו לפחות 6 מזמורים.

תמיד לפני פסח אנחנו יחד כל המשפחה מנקים את הבית, גם באותה שנה עשינו זאת למרות שהיינו עצובים שיש את הקורונה.

איך אנחנו מנקים?

פשוט וקל: מוציאים את כל המשחקים, הספרים, הבגדים והצעצועים ממקומם.

מנקים את המקומות שמהם הוצאנו את כל הדברים.

מחזירים הכל למקום בסדר יותר יפה, ולבסוף שוטפים את הרצפה.

כשכתבתי שבפסח היה עצוב ומשעמם, אז בחופש הגדול היה פי 2 יותר משעמם.

היינו אמורים ללכת לצימר ולפארק מים ועוד המון דברים: לישון אצל סבא וסבתא שבבית שמש, לישון אצל חברים, עוד משהו שהיה עצוב זה שסבא וסבתא שלי מצרפת היו אמורים לבוא אלינו שבועיים בחופש, ובשל הקורונה לא יכלו לטוס…

ויש עוד המון דברים שלא יכולנו לעשות בשל הקורונה אני אפילו לא יכולה

לכתוב כמה דברים הפסדנו.

למזלי הורי מצאו בית מלון יפה ומפואר בהרצליה, והלכנו לשם!!

שאלתי את הוריי איך יכול להיות שבית מלון כל כך מפואר עולה כל כך קצת?

הם ענו לי שבגלל שיש את הקורונה המחירים הזלו.

איך אתאר את הבית מלון ב4 מילים.

הוא היה הכי מושלם!!!

אתאר בקצרה איך הוא נראה: בכניסה היה כמו נחל קטן, קירות המעלית היו מזכוכית לכן כשעלינו במעלית ראינו איך אנחנו מתרחקים מהרצפה, בבית מלון היו 13 קומות היינו בקומה ה-7 והיה לנו נוף אל ברכה ואל הים!, אני ואחי ישנו באותו חדר (כי הבית מלון היה כמו בניין עם דירות בתוכו), בחדר שלידינו ישנו הוריי, ובסלון הייתה ספה – מיטה ובה אחותי ישנה, אחי התינוק ישן בתוך מיטת תינוק שהייתה בסלון,

                 סגר שני

!!אחרי החופש הגדול הודיעו שחוזרים ללימודים

 שמחתי לחזור לביה”ס, שם פגשתי את חברותי, הייתה התרגשות גדולה.

בצלצול נכנסנו לכיתה והתיישבנו, מורה חדשה נכנסה לכיתה, ידענו שזו המחנכת החדשה שלנו, שתהיה איתנו כל השנה.

אני רוצה להדגיש שהחזרה הייתה שונה מהרגיל:

חילקו את כיתתינו לקפסולות של בנים-בנות, כל ילד/ה ישב/ה בשולחן לבד וחויבנו ללבוש מסכה על האף והפה.

חזרנו ללמד בהתרגשות גדולה, אבל בראש השנה הודיעו שכבר חוזרים

ללמידה מרחוק.

הייתי עצובה מהבשורה.

כך יצא שחגגנו את כל חגי תשרי בסגר.

ולאחר תקופה של חודש בבית החליטו להחזיר אותנו לבית הספר.

אבל נשארנו בקפסולות והיו ימים שעדיין למדנו מרחוק.

סגר שלישי

סגר שלישי התחיל בחודש כסלו – למדנו מרחוק.

מה שהיה מיוחד זה שבאותו זמן המציאו חיסון לנגיף!

בהתחלה היה קצת בלאגן כי כולם רצו להתחסן אבל

במדינה החליטו שהכי חשוב בשלב הזה הוא לחסן אנשים מעל גיל 60

מיד המון אנשים (מעל גיל 60) “רצו” להתחסן.

לאט לאט אפשרו להתחסן לעוד גילאים.

בזכות החיסון הסגר היה יותר קצר וכמובן יכולנו לצאת יותר מהבית.

מפני שהתרגלתי לזום גם לי היה יותר קל.

איזה מזל שהמציאו את החיסון, כי אז היינו ממשיכים בעוד שנה

שונה ומוזרה.

לאחר הסגר השלישי היה הרבה יותר קל: יכולנו להסתובב עם מסכה

רק על הפה ואפילו הרבה מבוגרים הסתובבו בחוץ בלי מסכות!!

תקופת הקורונה הייתה משהו קשה בחיים, סוג של אתגר גם אישי

וגם משפחתי:

אישי – לא פגשתי חברות ולא הלכתי לחוגים.

משפחתי – לא פגשנו למשך שנה וחצי את סבא וסבתא שלי

שגרים בצרפת.

ובקרוב יבואו לביקור בקיץ לישראל ואני כבר מחכה לזה

שהתקופה הזאת תהיה מאחורינו.