המקום בו מתחילות הדמעות
Copyright © 2016
נגבי דמעתך
.
גם אם במקום אחר
אשן ואתעורר.
הכיסופים ישארו
והמילים נאמרו,
פרחים שנשתלו
יפרחו וילבלבו.
.
נגבי דמעתך,
הן אני בליבך
ואת בליבי.
נגבי דמעתך
וחייכי.
תמיד חייכי !
על כל אלה
.
על צער שחווית
ודמעה שבכית.
על כאב שכאבת
ואהבה שאהבת.
.
על נפש אצילה
ונשמה יתרה.
על כל אלה
אני אוהב !
אל תבכי
.
אל תבכי ילדה, אל תבכי.
את יודעת, החיים לא תמיד הוגנים.
אל תבכי ילדה, אל תבכי.
עוד יבואו ימים טובים יותר לאוהבים.
.
חייכי ילדה, חייכי.
השמיים מקלעת כוכבים.
חייכי ילדה, חייכי.
חיוך השמור לאוהבים.
.
אל תבכי ילדה, אל תבכי…
חייכי ילדה, חייכי.
דמעה
.
ראיתי דמעה בזוית עינה,
דמעה גדולה ועגולה.
במורד לחייה התגלגלה,
נחתה על לוח לבי.
שבעה
.
אל תשבי עליי שבעה,
חיסכי לך את הדמעה.
דמעת תנין בודדה
שיבשה טרם זלגה.
.
אל תשבי עליי שבעה,
חיסכי לך את הדמעה.
די לי בדמעה אחת שלה
אותה תבכה באהבה רבה.
מסתור
.
מצאה לה מסתור בפינת החדר,
כשבלול בקונכייתו.
אין בה כוח, אין בה כמיהה,
מסתתרת מפני עצמה.
.
בפינת החדר מצאה לה מסתור,
רועדת בשקט את רעדיה,
בוכה בשקט את דמעותיה,
נעלמת לעצמה מעצמה.
.
בפינת החדר היא בוחרת לחדול,
שק דמעותיה יבש זה מכבר.
רק אני בר המזל ואסיר התודה
עת מתירה לי לבקר בקונכייתה.
כבר יומיים…
.
כבר יומיים היא בוכה,
לא יבש מאגר דמעתה.
משקפי שמש כהות
את עיניה מסתירות.
על פניה מוטל צל.
מה שווה כל האהבה הזו לעזאזל…
.
.
.
שיר זה מוקדש לך !
את שרקדת עימי בחושך את
” ריקוד סוף המאה “.
מבעד לעננים אפורים
.
לא הלכתי,
טרם שקעה האהבה,
את כבר נזכרת .
.
לא הלכתי,
מעיין דמעותייך מרטיב חולצתי,
את כבר מתגעגעת.
.
עוד לא הלכתי,
מבעד לעננים אפורים
את כבר כואבת.
דמעות מתוקות
.
טרם שכחתי פניה הכאובות,
שפתיה הרוטטות ועיניה הכואבות.
עוד בזכרוני ידיה הרועדות,
טעם דמעותיה המלוחות.
.
עוד מעט היא תשוב
בגופה החם תעטוף אותי שוב.
חיוכה המשובב ועיניה הבורקות
לי ישירו דמעות מתוקות.
הייתה ואינה
.
פעם הייתה כאן אהבה,
ניתן לראות בתמונות,
אפשר להבין מהסיפורים,
האהבה הייתה כאן.
.
נותרו שביבי זכרונות,
טמיונות וענבי בוסר,
אכזבות, דמעות וכאב,
הייתה ואינה…
עכשיו את בוכה
.
עכשיו את בוכה,
נעלבת ופגועה,
נבגדת וזנוחה,
בוכה…
.
אל תבכי,ילדה, אל תבכי !
מחר הוא ירצה להציע כתפו,
אך אף אישה לא תרצה
לנגב בו דמעותיה…
דמעות
.
היו ימים, היו לילות,
הייתי בוכה לך נהר.
דמעות גדולות, מלוחות,
זולגות בדממה,
זולגות בנשמה.
.
אני כבר לא בוכה.
יבשות לי הפנים,
הכל נשאר בפנים.
בכי לי את עכשיו, ילדה.
אני כבר בכיתי לך נהר.
.
.
Julie London – Cry Me A River
שדה רקפות
.
אם תרצי לחלוק הרגשות אפורות,
אם תרצי לבכות דמעות עצורות,
אקח אותך לשדה רקפות.
אציע לך כתף וידיים מלטפות,
חיבוק חם ומילים עוטפות.
.
חרש נעמוד בשדה רקפות,
אפיח בקרבך תקוות חדשות.
שמש תזרח מבעד שמי עננה,
תביא איתה אהבה חדשה,
ביישנית ורעננה.
המקום בו מתחילות הדמעות
.
אמרה מילה אחת של נימוסין
ועוד מילה אחת של חולין.
חייכה חיוך נוגה, שלא אבין.
סיפרה בדיחה, שלא אבחין.
.
רואה בעיניי עיניה הכבויות.
אוספת בידיה גפרורים לקופסאות.
יודע, תיכף תתעטף בין כריות,
תלך למקום בו מתחילות הדמעות.
בלילות הקרים
.
בלילות הקרים
שומע דמעותייך החמות,
על לוח לבי מכות
כטיפות של גשם ברכות.
לי הן מזכירות
עוד לא תמו אהבות.
במיטה הישנה שלך
.
את ישנה במיטה הישנה שלך.
כואבת כאבים ישנים
בכל ערב מחדש.
חולמת חלומות ישנים
בכל לילה מחדש.
רק הדמעות טריות וחמות
בכל פעם מחדש.
שיעור מאוחר
.
מבט אחד ונגיעה אחת.
כוס קפה, שיחה וחיוך.
יד מונחת בכף יד,
רגל נוגעת ברגל.
חיבוק, דמעה ונשיקה.
שיעור מאוחר באהבה.
מאוחר מידי…
אילו
.
אילו יכולתי לעולמך לחדור,
את המבט הכואב שבעינייך לשבור.
ביד רכה הייתי מנגב דמעתך,
בשמחה ושחוק מחליף כאבך.
.
כאומן המצייר אהובתו בנפש,
כאן מחליק קמט ושם לא רואה קפל.
רואה בעיניה את כאבה
וביד עורגת מצייר בה אהבה.
דמעות של אהבה
.
הבטתי בעינייך, ראיתי לתוכך,
ים של דמעות ראיתי בלבך.
בנימי נפשך הכמוסים
כאב ורגשות עצורים.
.
לו רק תזכרי תשוקות נסתרות,
לו רק תהרהרי באהבות עלומות,
יהיו אלה דמעות ברכה ואושר,
דמעות של אהבה .
זמן אהבה
.
ימים עוברים בקצב שעון,
אדוות שפיות חודרת אט אט
בגופך הכואב ובלבך השבור,
חיוך מתגנב אט לעין דומעת.
.
ודומה שאולי בשלה השעה
לימי מנוחה ונחלה.
אולי סוף סוף באה העת,
הגיע זמן אהבה.
בכיו של גוף
.
בכל פעם שאת מחייכת אליי חיוך אחרון
וגופך נצמד לגופי בחיבוק ארוך של פרידה,
דעי, מספר הוא לי, רוטט הוא אליי,
בכיו של גוף.
.
בכל פעם שאת מנופפת לי לשלום
מהאוטובוס המחליק לאיטו מהרציף,
דעי, רואה אני היטב דמעה מחליקה
אצלך בגרון.
זוהר כחלחל
.
גשם על כתפייך מגשש,
מעינייך דמעות זולגות,
בזרזיפי המים נמהלות.
פוסעת לך רטובה מגשם,
מדמעות.
.
בואי, פנייך אנגב,
אמרי את שעל לבך.
יחד נחפש אהבה אבודה,
אולי גם נמצא
אותו זוהר כחלחל.
הדמעות היו שם ראשונות
.
הדמעות היו שם ראשונות.
עוד מטרם…
עוד מימי התפוח ההוא,
עוד מימי “בצער תלדי בנים”…
הדמעות היו שם תמיד.
.
אחר כך באו אהבות
ואהבות אחרות.
מארמון חול שהתמוטט
עד נשיקה ראשונה על החוף.
הדמעות היו שם תמיד.
.
הדמעות היו קודם,
הדמעות היו שם תמיד,
הדמעות תהיינה שם גם לעת
“דע מאין אתה בא
ולאין אתה הולך…”
.
הדמעות היו ותהיינה
תמיד.
בחשכת ליל
.
שחור הליל שותק דמעותיו
כטל הנאסף חרישית
על עלי פרחים,
כדמעותייך הזולגות בדממה
אל כר בחשכת ליל.
כעת בוכים
.
נטיף וזקיף,
כעת בוכים.
זה אל זה,
זה מול זה.
.
אולי יפגשו,
בעוד אלף שנים.
נטיף וזקיף אוהבים,
כעת בוכים !
נסע…
.
הלילה הוא נסע.
חיבוק אחד אחרון,
לב חושב להיפקע,
שתיקה ארוכה
ודמעה חנוקה.
.
הלילה הוא נסע,
הלב זועק: בוא
ההגיון שותק.
שני אלה שוב רבים בה
מתעתעים בה.
הלילה הוא נסע,
היא בדרך לביתה.
דמעותיה כמעיין שוצף.
אוהבת אותו,
עוזבת אותו…
בדרכי חיים
.
צער בדרכי חיים
כמהמורות בדרכים.
יש העוקפים
ויש המקצרים.
רק לא לנחות במהמורה,
רק לא בקצה הקרוב.
.
חריקת דמעות
כחריקת בלמים לעתים,
כבלימת פתע בתוך מהמורה.
.
זו כבר לא חניית ביניים.
דבר הלב
.
מביט בעינייך,
מקשיב לשפתייך.
עיניים דוברות
את דבר הלב.
.
מקשיב לעינייך,
לדמעות על ריסייך.
עיניים תמיד דוברות
את דבר הלב.
.
גם אם חיוך בשפתייך
מביט אני בעינייך.
עיניים דוברות תמיד
את דבר הלב.
דמעה עיקשת
.
ושוב דמעה עיקשת
נתלית על קצה אישון.
עוד חזיון ישן
צץ ועולה מנבכי זכרון.
.
כאן רוקדת, במפגש חברים
ושם, ברגע שקט מן החיים.
תמונות שקפאו בזמן,
הבזקים של חיים.
.
ושוב דמעה עיקשת…
בלב, עוד תעתוע
ולצידו כבר געגוע.
השכל הישר יודע
גם יודע…
.
.
.
איילה שלוחה !
לי היית
נותנת אמרי שפר,
חברה של חיים.
היי שלום, חברה !
דמעה שעל פנייך
.
מדמעה אחת שעל פנייך
מבין אני הרבה.
ככל שחולפים חודשים
יודע מה הייתי בעולמך.
.
חיוך ומבט
מספרים לי בסוד
שאהבתיני
ועודך.
.
וככל שחולפים ימים
יודע את שלא ידעתי
אך לא תמצאי איש
שיאמר לך כמותי
Published: Jan 20, 2016
Latest Revision: Jan 20, 2016
Ourboox Unique Identifier: OB-98027
Copyright © 2016