הרוח הנסתרת

ישבתי על המיטה, ובהיתי בקיר. הרהרתי במה שעבר עלי בשנתיים האחרונות. זה היה הזוי. לא הגיוני. משוגע. אבל זה קרה.  רגע, אני אתחיל מההתחלה.
שלום! קוראים לי שמשון. התחביב האהוב עלי הוא מאז ומתמיד היה כדורגל. אבל, היתה לי בעיה אחת: אני לא ההיתי כזה מקובל בכיתה, אלה ההפך. כולם שנאו אותי. אף פעם, לו הסכימו לי להשתתף במשחק. התחננתי אליהם ואמרתי להם: “זה לא יפה מה שאתם עושים” אבל שום דבר לו עזר. הגיע יום הולדתי. הייתי כל כך במטח, אם יביאו לו את הכדורגל שרציתי למתנה.  כל כך רציתי! כל כך ציפיתי! והינה, הגיע היום. אבא ואמא, חזרו מהעבודה עם שקית של מגה ספורט.  התרגשתי. הם העניקו לי את כדורגל למתנה. הייתי כל כך שמח! הייתי מאושר! עד שניזכרתי בפרט, שגרם לי לפרוץ בבכי. בין דמעה לדמעה, ההורים שלי קיבלו את המשפט הבא: “אבא ואמא, עם מי אני ישחק? אתם יודעים ששונאים אותי בכיתה. עם מי אני ישחק?” הורי רחמו עלי מאוד, ראיתי את זה בעיניים שלהם. אמא נאנחה, ואבא אמר לי ללכת לשון.  הלכתי לישון במצב רוח רע.  ניסיתי בכל כוחי ומוחי ללמד זכות, ללא הצלחה מרובה. הורי דיברו בניהם בשקט, ושמעתי בסוף את אבא אומר: “בסדר. מחר, על הבוקר, נתקשר למורה, לשאול מה אפשר לעשות שישחקו איתו בכיתה.” בינתיים כבר הייתי בפיג’מה. לפתע, לא האמנתי למראה עיני.  ראיתי מנהרה. כן, מנהרה. מה שאתם שומעים, כלומר רואים, כלומר קוראים, מנהרה. מתחת למיטה שלי. אני, שהייתי כל כך סקרן, בלי לחשוב מה יקרה, נכנסתי למנהרה. פתאום ראיתי את הכדור שלי, החדש, המהמם, שהתגלגל לשם. החזקתי בכדור בו בכל כוחי, מנסה לשאוב ממנו כח. ואז קרה משהו מדהים. הכדור דיבר אלי ואמר, לי אתה ילד כזה חזק בוא איתי לבי”ס ואני יראה לך משהו אדיר. המשכתי ללכת. פתאום, ראיתי קוסם. הקוסם אמר לי: “בוא איתי בשקט.” הלכתי אחריו בדממה מהולה בפחד. הלכתי במנהרה, עד שהגעתי לחדר. ואז הקוסם אמר: “יש לי 3 קסמים שאתה יכול לבקש ממני לתת לך. מה אתה רוצה?” אמרתי:

1. לעוף
2. להיות חכם מאוד
3. להפוך לבלתי נראה

הקוסם אמר חכה דקה אני כבר חוזר, הקוסם הכין 2 כוסות. כוס 1: עם השיקוי שהוא אמר, כוס 2: עם רעל בפנים. הקוסם תחנן להרוג אותו. הקוסם חזר עם שתי הכוסות, ומבלי לשים לב, התבלבל ושינה את סדרן של הכוסות. ואז במקום לתת לשמשון רעל, הוא נתן לו את מה שהוא רצה. הקוסם אמר: “לחיים” והם שתו. הקוסם מת. אבל שמשון הרגיש את הכוחות עולים עליו. שמשון אמר: “יש” ופתאום התחיל לעוף! הוא אמר: “אני עף!” הוא חזר עם הכדור לביתו ונרדם כשהו נירגש, נירעש, ומחכה ליום הבא. קמתי בבוקר, וראיתי קוסם, הוא בא אלי ואמר לי תודה רבה הצלת אותי, מה עשיתי שאלתי אותו הרגת את הקוסם שרצה להרוג אותי אז אני יגלה לך דברים: דבר ראשון אם אתה רוצה לעוף תומר יש, אם אתה רוצה להיות חכם תומר באסה, אם תרצה להפוך לבלתי נראה תגיד בלגן, וכול קסם שאתה רוצה להפסיק תומר די ,אמרתי תודה רבה והוא הלך לא אחרי הרבה זמן הלכתי לבי”ס(עם הכדור החדש) הגעתי בהפסקה אמרתי בלגן! (כדי לעבור לבלתי נראה ) הגעתי לכיתה (הם לא ראו אותי אבל אני ראיתי ושמעתי אותם הם אמרו ככה: שמשון  הוא כזה גרוע הסתכלתי לו בציון במדעים הוא קיבל 70 כימת בכיתי הוא שיקר קיבלתי 99 וזה מצוין עוד מישו אמר מזל שהוא לו הגיע נכון ואז עמדתי בניהם אמרתי די והם ראו אותי (הם כימת התעלפו ) מה שמשון מה אתה עושה פו אמרתי יש והתחלתי לעוף הוצאתי את המבחן במדעים והרעתי לכולם הם הסתכלו בהלם ואמרו אתה העתקתה ממנו הם באו להרביץ לי ואז אמרתי מהר בלגן הם עוד פעם לו הבינו מה קורה כן אמרתי די וסיפרתי להם את הסיפור שקרה לי  הם שאלו אותי שאלות עד סוף ההפסקה זה היה הפעם הראשונה שהרגשתי כזה טוב בכיתה, שתי הילדים שדיברו עלי התנצלו ואמרו סליחה. בשיעור היה כיף כל הזמן חייכתי להפסקה בהפסקה שיחקו עם הכדור שלי הכדור היה איתי מה שנקרא, שחקתי אדיר כולם אמרו שאני הכי טוב בכיתה שחזרנו לכיתה מזיעים נזכרתי במה שהכדור אמר לי ההיתי מעושר אחרי יום הכי טוב שהיה לי בחיים אבל שאני אומר הכי זה הכי הגיע השיעור האחרון המורה הגיע באנו להתחיל את השיעור ונכנס מחבל לכיתה הוא צרח תרימו ידים או שאני יורה…

כדי להפוך לבלתי נראה צרחתי בלגן, המחבל צעק לא עכשיו אין בלגן כולם עכשיו מקשיבים לי ורק לי, הסתכלתי מאחוריו וראיתי שהוא מאוד חמוש לקחתי את האקדח שהיה לו ובאתי להרוג אותו, אבל היה לי מחשבה אחרת לא היה בידיים שלו כלום רק בבגדים שלו צרחתי די והוא ראה אותי מולו עם אקדח שלוף, אמרתי לו “תרים ידיים או שאני יורה” הוא אמר טוב בסדר, שהוא הרים את הידיים שלו ואמרתי למורה תתקשרי למנהל שיבוא להשגיח פתאום המחבל התנפל עלי, לו היה לי מה לעשות עד שצרחתי באסה בלגן וזה אומר שאני היה חכם ובלתי נראה כמו כולם גם הוא הטלף שמחתי. המנהל והשומר הגיעו שמחתי אבל פתאום הוא קם ולחץ על כפתור ואמר ג’גנדה השומר שהסתכל לחלון ראה ג’יפ המר ענק בחוץ הייתי בלחץ וצמרמורת היתה לי, אחד החברים שלי (מהיום) אמר יאללה שמשון וכול הכיתה אחריו האומץ שלי גבר אמרתי -3-2-1, לחלון שלנו אין סורגים אז חטפתי את האקדח של המחבל ניפצתי את החלון וירדתי למטה מהחלון יותר נכון קפצתי מהקומה ה2 שנייה לפני שנחטתי אמרתי יש ועפתי באוויר זה היה פשוט מזל מעל ההמר היה מקלט כנראה ראו אותי ויראו לעברי עפתי הכי גבוה שאני יכול הם לא ראו אותי נסתי לירות על ההמר ואז קרה משו מתורף…

האקדח ירה פיקות הבנתי שהמחבל איים עלינו אם אקדח לא אמתי היה לי רעיון מצוין. רצתי לחדר אומנות, לקחת מלא בקבוקים של גואש. (בעוד המורה לאומנות צועקת אלי: “נו מה אתה עושה”) לקחתי את הגואש, לקחתי שקיות מהפח, שמתי בהם  גואש, ניפחתי אותם, שמתי באקדח, ויריתי די מקרוב, את כולם על ההמר שהגיע. כל החלון שבמקדימה היה מלא בגואש, (האמת שהגואש הזה היה שחור), החילים שהיו בפנים, יצאו החוצה. ראיתי שנשאר לי עוד שקית אחת. אחד החילים שם, הוציא מפה והראה לכולם איפה הם. כוונתי למפה, ויריתי עליה. כולם יצאו שחורים, והמפה נהרסה. הם זינקו להמר. רצתי עוד פעם לחדר אומנות, (בגלל שאחד מהחיילים ניקה את החלון), שהוא גמר לנקות כבר היה לי עוד 4 בקבוקים של גואש שחור (כול בקבוק 30 שקיות.) הוא נכנס להמר, ויריתי 20 שקיות. עוד פעם הוא ניקה, אבל הוא הסתכל עלי. אז כוונתי לפנים שלו שקית. זה היה מזל. הוא ניקה את הפנים, נכנס להמר, וחיכה. אחרי לא הרבה זמן, שמעתי סירנות של משטרה בדרך. ברוך ה’, הגיעה המשטרה. השוטרים תפסו את המחבלים שהיו בהמר. ואז הם הסתכלו על החלון, לרגע אחד. ואמרו: “מי עשה את זה?” כדי שידעו שזה אני. אני הצלתי אותם. עוד אחד מהשוטרים עלה לכיתה שלי. הוא הבין את המקרה, אמר לי: “כל הכבוד” ויצא.רצתי למטה, לראות מה קרה (בינתיים שהשוטר דיבר), מה קורה, ומה יקרה. ראיתי בחלון עוד פעם מישהו צועק ג’גנדה. זה היה נשמע לי מוזר, והחלטתי לבדוק את העניין. שנייה לפני שיצאתי, נעמד שוטר בכיתה. הוא אמר כולם לחזור לבתיהם. ההורים כבר יודעים מה קרה. אבל אתה, הוא אצביע עלי, נשאר איתי.
אני בלב: סבבה!
השוטר: למה אתה מחכה? בוא. אוקי. לפני שנייה זה היה נשמע טוב, אבל עכשיו כבר התחלתי לדאוג. אולי זה קצת מסוכן? השוטר הסביר לי שאני רק יבדוק מאיפה מגיעים כל האמרים. טוב, אמרתי לעצמי אני יעוף הכי גבוה שאני יכול ויבדוק. יופי, בינתיים זה היה נשמע טוב אמרתי יש ואז התחילו ליראות עלי, אמרתי יו איזה בלגן (בגלל שאמרתי בלגן הפחתי לבלתי נראה) שמעתי חיל אחד אומר הילד הזה מעצבן!!! זה היה טוב, הסתכלתי לשנייה אחורה וראיתי את אותו שוטר אומר הצלחתי לעבוד על הילד היהודי, (אוקי הבנתי שקוראים ילד יהודי והבנתי שרוצים להרוג אותי) שחכתי את הכדור בכיתה, רצתי לכיתה לקחתי את הכדור אחזתי בו חזק והבנתי שאולי אותי לא יראו אבל את הכדור כן. פתאום עוד פעם הכדור דיבר אלי ואמר בוא אחרי הוא הפך לנחש עצום אף פעם לו ראיתי נחש כזה ענק. טוב, המשכתי ללכת אחריו ומנחש הוא הפך באמצע שטח האש לכדור, חיל אחד אמר כדור בוא נשחק הוא בא לבעוט בכדור והכדור הפך לנחש כולם ברחו אמרתי טוב כדור, ואז שמעתי את אחד החילים אומר ג’גנדה וקרה משו לא צפוי

פתאום, עוד המרים (הייתי אומר כמה רק שלא היה באפשרותי לספור) רק אמרתי לעצמי, מה זה המילה ג’גנדה? המשחתי, לא היה לי זמן להתחיל לחפש מה זה המילה ג’גנדה. אבל מה שכן היה לי זה פחד. התחיל להחשיך אמרתי לעצמי אולי כדי שאחזור הביתה שחזרתי הביתה ההורים אמרו לי שהם דאגו לי מאוד איפה הייתה?   סיפרתי לאבא ואמא על הכוחות (פשוט שכחתי שהם אפילו עוד לו יודעים על זה) ואז גם אמרתי להם, על המחבל שנכנס לכיתה וכול הסיפור. שסיימתי לספר ההורים אמרו לי שהם קיבלו טלפון היום מהמנהל ואמרו שהוא אמר שאנחנו חייבים לבי”ס  100 שקל כי הבן שלכם שמשון גנב מחדר אומנות ארבע בקבוקי גואש (כול אחד עלה 25) ועכשיו אנחנו מבינים למה הוא אמר את זה טוב התלבשתי לפיג’מה והלכתי לישון בלילה היו לי חלומות רעים קמתי בבוקר התלבשתי והלכתי לבי”ס ואז ראיתי שהכול התגלה הבית ספר היה נעול עם הרבה שוטרים ניידות ואז ראיתי את המנהל עומד עם שוטר ומדבר חזרתי הביתה ואז אבא שלי קיבל הודעה שלומדים היום בזום אוףףףףףףףף זה מה שהיה חסר לי שניכנסתי לזום המורה אמרה טוב שנכנסת שמשון אנחנו עושים מבחן אוף איזה באסה אבל המבחן שהיא הביאה לי היה מאוד קל אבל הכיתה אמרה שזה קשההה ופשוט שלכתי למורה את המבחן ואז הכול התגלה…       אני אמרתי איזה באסה וזה אומר שאני יהיה חכם אז אמרתי לעצמי איזה יופי אבל התלבטתי אם לספר לאמא בלי לחשוב יותר מ10 שניות רצתי לאמא וסיפרתי לה את הכול אמא צחקה ואמרה “על תגזים מתוכי” זה היה פשוט נראה שהיא חושבת שמה שסיפרתי לה על הכוחות היה סתם טוב לא נורה אחרי שנייה אני שומע דפיקות בדלת אלה יו ילדים מהכיתה (לא חשבתי שם באו לבקש סליחה על מה שהיה) שאלתי אותם למה באתם הם התחילו לבכות ואמרו לי סליחה על מה שהיה והכי להפתעתי הם קנו לי חליפה רצינית (עוד לא ידעתי איזה חליפה) אופס שכחתי להגיד לכם הם מלכי הכיתה שתמיד שנאו אותי לא חשתי לעצמי שהם יהיו אצלי בבית ופתאום בום ממולנו היה מישהו עצבני מאוד שאמר עם אקדח ביד “תרימו ידיים או שאני יורה” אני בלב לא עוד פעם נעלמתי ועפתי איתם הכי גבוה הוא לא הבין מה קורה ואז קלטתי שאני בטעות על מצב בלתי נראה בגלל זה הם התעלפו לי ביד אמרתי די אבל שכחתי שזה גורם כיבוי של כל הכוחות אוי לא אני כזה ישר עוד פעם מתעופף ואומר פו המישהו שהיה שם  אמר ג’גנדה די אני משתגע מזה טסתי איתם לבית שלי ונעלתי את הדלת אמרתי להם תישארו רגועים אני רק גומר להגיד רגועים והכדור הופך לנחש אוקי הם בכלל לא נשארו רגועים ופיתום הנחש הוציא משו בגדל של הדלת שלי מיהלום (שזה החומר הכי חזק) ורק אחרי זה הבנתי למה הוא עשה את זה