ספר מדעים-בחירת אברון והסבר עליו

מגישה-שירן מגל

למורה-ענבל שושני

עבודה במדעים-בחרתי בדי אן איי

קצת הסבר על הדי אן איי ואיך הוא בעצם עוזר לנו

חשבו על ה-די אן איי כאל סוג של הוראות ליצירת יצורים חיים. הדנ”א הוא מעין חומר שנמצאת בכל תא בגופנו ומכילה מידע או סדרה של הוראות ליצירה של בני אדם או בעלי חיים או צמחים או יצורים חיים אחרים. בעצם הם מולקולות(מבנה חומר הבנוי משני אטומים או יותר המחוברים בנהים בקשר כימי) שנמצאות בתאים עצמם ומכילות סוג של קוד או מידע שמאוחסן בתאי הגוף ומפרט לגבי התכונות השונות של היצור החי. הדי אן איי קובע אם נהיה נמוכים או גבוהים, צבע העור שלנו כיצד ניראה, מה יהיה צבע השיער שלנו, העיניים ועוד.
היום יודעים החוקרים לעשות בדיקות די אן איי שעוזרות לדעת המון דברים, כמו  במקרה של אימוץ האם מישהו הוא אחיו של מישהו אחר, או בן משפחה שלו וכדומה. מדע הגנטיקה והמהנדסים שמתמחים ב-די אן איי יודעים גם לאתר מחלות, לטפל בהשמנת יתר, להנדס פירות וירקות, לשבט איברים ועוד.
לכל בעל חיים יש די אן איי שונה משלו והוא יודע לייצר רק בעלי חיים מהסוג הזה בלבד.

על כל זה מוסבר בסרטון שלמטה

מידע על הדי אן אי

מהו המבנה של ה-די אן איי?

ה-די אן איי הן מולקולות שבנויות כסליל כפול, הוא הכרומוזום. זהו מעין סולם ארוך ושזור, ששלביו עשויים מ-4 סוגי מולקולות קטנות יותר. שילובים של המולקולות הללו מהווים את המרכיבים, שהם האלף בית הגנטי. הסידורים השונים שלהם הם הוראות הבנייה והביצוע של היצור החי. הסולם הזה, עותק שלם של ה-די אן איי בן מאה מיליארד האטומים, נמצא בכל תא בגופנו ובכל גוף חי. והוא יותר ממספר הכוכבים שבגלקסיה. גופנו הוא כולו כמו יקום זעיר, שמכיל עולם ומלואו.

אם היינו יכולים לפרוש את סליל ה-די אן איי מתא אחד בלבד מגופנו, היינו מקבלים דנ”א באורך של 2 מטרים, מתא אחד בלבד!
בדנ”א יש 4 מרכיבים: ציטוזין, גואנין, אדנין וטימין ואלו מרכיבים כל איבר ותכונה .בגופנו

מגלה מבנה הדי אן איי

את מבנה הדנ”א גילו ב-1953 החוקרים ג’יימס ווטסון ופרנסיס קריק. השניים זכו על כך בפרס נובל כעבור תשע שנים. אבל ספק אם התגלית, אחד ההישגים המדעיים הגדולים במאה ה-20, הייתה מתאפשרת ללא עבודתה של רוזלינד פרנקלין. לתצלום רנטגן של מולקולת דנ”א שהכינה פרנקלין הייתה תרומה מכרעת בגילוי מבנה הסליל הכפול. אולם על אף חשיבותו של התצלום, לא זכתה פרנקלין להכרה על תרומתה. מידע זה מעניין כדי להיווכח באופן שבו מתרחשות תגליות מדעיות.