אוטופיה של כבשי ברבריס

קו ירוק קו אדום

“הלכתי על משהו גברי,

– מורה לספרות”

לכבוד לי להתנוסס על ספרך הווירטואלי

Haggai Ben-yehuda

כלב האשמורת שלכם – סחבק

הולך בסימטה אצבעו בשמורת ההדק

במוחי מהודקת מדיניות האש והגירוש.

“אתם עמוד לפני המחנה והאוכלוסייה – מטרה לגיטימית

זה אנחנו או הם לשיקול דעתכם נותר,

מי שמסתובב בחוץ לאחר הכרוזים דמו מותר”.

במבצע “ביעור חמץ” קיבלתי יד חופשית “אם יש ספק תירה”

ובסטטיסטיקה הוכח שנפגעו רק 5% חפים – בגדר תקלה.

התארחנו בבית של משפחה, עשינו להם טובה

ידוע שהכנסת אורחים זו אצלם מיצווה.

בתום ההשהיה פקד המ”פ להשיב הכל מקופל לארון.

זו פקודה בלתי חוקית בעליל ללא כל הגיון,

כי כל התכולה הועפה זה מיכבר דרך החלון.

מתארגנים להגנה באמבט צואת האין-ברירה,

בה הוטבלנו על ידי הממשלה ההולכת וזו שבאה.

בלב המקום הצפוף בעולם, מתרגל אופטימיות זהירה

תחשוב טוב יהיה טוב, רק שבגבי איש לא יירה.

בפרץ יצירה מעטר את הקיר בשפם מקולגס

עם עגיל בגבה ומוסיף בגרפיטי – “עם ישראל חיה”.

בשוך האבק דיברנו בחופשיות בין החבר’ה במכינה

והחל בז על התנהגות מלחמתית פסולה לכאורה.

חקירת מצח – תבעה אות קיין כי את הדין יש למצות,

על השרים לא הילכו איימים בתיקים וקנסות.

במעבר “קרני” יפי הבלורית מתספקים מזון ומיים

והנפש נסדקת מה לעשות?

לירוק פנימה ליחה מעופשת, או לשתות לחיים.

עולמי געש – בתחקירים צולבים ותמלילי עדויות

הפליליסטים עטו עלי בסיקול ממוקד

משהתפוצץ העניין בתקשורת האלקטרונית

ערב ישראלי שפוי אחד.

בגירסת הבמאי ספרו לי כל הרוג ובתום לבבי

שאלו למה לא הרחקתי אזרחים ממוקד האש.

פרנסיס קופולה יא ראיס לב המאפליה שלך,

את אפוקליפסת מוחי מאיימת בלאט לשבש.

כאזרח שומר חוק לא הלך מצפוני לאיבוד,

שילמתי אגרה עבור דיסקית המורה – את מי מותר לצוד.

בערב המסע ארזתי ופרקתי 3 פעמים את התרמיל במתיחות.

כשהכלבים משכו ת’מזחלת הראיתי להם ברעד מי הבוס

ובגופי ניצרב בטירוף כל קטע עור חשוף.

300 מ’ מהגדר בקו האדום של גיזרת “אנטארטיקה”

זיהינו אני והחונך שלי – דוב לבן.

עקפנו אותו ומ 70 מ’ עשינו בו נוהל מעצר חשוד

לצערי חוץ מעורו ושני ניבים אין עדויות,

איך ירינו תחילה לשמיים ואחר כך באוויר שבריאות.

המדריך ירה באופן מתירני, אך אני שקלתי ביני לביני

אם אתן לו לחיות האם אפגע בביטחוני?

הקלע הבוהק האטום לא היסס וחיסל בשנייה.

זה היה כה קליל עד כי חשבנו שזו הצגה.

התקרבנו בזחילה נגד כיוון הרוח כך הרבה יותר בטוח.

כשעמדנו מעליו ראינו בהפתעה כי לא היה דב רגיל

לראשו חבש שני גלגלים שחורים ונראה משכיל.

בדיקת הד.נ.א הראתה שאין זה דוב כלל,

שגם במשפחת הגריזלי אינו נכלל.

פנינו למפחלץ ידוע שהפך כבר 600 דובים לבובות,

אך גם הוא עמד משתאה נוכח פשר האירוע

ואמר כי הגיע לדרך ללא מוצא ועליו בכישלונו להודות.

במחוזינו חוסר התרבות הארגונית כתרבות – הדוקטרינה השלטת

משגרת פגז לביתה של משפחת הדוקטור שבשנתה מומתת.

לפעולה דוחקת על חשבון איתותיו של נשיא סורי

הידברות מוחקת, מחדשת מלאי פצצות חכמות על חשבוני.

מדינה שתצא למכרז בחירות, לפני שתקיים דיון פומבי

למגינת לב מגיניה, המתריסים כנגד הרס נשמות פיקודיה.

לוחמיה תוהים “מי אנחנו מה דמותנו”? וקציניה תקועים בנתב”ג

ברכבת האווירית לבית הדין בהאג.

יראי שמיים ביחידות הלוחמות, החליפו אליטות שחוקות,

שמאסו במלחמות ללא תהילה – נפלו על הבמות.

בלילה מוזן בכדורי שינה עם ה “ננטס” בטונדרה אדהר.

נפשי תפוש עם יושבי האוהלים במרחבי הקרח הענפים,

שבניחותא מרק דם מהביל בכפות עץ לפיהם גורפים.

לא מסוכסכים ללא איבה קולחים,

לא מתנפצים כאייל מנגח אל העולם

מגדלים איילים וגומעים מהקדירה בכל מצב צבירה קיים.

אז ניכנס שוב לשם? איך אם מעולם לא עזבנו.

הכל אישי, כצאן לטבוח נשלחנו –

מחד כבשים, מאידך ברבריס אנחנו.

הייתי אומר שזו שאלת המחיר והמוסר האישי.

לצערי קשה לשכנע את דוברי צהל ומפקדיו בחשיבות החשיפה

של מעשים מלחמתיים צודקים –

פגיעה בטרוריסטים או אמצעי לחימה,

לעומת הוקעה של מעשים לא מוסריים.

בכל מלחמה הנוהג הוא להסתיר הכל.

וכשמתחילים להיחשף המעשים הברברים…

כולם מגלגלים עיניים ומלהגים על צדקתנו.

מי אמר שאי אפשר להיות צודקים בלי להיות ברברים

גלשתי לאתרך והוא מעניין.

איתי נבו – הערוץ הראשון

Mira Ben Kohav