איזור ההרג
Copyright © 2014
בד”כ בשבת דוקרים ורוצחים
אזור ההרג זה המקום שבו הלווייתן הורג את כלבי הים.
העכברושים עולים על העצים והנחשים בעקבותיהם
נחש שחור מועיל עבר ת’כביש ונדרס
נקנה לו נחש – מה פתאום, היא סירבה בתוקף. היא היתה הנחש
חזה גדול בג’קוזי, מיטה חדשה.
הלך במלחמה, מגיע לנחם אבלים
היא איננה.
הם התגרשו. אז היא לא אלמנה?
בגן המציבה של דודו – הוסיפו גם את שמו
אח נהרג ובן נהרג.
מה עם ביטול זמן?
אם זמני זול בעיניהם
אז אני לא חייב לשתף פעולה.
“אתה הרופא הצבאי”?
אני רואה ת’צמי יותר כמו המטופל.
אז פתח ת’רדיו נישמע אולי כבשו אותנו.
בן…אדם שכמוך
הוא היה קשור אל המיטה והילדה הקטנה שאלה “אימא האיש הזה היה פעם בן אדם?
ניסה להתנגד, רצה שיבואו עכשיו, שירפאו אותו עכשיו.
הכוח שעזר לו לשרוד כילד ביערות המושלגים של רוסיה הלבנה, לצאת מהבור אליו זרקו אותו הגרמנים, הלך ועזב אותו. אתמול שמע חתול שנלכד, קם לקח פטיש ובעזרת ההליכון התקדם אל הגדר במכה מיומנת ריסק את השלב והחתול קפץ מחייך, גם חתולים צריכים מזל מלמל השכן שהחל לארגן את המניין לקדיש, אותו שכן סמוק לחיים שאחרי גילוי המציבה התכופף ונשק לאבן הגרניט האפלה, שהונחה ברישול, כאילו כדי לאפשר לו פתח מילוט.
כמו הפנים של דודש’לי ששכב כשבאנו לבקר אותו הוא היה מעוך, בן אדם זר לעצמו, חייזר.
התחלנו לדבר הוא התיישב בכוחות על אנושיים ואשתו אמרה “הוא מושך הוא סוחב”
והפנים התחילו לחזור לעצמם וקיבל שוב את הצורה של בן אדם
“צילה”
– מה?,
“לא את, הצילה השנייה”.
(התכוון לגיסתי שאמר לאחיו-אם אתה לא מתחתן איתה, אני אתחתן)
“תביאי להם ריבה, זאת שהבאתי מרוסיה שנמצאת במקרר, ככה נהוג לקבל אורחים בא לי עלים דקים דקים שמתחלקים בגרון”.
אף פעם לא ידע להרוויח כסף, הקים מפעל לנרות, פס ייצור שלם, קיבל גרושים והם עשו אימפריה. לפעמים היה שותה והבוס אמר “שמענו ששתית עם סיומקה”, אמר מה פתאום.
“שנים אתה עובד כאן, כמה אנשים לימדת?” עשה הכל לבד ומסביבו אנשים עומדים, היה רתך בלחץ.
בא לחתום ערבות הפקידה בבנק ראתה את התלוש ולא האמינה, היה אומר העיקר שיש עבודה.
אחיו קם לעשות בלינצס שיצאו קצת עבים. היטה את ראשו אחורה כדי לבלוע בקושי. ברגליים התפתחה בצקת.
הבית היה הוא – כפרי. נראה שכל רגע הוא עומד לצאת מפתח הדלת.
כל הזמן מחפש את האקדח אומר “אני ירה בך ואחר כך בי”.
הרופאים אמרו הכל בסדר הבדיקות דם חיוביות אחר כך התחילו כאבי גב אמרו קח אקמול, רצינו לתת שוחד – לא היה למי לתת, הרפואה הציבורית פשטה את הרגל”.
קפטן עם רגל מעץ, הופיע לו בחלום וקרא לו לבוא.
הפסקה בלי עיר
הקים את נרות ציון.
צריך להגיד תודה שיש עבודה.
שותים/אוכלים
שוחטים חזירים.
מתיכים ספינות למתכת, עם ספירט.
ככה הצליח לחצות את הגבול.
היום אין לב עובדים מהראש.
לא היתה לו ילדות
היו לו גרורות וקיבל אקמול.
היה תמיד כזה חזק, ידע איפה נמצא כל כלי, פירק את הברז רצה להרכיב אמר לי “הראש יודע מה לעשות, אבל הידיים לא יכולות לבצע”.
רופאים שאינם רופאים, מורים שאינם מורים, מנהלים שאינם מנהלים, שרים שאינם שרים, מצביאים שאינם מדינאים.
במדינה שאינה מדינה.
סע כאילו כולם שיכורים
סע כאילו שכולם רוצחים.
איך מפסידים גן עדן במשפט:
בנו קרא קדיש ואמרו לו:
“תתאמן עדיף לא לקרוא בכלל מאשר עם שגיאות”.
איך הצב משיג את הארנב?
לא לוקח משכנתא.
ואז חוסר המשכורת שלי מתאזן עם החובות שלו.
לשון חודרנית
עברת השתלת אישיות או משהו דומה?
“חולה עליך”.
חולה מימך.
צוואה רוחנית
גיל ההתבגרות מצריך אחריו גיל התגברות
איזה חיים, סוכריה שלא נגמרת.
אמו עבדה כאחות ויכלה להביא מחלות הביתה
אביו עבד על זקנים בטלפון.
אני מס’ 1 מהסוף
חבל אתמול דווקא הייתי במקום טוב באמצע
חטפתי היום כבר פעמיים. זה לא מחמיא.
מנטליות של ילד מוכה, מאימא לא נגמלים אף פעם,
כנראה שאפשר לצאת מהבית, אבל לך תוציא את הבית ממך.
“המזל שלך שיש לך בת, אחרת לא הינו מדברים איתך, זה הכל בשבילה”
– אני יודע.
“אמרת שהייתי אמא רעה”
– הייתי ילד
“זה היה לפני חצי שנה”.
– לקח לי הרבה זמן להתבגר.
“כפויי טובה”
את שואלת אני עונה.
“תודה יועץ ארגוני שלי”.
חברש’לי
אח שלי ראה אותו אמר הוא מפגר, בטח מי ירצה להיות חבר שלי רק מפגר.
סיפר שהוא אומלל בעבודה, שהבוס מנצל אותו.
יעצתי לו שיעזוב
נכנס לדיכאון התאבד.
יחסית למפגר היו לו אבחנות חדות:
“היום בונים קטן, אם אתה שם ארון אין לך מקום למיטה”.
הניתוח הצליח והחולה מת.
ים המלח:
מס’ משפחות ששולטות בבתי הזיקוק, גיגית הבוץ הזאת שסביבה פזורים בולענים.
הכנרת:
חשבנו כפעולת תגמול בישראל להכניס לכנרת תנינים, נחשי ים ודגי פירנה.
המציאות כבר לא פוליטיקלי קורקט
זה ליקויי חמה
אני יודע לחמותי יש הרבה ליקויים.
נוסע, עושה פרסה
– אתה יודע לאן נוסעים, אני עוד לא בשבוע 40?
“עד שבוע 40 נגיע”!
כמה ג’וקים יש לו בראש יותר מלמחשב
הכניסה אותי לתוך אחד מהגילגולים, אז כשיצאתי מהמערה ירו בי.
אל תצא שאני לא ירה בך.
אזור ההרג
מעניין איך הוא הכדור הניתז לגופך, כמין יורה רותחת.
בשל פגיעתו אתה סב 180 מעלות על עקביך,
חסר נשימה ומחפש מקום אחיזה.
מרחוק נראה שמעילך קלט אותו,
כפי שקולטים מסירה של מחניים, ברכות וללא איוושה,
על מנת להמשיך ולהשליכה הלאה
לעבר האדם העומד בטווח.
אך עתה, אתה הוא העומד בטווח ואין מלבדך איש.
יש שיעברוך עוברים ושבים וישתוממו
למראך ולמראה התפתלויותיך.
יאהבו אנשים את הדם אהבת אם.
עוד משחר ילדות עת נקרע כבל טבורם
ונותרו כבולים להורתם בכבל רוח,
כבר מאז ישחרו את הדם.
במאורעות דמים, הפוקדים את אזורנו לפרקים
בהשתלהבות ההמון בכיכרות,
כך אנו כמותם כאיש אחד צמאים לדם.
אין לאדם חיים ללא דם ועל כן קריאתו קצובה
– מוות לבוגד, מוות להוגה הדעות.
הדם ישבח את ההמון – יש בו משהו מסמם,
יש בו משהו ריחני וקסום. מרווה ומשיב נפש
וההמון ילגמו בכוס שאין לה תחתית.
ונניח כי הייתי נורה עכשיו. בזמן כתיבה
ודמי בראשך, נוטף אט אט על הדף הלבן,
או בקילוח סילוני מאחד מעורקי בשצף
של צינור מכבי אש.
או אולי בקצב פעימות לבך כסילון הדם,
שעלה וירד מגרונו של צב ים ענק
שניצוד כשהייתי ילד.
הושכב על גבו וגרונו נחתך בידי המציל.
הסילון שפילח את השמיים נותר אילם כזוועתו,
שלא ציפה לדבר כזה מבני האדם, בהיותו צב בר
צב פראי ומשולח כל רסן.
ולא חישב מעולם להיות מושם על גבו
ולהיחתך צווארו בסכין חדה
היה המום ועל כן צעקתו בדמות הדם.
דמו פעפע בנחל אדירים אדום סמיך אל הים.
היה דבר מה משכר בכך,
תחושת כוח ועמה בבת אחת תחושת אפסות איומה.
מותר האדם מן הבהמה איין
ולכן מותר לו לטבוח עד איין.
הכדור שיפלח את גופי יכול לעבור חלק ולצאת
ממני ודרכי החוצה כעצם זר
ויכול לפצפץ ולשבר כל עצם, שבדרכו.
בצילום הרנטגן, תופיע כמרוסקת, כמו דלתא של חוף מצריים,
בה פזורים איים של חול, שהצטבר בה שנים והיא אדמה פורייה.
אך לא כמוה העצם, שתזדקק ודאי לאיחוי,
או למעטה יקר של מתכת פלטינה.
ויש שתעבור מילה מפי האנשים ותשבר את עצמותיך.
לכך אין כל סד, שיוכל לתקנך ועלייך לצלוע על ירכך הפגוע
באמצעות ידיך ורגלך הנותרת ולחפש מתקן.
יש ואתה אכן נצרך לאנשים.
מדדה עד הגיעך לאדם, אשר יוכל לתת לך מענה
לשאלות, הטורדות את גופך ומחשבתך.
אלו הם כוכבי הצפון שלך,
אשר לא רק יתירו לך להמשיך בדרכך באין מפריע,
אלא לא ימנעו מעמנו עזרה, כשנצטרך לה ביתר שאת
כשם שנצטרך לחמצן. באופן מוחלט.
Thank you all
Published: Jun 13, 2014
Latest Revision: Apr 23, 2022
Ourboox Unique Identifier: OB-10369
Copyright © 2014
Skip to content