אפיים ארצה אדם – נזם באף חזיר

וילה בג’ונגל

שודרגנו

מסכסוך גבולות להתנגשות גורלות.

הם מוכנים למות, כדי לחיות

כפי שאנו רוצים לחיות.

לא להיות סגורים ב 4 על 4 אמות.

מנסים להשיג תמונת ניצחון.

כי לנו לנו ארץ זו.

גם ניצחון מדומה, סולל דרך להסכמי שלום.

הראה לנו והראינו לו.

זה טוב לניראות, להידברות.

להיתכנות, למוגנות.

בינתיים,

מס’ הדעות כמס’ המרואיינים.

באין מנהיגות, המרחב המוגן

יספק את הסחורה.

במה אני יכול להזיק לך?

תענה לבנאדם בחניון, ידקרו אותך.

נולדת במקום שהפך לגריאטריה,

תמות באותו החדר שנולדת בו.

גר מול בית הקברות,

בעתיד תגור מול הבית.

לשתק עיר

מהמורות הימים הותירו

בך את נפש הנפגע

ויש בך אהבת עלומים

ואדם.

בהיותך שאפת לשמש

בהיותך אפים ארצה אדם

כוכב צפון לך זומר שיריי

בשורה והלל.

שיר המנטף שיר המת

שיר הדל

ושיר

הנותב.

פיקוד ושליטה

נכפתה, פני הניר ניצתו עם ברקי השילוח.

הפליאו מכות הטבע לעשות ביפיי הנפש, כטיפות.

סוף סוף הגיעה הדממה.

עלה פורח קורבנה של אדמה

עת לחשה לעובר אורח מתפעל את שיר חלום הדרך הישנה.

ציידי יירוטים

ניגף אגן הדלת אל עוגן השער, התם פתח דלתו לסופה,

אסופה הסופה בבזיק ברק ורעם.

שכונה הסופה ופשוטה, הוד הסופה מוכה סהר.

וורוד, וורוד לבנבן.

עלה אחד שקוף.

מים מפכים הומים.

ציפור שאיננה נמצאת,

אישה שלא עוד.

מגירות

נטפה המבוכה על גופי כמו רותחת.

קשה וזולגת.

זלגה לנפשי פנימה וצרבה לה צלקת מפויחה.

פינתה את מוחי להזיות גדולה.

חרגה ממנהגה וקטלה קטל חי.

סיבוב נוסף

החדל נחבט אל קיר החוף, צד אחר צד הלבנה תיזעק.

מבין הסלעים לחי שלישית עולה.

שרוטה מיתמרת אל צלחת השמש.

ניפטר האזוב, נעזב העזוב, הים סתור בערפל דק.

חזק הסתור, מלוח הרוח ובליבו מחנק.

היתכנויות

תכתיבי פרה רועה, עגלון עייף מביט על משכנו אשר עשה.

אשתו כנועה בפניי עצמה.

הדרכים כולן שטופות, כולן יזומות באושר.

במחשכים

החלדים נענגים על שיממון אך סגורים הם בשמימנו אין ישועה.

הריחוק הדיגיטלי גדל עם קצב המעות הנמנות

ואתה על פרשים שחורים כקטיפה המלבינה.

עת עפו העגורים נוצץ בהבדליי אור וצל.

אתה מתנצל על שחשבת – יופי

והם סולחים הפעם.

יודעת לבודד

נדרשת לתווכים שונים.

עיניה בורקות משנה מימדים.

החיסרון  נימצא ביצירה.

מישברים אל מול תווכיה.

עומדים הגלים נטולים וריקים.

נזם באף חזיר

א.

מות העלם שנישא ברוח, מות האלף הגובל בחול.

חוליית השורות היסתננה לנישמת האישונים המתרחבים כגבישי צדק

מעופפים זכים כבדולח.

זכוכית פשוטה נחה על האדמה בין שבריי הזכוכית ניראה לב הנישגב

חזק מהכיל את המומים.

ניטרקה הקרן שהסגירה את הבאות, כיסא אדום הוסט.

שמשת מראה השתקפה הפוך ליפני מרצפות עמומות.

מצטברים לבבות כתומים לכל אותם אשר נשלחו.

שולחן הפוך כטועה, האלוהים משתקף הפוך ליושב אליו.

ב.

עת נושבה רוח החצות ניצת עילוי נידמה.

בכי חלונות נפוץ ומתפזר מעליות תחתית של עיר.

פקודה קורעת את רוחבו של הניקרש.

אכן ניווצר ממנו להגיע, שלמותו נקצרה במגל חלוד.

התמלאו בריכות שמים מאת יוגב עלום.

הרוח עובר כוזב על פי מאורת השמש.

נר הודלק אור הוסר המסך הורד, כל הדברים נישארו בדום.

ג.

עת סובבו הצוררים מן השכר המאדים.

הותקן העץ בינתיים, צורם צערה על ראש שמחתם.

על ראש האילנות התקינו בית חול, חלונותיו פשוטים אל האוויר.

האור נימלא אוויר והאוויר נימלח מיסגת מן הבית.

איסף את דלתותיו אלי סגור.

המגילה הסתננה בין ריבועי המתכת.

אף שיש נח על אדנתו.

על אדן החלון ינוח מהורהר כהד החוזר מפעמי שבעתיים.

ההד העולה מצטמח בכיוון מוער.

מסוערים הנידמים לרוח הסתיו הפורעת פרעות באוויר השכוח.

הוא שירת אגמים ניסחף עם הרוח בקילוח קלוש.

השמש יוקדת את מרי הנישואים

נאשם מאוד.

נאשם פחות.

נאשמים.

תא זכוכית תט פחות.

סגורים.

שמש מנבאת שקיעות.

שקערורים.

דמיי מריבה לבן אציל.

שעשועים.

לחינם, לחינם חסתי על הגדי העצל.

מתנצלים.

מתנפח בי מין השרץ הנלוז.

מגלים.

בשר חשוף על עצמותיי מולך

מגלה.

וכל אשר אומר יגולה..

wow!! thanks, can i translate? re-publish? you are inspiring us as well!!!

Mel Rosenberg

Wow Amnon!~ I had no idea you were so prolific!

Sima Marge Rolnick 

חיבוק חם, אמנון מרגש שכמוך

Shuli Sapir-Nevo