אקו לא לוגי – ירוק עד ש…
Copyright © 2014
בר קיימא
אם לא נשמור על הטבע
הטבע לא ישמור עלינו.
הגרמני ביקר אצלו
מי?
“אלצהיימר”.
רוחץ ידיים אחרי ההופעה
למה?
“חירבנתי את התפקיד”.
תאויים בקפור
ואולי אתאייד ברסיסים השמיימה, כאיש מאפיה שהתנקשו בו אנשיו.
השוטר ההמום ימלא טופס תאונה, כשמנגד נוצר פקק בשל סקרנים.
כאיילה ניסה למצוא מגן בין גופות התאויים, מפני שיני הזאבים.
זו טעות סבלנותם אינה עמם, עם בוא השלג כל ידיד הופך אויב
במיוחד זו הקטנה שמביאה עד אליהם את כלבי הטרף.
היא פונה לתאו אחד, המנגח בנחישות באחוריה המאדימים,
זהו גזר דין מוות עבורה והַכַּלבִּיִים זוכים בארוחת חורף נדירה.
בחנות הצעצועים בין הפיח של אלנבי לים, מונחות בובות שבפרוותן דבק זפת.
חסר נשימה נשען על עץ אגוז מיקרי, שסימפונותיו מתפצלות לאובך הרקיע.
קנה נשימה גדוש ברונכיט, קולט בדומיה צימחית מלוא הפה גזיי חממה.
בצמתים אורבים התנינים מזיי-רעב ודמם המאלחש קפא בעורקיהם.
לוחיות גבם מתעלות ביעילות את חום השמש לכיוון איבריהם הפנימיים.
נראים מנומנמים אך שפוכי חימה, לא תצליח לתפוס לפניהם חניה.
“עברנו תקופות שחורות משחור והגענו הלום, ניתן לעובדה זו לדבר בעד עצמה”,
אמרת ועלית לרכב חדיש ומעוטר שדהר לצלילי מייתר כסוף.
מי שזכה בגביע חיטוביך, הוא זה שכפות רגליך נצמדות לשימשת רכבו.
תורמות למותג המשפחתי בהתפנקות, כאומרות “אני שלך ושלך שלי”.
אוכל להזמינו לדו-קרב פיננסי, שיערך בהיפודרום הקיסרי הנטוש.
על לוחות המודעות יוכרז מאבק ענקים בין “מגלגל האופציות הבורסאי”
לבין “המורה השעתי”.
ננגח זה את זה בקופות חיסכון מחוררות, נשבור כידוננו וניפול שדודים
איש על ארנק רעהו.
יציע הכבוד שלו גדוש במחושבות וזוהרות ובשלי מתרווחות מעטות וזהירות.
במאצ’טה חלודה סולל שביל בסבך אבוריג’יני, הרחק מתוכניות אי-רוח
ושעשועונים חסרי מזל.
במדינת הרייטינג – השוליים זוהרים, זה פסק הלכה אך לעיתים בעלטה
הקהל עושה דרכו בחשאי אליך.
מנווט בדד אל האולפן השקוף ואם לפני היעד יאזלו המים במימיה,
אז אבוי לאפיפנס היפה.
פוליס מדינת תל-אביב
קחו קרפצ’יו, קחו אננס מוקרם, קחו בחורה רהוטה, פיקחית, יפה, שאפתנית,
זקופה, רצינית, מנומסת, מסומסת, מצחיקה, סקסית, חטובה, מצליחה
ובעלת עור פנים מושלם.
הצמידו לה בחור שנון, פרוע, גברי, חתיך, הורס, חכם, גבוה, מיוחס, מוערך,
אופנתי, מקושר, מבוקש, מסוקס ובעל בית קפה.
האם הקומפוזיציה הזו תגרום לכם להתייאש סופנית מהזיווגיות?
לא בהכרח, פגישות עיוורות, פיסחות, חיגרות, סאדו מאזו שלי.
1,000 האנשים שמזיזים את תל אביב, סופרים אותך כרייטינג.
אתנסח בזהירות:
הם פתוחים יותר לקבל את בני מינם המעמדיים,
אבל בואו לא נאבד את הייאוש, את התקווה כבר איבדנו.
מגדלים בחצר נקבות גמל שלמה, שמסוריהן מהודקים
אל דופק צווארנו האדום-קומוניסטי.
אהבת חינם, למה לי?
שלום הוא נושא נורא משעמם וכמוהו גם אנשים סובלניים, מרוצים ואוהבים.
מלחמה זה המון אקשן.
סכנת מוות מיידי בלי יד מכוונת.
החוטים הטבעיים של ילדותי מספקים לקורא הנבון חווית דפדוף באלבום זיכרון.
מוותר על חלקי בדובדבן הקצוף, לא רוצה להיות לנטל על כתפי הפטרוכימיה
ותעשיית רכב השטח האפוף.
התור ליד מיטתך “חם שטוח וצפוף”, מין אלטנויילנד גלובאלי
בעולם של אנרגיית חוכמעס.
אלחם בהם כאביר עטויי בגד מגן פחמי.
משתכשך בארגז חול טובעני, אנשי שלומך זורים בעייני דלקים מין הגיהנום.
המהפכה הירוקה מניעה את האתוס שלך מתרדמתו, גופך מנוטר –
כל קלוריה מיתפָּקדת למקומה.
מנהיגה רגולציה מתייפייפת על פליטת גזייך המזהמים,
ברווזי נודדים, חונים בּיניים בשלוליות מימי כור כבדים.
כלכלת ביתך בנויה על בלוף, השפכים מוטים לנהר.
רוחצים בהם חפים מאידיאולוגיה, עירומים כביום שהפשטנו את נגאסקי.
עושה לך עוול אני חושש, כי לזיונייך הטריטוריאליים ברגל גסה פולש.
טוסטסטרוני מנוטרל, רווי שואות:
יהודים, ארמנים, אינדיאנים, יונקים, בוטאניים, גרעיניים, סתם עניים – “כבר על האש”
והנה זה גולש.
בּובּינועָה – פתחת איתי חשבון בָּר-קיימא, שיוגש בטמפרטורת החדר ופלח לימון
לאדוניי הדורות הבאים.
השומר על המאזן מהלך אימים, חמור סבר, מקבל משכורתו מדורות נוכחים.
בית החרושת לעכברים של “דיסני”, העתק של טירה גרמנית,
נטוי על כף מאזניים.
מצב רוחי נרשם כהערת אזהרה בטאבו על ידי סוקרי הרגליי.
טבלאות הריבּוי הטבעי כּובדות ומצופפות אותי לתוך כורסת הטלוויזיה,
מוכיחות רווח או הפסד.
כּרסי בין שירי עוד מעט אלד קורנפלקס, פופקורן, דם, דגני בוקר
מהולים בצבע מאכל תיקני.
בתוכי נמתחת רשת חשמל דו-כיוונית, חכמה על חשבוני.
מוליכה טרה-וואטים מיכּבידת מיי הסכרים הישר לישבני.
ניצלה באוזון מומת, סחופת מוטה מכבידה על נשימת הסלמון,
המפספס בקפיצתו את לוע הגריזלי המיותם.
האמת המטרידה של ביצועייך נפרשת באינטרנט, בקטגוריה “ישראליות”.
החומות נפלו ואני כנערים הצעירים היטבתי להפנים.
גורם יזמי יהפוך את נדל”ן גופך המצולק לכר דשן ריווחי.
איבדנו את לכידותינו, המלחמות החמות והקרות של המאה
כתשו את מאוויינו האינטימיים לנייר אורז מהוה.
ניעור התהליך הניווני מצריך מהפיכה, אך אנו עוינים משטרים
העוינים את אורח חיינו האמריקאי.
רעש מלמטה, הילדים של השכן מפעילים על ביתנו טרור אלים ממוקד.
היתיזה עליהם ביום העצמאות, אז מתיזים את ראשה.
במיטתנו מתעורר הפנינג זלילת המשאבים המתכלים:
מכונית, מכסחת חשק, תכשירי מין, מזגנים וים מוצרים עתירי תיעוש.
הפוסט-ציניות הזוגית נחגגת במלון-מיפרשי בלב אי מלאכותי.
דובָּאי והנסיכויות הנחשלות, עושות בית ספר לג’יניוס היהודי.
Published: Jun 11, 2014
Latest Revision: Jan 24, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-10181
Copyright © 2014
Skip to content