אתה היית פעם בנאדם – חיוך נשוי מצמית

“אימא אלטרואיסטית, העושה לבנותיה,

מה פתאום –

זה תפקידה” !

כה אמרה המטפלת

.

“אתה חכם, לי יש יחסי אנוש טובים

למד אותי, ואנחה אותך”.

למדתי ממנה.

לא למדה.

ארוחת שבת:

הוזמן לבית גיסו, שיחק עם אחייניתו.

בהולה הופ. כשתם הטקס נסעו בשתיקת ציפורים.

אישתו וביתו הכינו את הארוחה.

באווירה מתוחה של גיל ההתבגרות ואימהות לאה.

נימנם עם ספרו.

קם.

לא בישלו לו.

אז למה מה?

אז מה אנחנו?

שותפים לדירה.

אחים לצרה.

תובעים בסערה.

קשורים באגורה

כלבים בחגורה

בלי דין ובלי צורה?

אז למה אנחנו?

בגלל שבועה שנאמרה

בגלל צרה צרורה

בגלל אימא שנפטרה

ואם נוספת שאמרה.

וידוא הריגה:

ערב אחד אמרה: “כשאזכה בלוטו”, אתה לא תהייה פה.”

ומדריכת הפילאטיס,

שהדגימה את תנועת האגן והפופיק, שנמשך לקיר

תפסה את בטנה בכאב ואמרה:

“זה משפט רע, הרגשתי אותו בבטן”.

ובחלומה הפירושי:

הבחור השחור מבקש לגזול ממנה את כספי העבודה בקייטנה.

הפירוש ברור: השלכה קלאסית.

הבחור השחור – הוא המרוחק ביותר מבעלה הלבקני,

והכסף הוא המוהר,

אותו תאלץ לשלם עבור -חירותה.

גם הלילה אשן שנת ישרים במיטת סדום עקומה:

הלך וקנה פרחים בוולנטיין.

“הזר מושקע” אמרה.

ולא אמרה “תודה”.

והמשיכה לשמור נידתו בנדנה.

אף צליל ותו:

נכנס לביתו, אוכל אכילתו, הולך הליכתו.

והדממה צועקת באוזנו המצטלצלת.

לכן ראשית חוכמה:

הדלק את הטלוויזיה.

שם על פי פירסומים זרים,שומעים שיחה בין בני אדם,

ולא רק את השקט הרועם וחברו אמר:

“אני לא הייתי מחזיק מעמד”.

אדרבה ואדרבה.

ביצה עלומה

עם חברותיה רכה ואוהבת

איתך קשה ונוקשה ונוקשת.

אולי היא לסבית?

הרי זו היקשרות ריגשית.

בכל מיקרה,

אינה מאנשי שלומך. ודי בכך.

הליך מזורז:

“כנס את הבנות ותאמר להן

ארוז את חפציך”.

לא!

אני כבר הייתי בגלות.

וגיליתי לתדהמתך,

שאף אחת לא ממתינה למורה השעתי, בסוסיתה הלבנה.

לאחר חורף,בו דיברתי לאגוזים,

שנפלו בסערה

וגיהצתי את כרטיס האשראי לאנחות.

מוזמנת לעזוב ולהנות גם את.

אני בספה ואני נשאר בספה לא רק בחדשות,

אלא בהכל.

מלמדת הבקר, בוקר בוקר.

ההתקרבות הביאה לכתף קרה.

התכנסות האיברים לילה לילה בפינה חדה.

ואומרים שזה לא טוב לילדה ולאחותה.

אך מי יותר חשוב

בוודאי – אתה.

אז כוויות הקור במיטה.

עדיפות על כונס הנכסים בבנק.

המשיכי להתכנס בפינתך.

רעיה.

משוררת: אני. מעריכה אותך
כמה גברים היו עושים את זה. כולל טיפול זוגי בסוף
ומנסים. לתקן את כל הליקויים
משוררת: לא הרבה
וכשהפסיכולוגית הרנטגנולוגית אמרה לה… את מבטלת אותו ולא נותנת לו מקום

המשוררת: …חרא של פסיכולוגית לא באה אליה יותר
את לא רואה אותי.
היתה טבעת חנק/זהב ….שמרתי את ההזמנה והבאתי לך אותה כשחזרתי הביתה
ושופינג…ולארח כל שבת. את המשפחה האשכנזית המצומצמת
משוררת: זה המון. רגש ושכל. ולא רואה כלום. עיוורת. צריכה בעל ערס שיחנך אותה

חוטף מנה בגלל פלאפל

משוררת: לדעתי. מפונקת לא יודעת איזה בעלים. יש בעולם….

רוצה. יותר ויותר..
נסענו לכיכר רבין רצתה לראות מגדל מלגו שבנו שם…

בדרך לפיתה עם חומוס…

עצרתי במסעדת הכפר…נכנסתי-חיכיתי-קניתי…

– ….”זה היה קר
למה לא חיממו”.

משוררת: חושבת שהיא. מיס. תבל. כנראה. מגיע לה את. הכי טוב.
יקנה לה פלאפל. בלי שתייה. שתבוא לפה. שתבוא לראות מה זה קמצנים, שקונים באגט גבינה בדיוטי

באותו יום היה. ריב אטומי. נחנקתי מהפלאפל

ישראל שלי….

ההיית או חלמתי סיוט

ישראל – פרחה ממוקדת מטרה.

סימנת אותי, רוצה הלוואה מענק הולדה?

נשמה שלי כפרה, גוזל נשר ניגזל.

“אושר?” – זו קונספירציה שהאשכנזים הביאו מאירופה

מהמחנות.

מולדתי – צמח טורף המפיץ ריח על סביבותיו, מושך את צירעת חיי,

המתדרדרת בסולם הסוציו-אקונומי.

שערותיך הקצוצות מעקצצות את רגליה,

באין אחיזה מוטלת על גבה.

מפרפרת בבריכת חימצון לא מותפלת, השולה ממנה את מיציה.

גופתה הצנומה נאספת במגלשת הקצף הורוד אל אלפי פגרי החרק

המכורבלים בפינה לשיפוטכם.

מדינתי – דיווה מפורסתמת ב 9.90.

פאם פטאל מסרסת, לדגדג בייצים ולמשוך.

שמש עמך חרצה בי תלמים.

כלב טוב, רגלי, סיבו.

משלם מיסים בזמן, חותם בלישכה באצבע,

כשאת מחטטת באף.

בן אדם קצר חיים וידוע סבל מבני הצ’לאולה שלך.

מתהדרת במשרדיך המפוארים, במיטותיך הרחבות, ברחובותיך ההומים.

מתפללת לאלוהי הממון ובפיך אין פת לחם חרבה.

מי שאין לו כסף בעולמך משול למת.

אחד כזה משוחח כאן איתך על כלום שעה ארוכה.

תיבת כינור פתוחה בצל בית אוליגרכי ב 110 מיליון,

קבצן הרחוב מעצים בדמותו פחדים, שהרגשנו בך מילדות.

מדענים רוסים מנקים ת’רחובות, עובדים לחילופין בזבל,

או עובדים לחילופין.

יושבים בגן ילדים, מוציאים סנדביץ’ ולבן ושותים להנאתם.

הם יודעים לנהל כור אטומי, אבל אוכלים עוד ביצה קשה.

כושל למסעדה שאינה מוכרת לי ולשלטונות המס.

הבעלים תשוש – הבנות אשכרה מצצו את לשדו.

הכין לי פצ’ה קוצ’ה לעניים, 15 הדקות של אנדי וורהול קוצצו ל400 שניות תהילה.

מתייעלים, במקום לנסוע למפלי המים עושים זה את זו על האסלה בניאגרה.

“חבורה של מספרי סיפורים לעצמינו, שווה לסך כל הסיפורים שסיפרה לעצמה”.

עם קריסת השוק הוסרו החסמים האחרונים מלועות מעבידיך,

טובי בניך נותרו צמיתים מרוקני תוכן.

שליטי התרבות והכוח הערימו עלינו ומנעו מבעדנו להסכית ולשמוע.

לעת ערב יושב מול מקרר טלוויזיוני עמוס בקוויאר ומצות.

תרמילי דמעותיי ריקים, אפוני חסכונותיי ניזרו לרוח כהפריה חוץ גופית.

“שלך לחמך על פני המים בבוא הקרב תמצאהו – פיתה סורית”.

באין מזור לכאבינו נתנחם על כתף מאהבינו.

במסיבת הפרידה נקרע ת’רחבה, נקפוץ, נרים ידיים “לתת בראש”.

אפל, אפל

1900 ומאוחר, 2000 וניגמר.

לאחר טיפול בוררות הומס בחומצה בין חריצי המדרכת כחומר דטרגנטי.

אזל כקבלן בניין שחזרו לו הצ’קים ולא הגיע להסדר אלגנטי.

לאסי שלך שבה הביתה, מחלונה שדה חיטה גדוש שקיעה – נשקף רומנטי.

חוויה מתקנת, פיצוי על שעות אהבה עניות במחיצתך.

פוחדת מתחנות חיה הידועות. עדיין לא מוצבה, חיה ממספר למספר:

ילדה-בוגרת-מצבה.

באין זיכרון קולקטיבי, המציאה את עצמה מחדש, כסוכנת כפולה ומכופלה.

חוצב בבזלת הכאב תעלות, לתוכן אצוק מרשמלו מותך – להמתיק.

“עבורך גם השמיים אינם הגבול אמר דודי ממעמקי כורסת האבטלה”.

הקתדרה בלשכת התעסוקה מאפשרת לפקידיה חירות אקדמית,

לייצר דור חדש של עניים-עובדים.

מנגנון מנופח מלא בהיעדר, יונה וולך התקשרה

“בוא נשתוק שעתיים ביחד”.

התינוק ברחם אימו נדרש להצטמצם, מקצצים במי השפיר.

“נפתח בך מנגנוני אחריות אישית” ליהג קטר עסקי מקרטע

“המגזר הציבורי המיותר” – ננפיק אותו בבורסה במניות.

ילד באילו מניות תבחר- חוג חלילית או סלולאר?

כשתגדל נממש את האופציות שלך ונהיה מסודרים.

רץ בכל הכוח ונישאר עומד, מהודק בחגורתו אל המוקד.

צבי אנושי נלכד באורות המכונית, ממתין לחבטה.

בשנייה חי, לאחריה אגזוזו נעוץ בשלג – “כוסה מחשי”.

מיתמר ולשחיטה מובל, איש אינו ממלמל מה חבל

כל אחד ברפש דיר-כספו מוטל.

“בית הספר כיחידת רווח”, המטריקס כבר כאן,

סוללה אנושית, מניעה צעצוע – דוב פנדה מתופף מסין.

מיוצר ממכסי הביוב ונרות הנשמה ונצבע בזרחן ירוק אכיל.

עובדי מדינה לא יארגנו הפגנה, יזרקו לבתי התמחוי כנעל משומשת.

מתוספקים בביטחון תזונתי מקודש, המוקדש לכלום מיתוך כלום.

נשלטים גסטרונומית בידי עמותות שבפאיילה חלודה אוגרות

את אוזלת- יד הממשל המתנער מאחריותו הטבעית.

“איננו יכולים” שחים נערי האוצר ועולים על האלונקה בטירונות

“לא יהיו תוספות, תגידו תודה שלא מפטרים אתכם”.

קידומים רק לשם העלאת שכר? “נהרוג ובל נעבור”,

אך מינויים פוליטיים יצוצו כפטריות לאחר השתנת הכלב.

רכבת אווירית של מנוטרלי מחשבה מגואה לגהה.

קהל שבוי, מרוט יכולת התמודדות לא הסכין להתמודד עם הסכין.

אבטיחם הדהוי הותז לתוך מכלול הבלבלה הקיומית.

מגרסת הבכירים באה, מכריז דובר צעיר – של נעליך.

מול החליפות מטורזנות הכרס – השפל עיניך.

להחזיר לנדנה את חרב הקיצוץ, אתה שפוי?

עדיף מהזקנה במסדרון לגבות עבור אישפוז כפוי.

מנהל הבנק צילצל ואמר שאיני עובד מספיק קשה,

הלביש עליי את כתונת המשוגעים של האוברדרפט.

המינוס ליד הנטו בתלוש מנקר את עיני

“הצבא צועד על כיבתו” שח נפוליאון, אך על כיבתו של מי?

באין חברה אזרחית פעילה של 30,000 נהגי משאיות למשל,

נסתפק בהפגנות ממודרות של 2 אנשים אדומים, 3 כחולים ואפור1.

בדידים בגן הילדים.

איגודים מקצועיים – מותג המעביר חלחלה בעמוד השדרה של כל מימשל

אין שמות אגדיים כ”הופה” או לך ואלנסה מהמספנות בגדנסק.

אצלנו יש “הסתדרות” – יציר כילאיים, אנדרוגינוס, ברוקר פוליטי.

לא לבלוע ולא להקיא, רוצים לעזור אז בבקשה מכם

אם כבר אני נאבק לפחות אל תפריעו לי.

אם נתמרד נקבל מקל ונארז בוואקום כדג קפוא.

ישחירו את המובילים החברתיים וישליכום למסך שייטרפו.

מענקי הלידה תורמים ליציאה ממעגל העוני אך כאן כל שר,

מצליחן זוטר צועק “אין כמוני.

הרמתי עצמי בציציות שערי, גדלתי כפרח בעריסה.

הורי נחשלים, אותי איש לא העצים.

ביושבי השכונות אחיי אלחם –

ביד קשה יקבלו אצלי לחם”.

בינוניים מותשים כאוזון, נושאים בעול, מבקשים רחמי שמיים.

נלקחים לגיליוטינה באישון, כשאני צופה בעוד כוכב שנולד בסלון.

בארץ זבת מעמד כלכלי מולד, הגזרה חותכת ואתה מופרט.

לא יועיל לדמם, תתחנחן לקיסרות מורמת מעם:

“תנו צ’אנס להשתלב ב 1 מ 20 החברות העשירות בעולם”.

למי אחריות המנהיגים נתונה?

משילים את מסגרת התקציב כקליפה מבננה.

עושים בי קיצוץ רוחבי לאורך ולעומק,

שולחים ידם אל מבושיי ונותנים לחיצה הגונה על ההדק.

עבד מדינה, מנהל הבנק צילצל “אתה לא עובד מספיק קשה”.

שאל אם לא הייתי מעדיף להיוולד עם כישורים פינאנסים.

חבל”ז עליך – משורר דלפון, פגם מולד, סטייה, חרמן על מילים.

אולי תוותר על זה סטייל: “סוקרטס עזוב ת’רעל, תלה את עצמך”.

שוכנעתי – אפסיק לחרוז כשאלן גינזבורג יעברת את שמו

לביל גייטס, ג’וני ווקר, או לסתם איש הולך.

במלכוד. זה כלוב. של. כסף. עם. חישוקים. להגבהה

מי שקופץ תופס מי שלא תופס. נישאר. בלי כלום.

מטבעות. של זהב. לפעמים. גם יש
והכי חשובים. הם. אלו שהאו דרך. הכלוב לעולם
והם מחפשים. פינה ביתית חמה. ותומכת
ומי אנחנו. בסיפור. בעלי תפקידים. שממלאים
ציפיות ורצונות. מתקתקים שעון יד ושעון. חול. ללא. כל.זמן. מיותר
כי הזמן רץ. לעצמו טמעצמו ולא חדל
לתעתע בנו ולצחוק. עלינו בפנים

המשוררת

ישנת טוב? טוב התשובה. ידועה…

קראתי את. מה שכתבת. יפה.

יש לך. המון. מה להביע בהרבה נושאים

המשוררת