בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז'ינסקי / Yagodjinsky - יוגד : Went Electric / מעבדה לשירה מכוונת - Illustrated by Anat Yashar, כרמי שרעבי  - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

בוב דילן בנמל

  • Joined Jun 2014
  • Published Books 675
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

בוב דילן בנמל 

הסתובבתי במסדרון הביית. היתי לבדי והיה מאוד שקט. אחרי הרבה מאוד לבטים החלטתי, שהמצב הזה לא יכול להמשך יותר. אני חייב לעשות מעשה. עליתי אל הארון, בעזרת סולם קטן והוצאתי מלמעלה את הגוש, העטוף והמשומן. גלגלתי את הסמרטות  על המיטה. המתכת הבהיקה בחדר. כל החלקים היו שם, הנוקר, הקפיץ, המכלול. הרכבתי את הנשק, כשאני מחזיק בידי את הקפיץ, כדי שלא יעיף את הנוקר ויוציא לי עין. 

דרכתי את הנשק. זה היה אקדח יפיפה, ממש כמו תכשיט. כסוף מט, כדי למנוע, שיבריק במקומות לא רצויים. הפטיש עוצב באופן כזה שלא ניתן למשוך אותו לאחור ידנית, שכן הוא היה שטוח ומגולח למישעי. באופן כזה גם לא יכל לפצוע את היד היורה . אני יודע זאת, למרות שמעולם לא יריתי בכלי ולו ירייה אחת. 

לחצתי על ההדק הפטיש רץ קדימה וקרע לי חתיכה מהיד. “כוס אמק”, סיננתי. הכלי נמלא דם. עטפתי בזריזות את ידי בבד, המשומן ופרקתי את הנשק לגורמים. אני לא יכול למסור אותו בצורה כזו, חשבתי. הרכבתי אותו מחדש ושמתי אותו בנרתיק, שהיה חדש לגמרי.

2
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

האקדח היה בן שנתיים, קניתי אותו בשנת הקבע. מי יודע, חשבתי אז, יש אינטיפדה. זכרתי את תמונת חייל המילואים, שנקלע בטעות ללב חברון תחילה. והתושבים כילו בו את זעמם. הוא נראה כמו פר בזירה והצלמים הזרים, לא ידעו את נפשם מרוב הנאה, יש להם סקופ. 

ידעתי שגם אני אצטרך לשרת במקומות אלה, זכרתי את העצב של אבא שאמר “לא האמנתי, שעוד הבנים שלי ישרתו בשטחים”. רציתי שיהיה איתי נשק אמין, שילווה אותי עד שאחתום על הרובה. חוץ מיזה אקדח הוא גם כלי נשק יעיל נגד טרמפים. אבי לא היה מרוצה בכלל מהרעיון שיהיה נשק בבית. “ואם יום אחד”, אמר “משהו יכנס לדכאון, מה יהיה?” 

היה עוד די זמן עד המופע. האוטובוס שלי היה צריך לצאת בשש ועדיין היה די זמן. מכיוון, שעדיין היה די זמן הבטתי בשעוני הוא הראה, שהיה עוד די זמן. עליתי על הרכב המשפחתי ויצאתי אל החנות. הרכב היה חדש והצומת ריקה, לפני שהספקתי להגיב עצרה משאית, בתוך שתי הדלתות השמאליות של הרכב. הנילונים עוד לא יבשו על המושבים, כשזה קרה. יצאתי והחלפתי פרטים. כבר לא היה לי זמן. קיצרתי דרך איזור התעשיה השומם והגעתי אל חנות הנשק.

בעל החנות היה קצין משטרה בדימוס. הוא שאל אותי מה אפשר לעזור לי. 

4
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

אמרתי לו, שאני מעוניין למכור לו חזרה את הנשק. כי אני פשוט לא משתמש בו. “הנשק הזה לא ירה אפילו כדור אחד” אמרתי לו. הוא בחן את הנשק מכל צד. “יתכן ונצטרך להחליף לו את הקנה”, מלמל “כדי, שיתאים לתחמיש”. “לא אתה לא מבין”, אמרתי “אין צורך להחליף כלום הרובה הזה לא ירה שום כדור. ככה קניתי אותו אצלך לפני שנתיים. הנה קח חזרה גם את הנרתיק והכדורים. תראה לא חסר אף אחד”. הגשתי לו את הקופסא החדשה. 

הוא הביט בי ופלט “טוב, שלושים אחוז”. “מה?” קראתי. קיוויתי לקבל על הנשק לפחות אלף שקל היתי סטודנט, חייתי על הכסף של הקבע והיתי כבר במינוס גדול. בבית לחצו עלי, שאמצא עבודה עבדתי תשעה ימים כסבל במחסן לסחורות מיובאות “אתה עובד כמו ערבי טוב”, אמר לי בעל הביית. נלחצתי והתחלתי לדמוע הקול שלי נעשה דק “שמע זה נשק טוב, תן לי עליו אלף שקל”. הוא דיבר בטלפון ואני הסתובבתי בחנות והתבוננתי באלות באגרופנים וברובים. הוא הניח את השפורפרת “900 שקל, לא יותר”, אמר. מסרתי לו את הכלי. 

בדרך לאוטו התבוננתי בצ’ק, חשבתי שאספיק להפקיד אותו בבנק. זה לא היה משנה כלום רק את ההרגשה שלי. אבל ראיתי, שכבר לא היה זמן. שמתי את האוטו בחניה בצירוף פתק התנצלות.

6
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

“דרך אגב”, כתבתי “מכרתי את הנשק”. 

נזכרתי איך בחג הגיע בן דוד שלי לביקור. הוא השקיע באקדח שלו, כאילו היה מכונית יוקרתית. ידית שנהב, קנה ארוך עם חריטת סלילים מיוחדת. הדק שערה, כלומר ההדק כל כך רך, שכל משב רוח גורם לפליטת כדור. כוונות זוהרות וידית המולבשת על הקת, בגודל המדויק של כף ידו, לשם ייצוב האחיזה. הוא היה גאה מעל לכל בתחמושת המיוחדת, שהורכבה מכדורי הולו פויינט, בעלי ראש חלול, המתפצל בתוך גופך ומבטיח מקסימום נזק. 

בן דודי שלף את אקדחו. הכניס כדור לבית הבליעה, דרך פעמיים ונקר ישר בין העיניים של אבא שלי. אבי החויר כסיד, נשמעה נקירה, אך לא נורתה יריה. בן דודי צחק. מסתבר שהטעינה השניה חלצה את הקליע מבית הבליעה והוא החזיק אותו כעת בתוך כף ידו.

הוא צחק צחוק מתגלגל. “סדרתי אותכם, זאת יריית סרק”. 

האוטובוס הגיע עליתי עליו הוא היה מלא בבני נוער. התישב לידי בחור צעיר וקרח. הוא היה גבוה ממני ושחום הוא אמר, שבא מאילת.

8
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

דיברנו על החיים ועל המוות והגענו לחיפה. בזכות השיחה עברה הנסיעה מהר. רק פעם אחת הפסקנו לדבר, כשנגלה הים מעתלית צפונה “זה החוף הכי יפה בארץ” אמר. 

הגענו לתחנה המרכזית ופסענו עם כל הנוער לכיוון הנמל. בכיסי כבר היו הכרטיסים לאירע המרכזי, אך לפני כן היו מופעי חימום של קלפטר ושל הכושים העיבריים. נכנסנו בשערי הנמל. היו מעט מאוד אנשים לאכזבתי. המשכתי בין הדוכנים השונים מדבר עם המוכרים והמוכרות. בוחן שרשראות. עגילים, טבעות. צעיפים מהודו וסנדלים מייוון. כמובן שהצטידתי מיד בבירה והתחלתי להזרים את האלכוהול לדם. ישבתי על המזח והתבוננתי במיים הכחולים. ספינות של חייל הים עשו רונדלים. הראש התחיל להיות מעורפל ועייפות נעימה החלה ליפול על כל חושי. 

כל הגוף שלי היה רפוי היתי שליו ורגוע אחרי יום קשה. בסוף שנת לימודים מפרכת באוניברסיטה, בין חבר’ה סנובים וסטיליסטים. לאחר אינספור סירובים וסטירות לחי מבנות. סוף סוף קצת שקט. ישבתי בקהל וזמזמתי את שיר אהבה בדואי. קלפטר סים את ההופעה במילים “תקנו הרבה תקליטים”, חילק את הכסף בין הנגנים ועלה על אופנועו. 

10
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

הוא נראה רזה וחסון. מאוד התאכזבתי לשמוע, שמקס ראה אותו אחר כך בתל אביב, שפוך שתוי, על הבאר. “מה שאהבה נכזבת יכולה לעשות לבן אדם”, חשבתי. איך אמר אבא שלי “אשה בונה ואשה הורסת”. 

נכנסתי אל המתחם הסגור, שבו עמד להתחיל הקונצרט של בוב דילן.

נזכרתי בסיפור של יונתן גפן, על איך שהוא ראה את בוב דילן במחסן הגדול בניו יורק. “איש קטן עם לב ענק”. עקבתי אחריו בעיתוני השבוע, איך ירד במעלית של המטבח ונסע ברחבי תל אביב על אופניים. עכשיו עוד מעט הוא עמד להיות מולי חי ונושם. צרוד ומאנפף. טפיחה על השכם החזירה אותי למציאות זה היה אחי וחבר שלו, שהגיעו מקורס מ”פים לראות אותו. עמדנו יחד, כלומר אני עמדתי והם הסתכלו אחורה על שורה של בנות. הבנות היו ממש חסרות אונים, הן בהו בהם והזילו ריר, הן בקושי נשמו, זה היה מה זה מביך, עמדתי על כיסא פלסטיק והסתכלתי קדימה. 

כעבור מספר רגעים נשבה הרוח, אהוד בנאי סיים את הופעתו ועל הבימה עלו אקורדיאון, כלי פריטה אינדיאנים והקטן מכולם בוב דילן. הוא פתח מייד בשיריו הידועים ביותר, אבל אף שיר לא נשמע, כמו שזכרתי. את המילים כמובן, שלא יכולתי להבין. 

12
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

אבל איזה מוסיקה נפלאה, האיש פשוט נגן אדיר ומנהיג להקה אדיר. עמדתי מוקסם. מידי פעם לקחתי משקפת והתבוננתי בו “זה אשכרה הוא”, מלמל אחי, כשהביט בו מבעד למשקפת. לא ירדתי מהכסא שלוש שעות פשוט הייתי מהופנט. “כמה זמן יעוף הכדור, עד שייפסקו המלחמות, התשובה חבר שלי נשאת עם הרוח….”

ההופעה נגמרה, כעבור חמישה הדרנים. זאת היתה הופעת תגמול על הנפילה בפארק בשנה שעברה. הלכנו לכיוון המזח, שם התמקמה כבר להקת היפהופ אמריקאית. רקדתי ביין סטודנטים מהתכניון, שרקדו בתנועות זויתיות. נערה עשתה לי עיניים היא היתה מקיבוץ באיזור רקדתי איתה. החברות שלה צחקקו, אני חושב שהיא רצתה לבוא איתי.

אבל אחי גרר אותי מישם, “בוא זקן, ניקח אותך הביתה”, אמר. 

ירדנו לעיר לאכול שווארמה. נסעתי חזרה עם חבר של אחי. אחי חזר לגדוד. הנסיעה לא ארכה זמן רב. בדרך הוא עצר פעמיים לחלץ נפגעי תאונת דרכים ולתת מיים לרכב תקוע. הוא היה איש טוב. התקלפתי מהרכב ואמרתי לו “לילה טוב”. למחרת הודיע לי אבי חגיגית, שהוא מוכן אפילו לעזור לי למצוא אוטו, כי לרכב שלו אני לא נכנס יותר. 

14
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

למחרת בבוקר אשפזתי את הרכב במוסך. ואחרי הצהריים הסעתי אותו למקום העבודה של אבי. “הם תיקנו הכל”? שאל אותי “שמו שתי דלתות חדשות ואת הישנות זרקו לפח”, עניתי. 

אחרי הצהריים הלכתי למיכל “מכרתי את האקדח” אמרתי לאבא שלה.

למה?”, שאל. “כי יש הסכמי שלום, בשביל מה צריך נשק”, עניתי.

“דווקא עכשיו צריך לקנות נשק” ענה. מיכל סיפרה לי, שתפסו ערבי ברחוב וכמעט הרגו אותו ממכות. “היית צריך לראות איך אמא שלי נשכבה על הכביש והגנה עליו בגופה”, אמרה בגאווה. הסתכלתי על אמה שהיתה צנומה כנערה “לא ידעתי שאת כזאת פיטרית”, אמרתי.

“גם אני לא ידעתי”, ענתה בעצב. 

לאחר מאמץ ממושך קניתי רכב. נסעתי לכיוון מורשה, פתאום אני רואה את הנהג במכונית שלידי עוזב את ההגה ותופס את הראש בבהלה, הסתכלתי קדימה וחשכו עיני פקק ממורשה ועד חיפה נגלה לנגד עיני.

בלי התחשבות בחוקי התנועה והפיזיקה לקחתי ריזיקה. שילבתי להילוך אחורי וברוורס פראי, עמדתי עם הפנים לרמת השרון. הגעתי לצומת הכפר הירוק.

16
בוב דילן בנמל by Yoged - יגודז

לא נכנסתי במחלף החדש, אלא עליתי על הגשר ובצעתי פרסה. כעבור מספר דקות כבר הייתי בדרך לכיוון צומת ירקון, מהגשר לשמאלי יכולתי להבחין בפקק המזעזע. 

כמובן, שתוך דקות מעטות צפיתי בפקק של צומת ירקון, החלטתי לחתוך דרך בית הלוויות ירקון. זה היה שיפור משמעותי, אך עדיין היתי בפקק. קטן יותר, אך בכל זאת פקק. עמדתי והתקדמתי באיטיות, לפתע הרגשתי חבטה עזה ועפתי קדימה. כשהרמתי את ראשי גיליתי להפתעתי, שבמושב לידי ישב נהג של אוטו אחר. “איך הגעת לפה”?

שאלתי אותו. והוא אמר לי, שהוא נכנס עם הפונטיאק שלו מהדלת האחורית. יצאנו לבדוק את הנזק. נהג הפונטיאק נשף קלות על חרטום מכוניתו, שנראה כבנויי במיוחד לניגוח מכוניות. בעוד שאצלי כופף הטמבון והדלת לא נסגרה עד הסוף. החלפנו פרטים. הוא היה בחור מסורתי “סמוך עלי אמר אני אשלם”. הרגעתי אותו “העיקר, שאין נפגעים בנפש”.

שנינו היינו כפר סבאים. “מה אתה עושה?” שאל . “אני מורה” עניתי. “מורה לא יכול לסוע באוטו יותר יפה”? שאל. “הוא היה יותר יפה, לפני שנתקעת בי”, עניתי ונסעתי הביתה. בגלל התאונה הדלת האחורית לא ננעלה עד הסוף, היא היתה רוקדת ובכל פעם האור היה נדלק וכבה, כמן אות אזהרה מבשר רע.

18

“תשמע”, אמר לי בטלפון “אני אביא מוסכניק, שיעריך את הפגיעה.

חיכיתי וכשלא הגיעו נסעתי מיוזמתי לשמעי וקיבלתי הערכת נזק.

גם למחרת הם לא באו נזכרתי באחי, שסחבו אותו ככה. חודש ועוד צעקו עליו, שהוא נודניק. ועל אמא שלי, שהיא אשכנזיה מלוכלכת.

אחרי כל זה הוא גם לא קיבל אגורה. חברת הביטוח, כמובן לא התערבה כי זה היה פחות מהשתתפות עצמית.

ידעתי שאם הוא לא משלם לי, אני נוסע אליו הביתה מחנה לפניו ובטעות דופק לו שתי דלתות. זה היה ברור לי כשטלפנתי. הקול שלי היה מתכתי. “אני רוצה את הכסף היום”, אמרתי. “לא באתם אתמול.

חיכיתי לכם כל הערב. אני מתבייש ככה ליסוע לבית הספר. אתה תשלם לי היום. אני רוצה את הכסף שלי”? שאגתי “לא מחר לא אתמול היום, היום”.

הוא התרכך כמו מרגרינה. “אל תצעק אתה בחור חביב”, אמר. “אני אגיע אלייך בעשר ותקבל צ’ק”. ישבנו בסלון והבטנו בטלוויזיה, חבר של אחי הצטרף אלינו.

19

על המסך הופיעה הסיגריה הלבנה הארוכה. והחיוך המבויש והמקומט. אמי הסתובבה בכורסא בחוסר מנוחה.

זימזום נשמע בדלת, קפצתי לפתוח האב ובנו חבושים כיפות חגיגיות עמדו בדלת. “ברוכים הבאים” אמרתי “ברוכים הנמצאים”, השיב.

ישבנו לחצנו ידיים, הורי ברכו אתם לשלום. על השולחן היו פזורים הספרים של שירת הקודש בספרד בימי הביניים. פניתי לבנו “אתה רואה גם מורה עושה שיעורים”, אמרתי בחיוך. הצ’ק על הסכום המדויק ניתן ונפרדנו כידידים. “אתה רואה אמרתי לאחי צריך לדעת במי להתנגש”.

המסך המשיך להבהיק בתמונות מרצדות. לפתע קטע מבזק את התמונות.

אשה מבוהלת בלבן, צעקה “זה סרק, זה סרק”. עברנו ערוץ אשה מבוהלת בלבן, אמרה שזה סרק. אמא שלי אחזה בפניה “אוי ואבוי”, אמרה. רצנו לרדיו “ירו ברבין”, עלתה הצהלה ליד בית החולים. ליד מכוניתו נערים בשחור קפצו “רבין מת, רבין מת”. “זה סרק”, אמרה אישה בלבן.

“והנה תמונות ראשונות מהארוע”, אמר השדרו בקול סמכותי. אנשי אבטחה, מאבטחים את הרוצח. וזום של המצלמה וזום על.. קפאתי.

20

נשימתי נעתקה, הרגשתי איך הלב פועם בחוזקה. זיהיתי את הנשק הזה. את הפטיש השטוח את הקנה הכסוף.

אמי הגנרלית ישבה ובכתה במטבח. היא בכתה רק כשסבתא מתה. את האוטו לא תיקנתי. נכנסתי לכיתה וכיביתי את האורות. “יום שחור לדמוקרטיה הישראלית” אמרתי. “בתדהמה, מודיעה ממשלת ישראל שהאיש, שכל קמט בפניו הוא דף בהיסטוריה של המדינה…נרצח הערב בידי מתנקש”.

21
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now