גורילות הגרילה – אבירי מיסדר מכונת הכתיבה
Copyright © 2014
שיר ילדים מהגן של אימש’לו
הו
הא
מי זה
בא?!
רוצח,
ראש הממשלה
הבא.
בתדהמה..
את מַרְבִּית שְׁנוֹתֶיהָ היא בילתה בַּגּ’וּנְגֶּלִים שֶׁל אַפְרִיקָה, ואת חייה הקדישה לְחֵקֶר הַגּוֹרִילוֹת ולהצלתן מֵאוֹיְבֵיהֶם היחידים – בני האדם”. הַזּוֹאוֹלוֹגִית דיאן פוֹסִי הצליחה לגבור על כל המכשולים, למרות שאפילו בני מִשְׁפַּחְתָּהּ לא האמינו בה. זהו סיפורה המרתק של המדענית שידעה לדבר עם גּוֹרִילוֹת”.
עפ”י קורות, שאינם יודעים דבר: חוקרת הגורילות דיאן פוסי נרצחה עיי:
לא גורילה
לא אדם שחור
אלא עיי בן זוגה
הלבן
וזו בדיוק טענתי לרומאים…
לא היו אנושיים כחיות אלא חיות אדם במסווה של מוסר…
רק שהם חיסלו את אנשי המוסר עבור השררה
החיות אנושיות מאיתנו…
למרות ש…
ג’ין גודול חוקרת השימפנזים אמרה שהם אלימים כמונו
תשובת משה ליפשיץ ותשובתי לתשובתו:
שאלה חשובה ומעניינת.
למה אתה סבור כי הרומאים היו חיות אדם
במסווה של בני אדם מוסריים?
כי הם מזכירים לי את המימשל האמריקאי…
הממשל האמריקני הוא באמת בעייתי. אבל יש לו נקודות מאד חיוביות.
כל העולם התרבותי העתיק הרבה מן החוקה האמריקנית
שהיא העתיקה הרבה (לא הכל) מן התרבות הרומית והייוונית
גם את הגלדיטורים והריאליטי…העתיקו: לחם חומוס ושעשועים
חומוס לא אכלו. אם היו אוכלים חומוס
ההיסטוריה היתה משתנה והכל היה נראה אחרת
אכלו זה את זה הפוליטיקאים כמו היום
הרוב טוב
שוד המדינה הגדול.
אין הכל מושלם,
אנחנו לא פולניה
ומי שפוחד מחופש שייקח כדורים,
או מהפך.
העיקר שהחלה הספירה לאחור
להחלפת ממשלת הימין.
זה יגיע בעתיד,
עם המשיח,
או לפחות עם חמורו של..
רוצח רבין או עם ילדו.
הלך לעולמו,
בן לתפארת אח אוהב
אבא נפלא ובעל מיוחד
נורא.
ואני לא בן לא אח
לא בעל ובקושי אבא
אין צדק בעולמנו!
מה לעשות,
גזרה שנגזרה עלינו.
היי
היי חבורת חבולים מטוייחים יפה יפה
מכים ומוכים
בלום ובבזנט
מעל ומתחת לחגורת הבטחון
ובצווארון מעומלן.
היי אבק מעבידים
ערימת אשפת חיצים של בוסים מתעללים.
קנו אותנו בנזיד חוגים וחבילת פרישה.
היי מלכחות פינך/ת חברי ההנהלה והעזוז,
הגיע זמן לזוז,
אז יאללה רגישים ורגישות תנו גז,
ואת הדם משפתי השירה
אנגב בערב שירה שאף רוח הימנו לא זז.
היי פוליטיקאי עבודה נדוש,
לכל משתין בביטוח מנהליו
ומשטינת קידום שעותיה
לכל הקופצים בראש והמנתרים בע”מ
בעירבון הלשון החודרנית הממארת
מטה לחמם.
היי משוררי דחק נבחרים לראשות השררה
הכותבים מנות הזנק שעקה
מהשקה להזנקה.
לא אתחכך בהזעה בערב הזוועה.
נעלבתי בשמכן לעומקי נשמתכם העלובה.
להתראות בשביעיות,
חוזר לבית-שאן שבלב המלבלב.
בצווארון לבן
היה היה פעם לפני שנים רבות
הגיעה חבורת מתיישבים על סוסים לאם המושבות
הם באו חמושים ברופא ולא שמעו ציפורים
והגיעו למסקנה המתבקשת כי כאן מתים
ואז קפץ הד”ר על סוסו כי חס על בריאותו
והרעים קיפלו זנבם ורכבו איתו.
והיום מצאו בחור בפתח-תיקווה
וגופתו לשניים מבותרת,
עבודה נקייה, עבודה מסודרת.
שעות גמישות – ביצעת ואל האישה חזרת,
שאלות אינה שואלת
ומכינה לך מנת שאוורמה נהדרת.
את הראש שמת בשקית וזרקת לפח בקצה העיר
בה נולדה הגופה המדוברת.
הגוף צף לו בנחל המצחין
וכל רשות התפללה שתצוף לכיוון רשות אחרת
בסוף נחתה במרחב ירקון
ועליהם יהיה להגיע לחקר ולפתרון.
על שפתיו עבדת עם קונגו.
את אוזניו חוררת בלהביור. עיניו שנותרו שלמות,
ללא עפעפיו את הזבובים לא יכלו לגרש
תכנת בקפידה את המעשה יא מתנקש.
אין לך כוריאוגרף תנועות, לריקוד המוות הזה
וגם לא סטייליסט רצח, שמנחה מתי לדקור בחזה.
כל שהיה עליך לעשות, כדי לקבל השראה
היה לצפות ערב מראש במהדורה.
צילמת את האירוע, לקחת מזכרות, עדויות
למי שאותך שלח עדיין אין תלונות.
זו נקמה מתוכננת- הנה הזמנת העבודה
בארכיון מתויקת.
תגובתך תוליד תגובה שתתפוצץ ביריות
במסעדה הומה בתקריות.
שוב הציבור האדיש נידרש לשלם בחייו,
אבל אתה, עזוב אותך מזה כולה פרנסה
אתה מין סאניטר, לוחם שוורים, קצב.
בחורינו המצויינים
חמושים ויעילים משו משו.
לום ברזל חלוד נתנו בראש, מסרגה דקרו באף
וקילוח הדם שנטף, ניגר על סנטרי.
עם הנפילה הראיה טושטשה,
עמוד השדרה נישבר, האגן התרסק.
הלמו באנטישמיות, בדבקות של שדים.
יהודים: אחד לבן, אחד שחור
2 תפוזים מכאניים ביום.
התחננתי, בכיתי, צרחתי.
את שערותיי מרטו ואני אישה זקנה
את שיני עקרו ואני באה בימים.
מאז באים בלילותיי ומציפים זיכרונותיי.
לא על רקע גדר תיל
בלב שממת גויים עולזת,
אלא בלב תל אביב העיר הפוחזת.
בשעה שירדתי לפח האשפה
הפכו אותי לזבל אנושי.
קימטו, קשרו ובשפה רהוטה הסבירו
שזה לא אישי.
הפכו אותי אבק אדם,
קורבן חינם, למנת הסם.
בנות ברית בין הבתרים
5 בני נוער, מיעוטים, מכּים באבּא.
קטינה וחיילת, מחוזרות, בצבא ההגנה
אוחזות בעורפו במרד הורי מיוחצן.
משמיעות אנקת פן אורגזמית
למראה הקשיש שעקבו מועד ממצוק המוות.
דוהרות מהמקום על גבי משאית
מלאה דודי שמש לזוגות צעירים.
משולמות בכרטיס אשראי, שניגנב מכיסו
של רמטכ”ל.
בילוי לילי של אב, אם ובת בטיילת של תל-ברוך
מסתיים באלונקה היוצאת בזמן מבית הלוויות.
דו חוסר הקיום עדות אילמת למאווייו.
דמי חסותך
“בית הספר כיחידת רווח”, המטריקס כבר כאן,
סוללה אנושית, מניעה דוב פנדה מתופף מסין.
מיוצר ממכסי הביוב ונרות הנשמה שהוגלו,
נצבע בזרחן ירוק אכיל.
תלמידים מתוספקים בתמחויי מקודש,
נשלטים גסטרונומית בידי דילרים,
הצצים כפטריות לאחר השתנת כלב.
נועצים בלב, שחרור בערבות
וניחום אבלים מתוקשר.
רכבת אווירית של מנוטרלי מחשבה מגואה לגהה,
מועלים על האלונקה בטירונות.
קהל מרוט שלא הסכין להתמודד עם הסכין.
אבטיחם הדהוי הותז לתוך מכלול קיום הזוי.
מנהלי הספארי משילים את מסגרת התקציב
כקליפת בננה.
עושים בי קיצוץ רוחבי לאורך ולעומק,
שולחים ידם לתוך הכלוב
ונותנים לחיצה על ההדק.
חבל”ז עליך משורר,
פגם מולד, סטייה, חרמן של מילים.
“סוקרטס עזוב ת’רעל, תלה את עצמך”.
שוכנעתי –
אפסיק לחרוז כשאלן גינזברג יעברת את שמו
לג’וני ווקר, או לסתם איש הולך.
משורר דיסלקטי מנסח את הצוואה הציונית
למען הדורות הבאים ב “ארסוף”.
כל קריין וחריין יגיש את הקינה לשיפוטכם
עם פלח לימון מהודר וקוביית קרח יבש.
מניח שושן צחור על קבר האנושית
מפריט חיוך לזכר האנושיות,
קורא לטוב רע – והיא תהילתך.
Published: Jun 13, 2014
Latest Revision: Apr 4, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-10318
Copyright © 2014
Skip to content