דרך הצגת הנתונים משפיעה על מקבלות ההחלטות – פזצט”א

אזכור אותך תמיד אדם נדיר.

“אני אזכור אותך קודם”.

אחלה אחלמה

חכם זקן אכל לי עוגיית מזל ממוזלת

של מזל ביתם של חונה ועזיזה

רפואה שלמה איחלתי לה כשפשטה את תרנגול הקרב

מבלורית דויד מלכנו הג’ינג’י האלים.

שנתן סטירה במדרגות לזמיר וזמירה

ובת השכנים.

הסנדלר אוכל יחף מפיתו של צ’רלי צ’פלין.

“בעל יומרה” אמרה העקמומית

חייב להכיר בגבולותיו פלטה הפקולטית

ובממלכת, עמד מלכת זמן המלח במימלחת.

למרבה רגליך במחיר

המרצה הפרופסורי רב השיגולים

הזמינך לאופרה וסבון מיקלחת.

בישל לך ניגונים במירקחת.

איפשר נגישות לחשקו גביעך באמתחתו

לקחת.

נילקחת והתלקחת ומאז הינך לוקחת

לקחתך באמתחת.

תוכנית חלוקת הארנב

באחוריו ולבניו

מיער הערב האורב גונב והתגנב.

התנגב וגונבה שמועה לפניו,

ש”הוא עצמו ניגנב”

כולל העיזבון, החידלון והלשווא.

קיפד ראשו של הקיפוד ואף זנב.

זינב על ראש קרח בעוז

בעוצמותיו.

חזרתי בצליעה מאירופה הקלסית.

זוגות יד במבט.

ומבט לא אוהד של ילד.

ומלצר מבולבל שאומר

“תודה על ההבנה,

איתך אני מרגיש בבית”.

חזרתי לאבא של אנה פרנק

שחזר לביית ריק.

פירסם מודעה בעיתון,

ראיתם את בנותיי?

שסובבו בכחש ב180 מעלות

בצל.

גרה בהולנד 

ארץ האגמים השמנים

והמיפלס הלאומי הגואה.

עם גאה במלאכתו.

יודעי מלאכה. מתקיני סבכה, מייבשי ממלכה

הכל לפי הספר.

והיה עם תצא מהשורה

מות תומת בכיכר דם מידמך

שכנסייתה הומה מערב רב,

במוסיקת ישו רוק,

בריח צ’יפס מיונז וזיעה.

נישפך לה קפה על המושב של אופניה

ליד תעלת אנה פרנק.

חיפשתי בתיק השירות

עברתי את החוב הלאומי

והבאתי לה מפית מבת בית הקפה שאמרה:

“רציתי לעזור, אך ראיתי שהתגייסת”.

הגשתי לה את המתת.

“יש ישראלים טובים”, אמרתי לאהובתי.

השומר ביער האופניים

אמר תודה / שלום / ערב טוב.

בעברית.

היהודים מנסים ליצור קשר זה עם זה במבט.

כהומואים בבאר בקריצה.

אכן –

קורצנו מזרע מלכות.

שוק הגבינות באדם שם פגשתי את סבי הצבע 

הסוחרים התגרנים בוודאי הכירו יהודים

שנטמעו בישותם.

כל שפתם, חיוכם תנועת כף ידם

מעידים כאלף עדים בנירנברג

שידוע ידעום.

ובסיפרי החדש אותו חלום ישן

לא ידוען שירה

לא פוליטיקאי שירה

לא ניראה ואינו רואה שירה

לא מתחכך באבק כוכבי שירה

לא חבר אגודת הסופרים והמשוררות

לא חבר של חרוזים רגישים וחרוזות רגוזות

רק כותב.

ציין זאת על מצבתי בעולמך השוקע.

היה, כתב ומת לעצמו.

ובנותיו אמרו – איש מוזר,

שירת חייו באמצע,

חבל שהחלה.

אבא מורה

מדבר בקול רם

נכות מקצועית נרכשת.

30 שנה ביני לתלמידי

והמרחק הגיאופוליטי הולך וגדל.

לגשר על כך: מצריך הומור, רגישות, הכלה

גמישות מחשבתית, ללא צרחה והצרחה.

לא שררה רק פשרה.

הוראה

קריאת תיגר נגד שדרני האכזב

ופרסורמאי היקיצה

המלאים בעצמם בחליפות הכזב.

צ’ק אאוט

לא מפקידה בידי את הדרכון

מסתירה את הסלולרי.

אחרונה נורתה בטיול אחרון.

לא תרצה את מי שלא רוצה אותך

אל תבוא למי שלא ישמח לקראתך

חסום את מי שנכנס בך באין כניסה

סע במסלול האיטי.

אל תעזוב את איזור הנוחות.

נותני העצות ייעלמו, בזה היה בטוח.

יום כיף ביער הקוף

אומגה בצמרות העצים ממעל

נראה המעל.

נוף חזית תזזיתי חזזיתי

ומשם חזיתי בירידת חיי

מצמרת מסוימת

אל איין וודאי ונחרץ.

.

לזכור את דודו גבע

בובת ברווז נחה על חומת אבן בעיר הברווזים.

אות מדודו הי”ד

שכתב על סינדרל

נסיך טראנסג’נדר ראשון לציון.

ועכשיו..

ההימנון.

אלפות אירופה הזחוחה

רוח יקרה יצאה לשוח באיוושת מזגני המפוח.

יצאה לשוח שכבה רבצה במנח פתוח.

וטייגר וודס יידה אותה לגומחה באיוושתה

בקינאת סופרים.

אסתר רוט רצה רצוצה עם כדור הרגעה במינכן

לאחר מישקולי הטיווח

עם מאמן ירוי בגרון

ו 2000 שנות גלות בקרסול

מצפונה אסר ריצתה לנוח.

והחוט המשולש באצבע משולשת

בשמשה אחורית נועץ מבט אחורי בנהג הקדמוני.

מצדה, משפחה גלות

מיוחם מילית, מיוזע תחילית במוחות המקבילית

באומגה השימשית.

בבור השאלה בלשון ההשאלה, משאיל את המילה

בקוף המחט של תיבת הנגינה.

אלתרמן אירופאי שלי בתנועת היד העובדת של סבי האובד.

בחיתוך דיבור ומבט של יודעי חרושת.

בלי שמועות, בלי הלכה רק למעשה.

אנשי עמל בלי שלל. מלחמה בלי שכרה

שיכחה ושכול, פאה ולא שדה

קציר נטול חיטים עשויים ללא חטא

שוככים מבהיקים לדורות מועדים לזרועות נצורים.

היכלי צלמים שוממים של הורדוס מלך היהודים

שנירגם חשמונאית, שבערה נשמתו להמית.

מיוחם הנדסית, ביניינית, מישכנית, נמלית

מקושר רומאית, פוליטית, מדינית

חדור פחד מוצדק כצדוקי, פרוש חלומו הפרושי.

אברתו קצוצה קומתו נשכחה

כי אינו משלנו כי אינו באמת יהודי.

ולימדונו חז”ל כי מי שלא ראה מילתו של אדיפוס בירושלים,

לא ראה מיבנה מהודר מימיו.

וקברו הושחט וזיכרותו כמיגדל דויד במארס תורקי

עודנה עומדת.

הילד השחור בעגלה הלבנה

עיניים

מפוחדות

ננעצות

במעקה האימה

ואולי עיוור

ורעש העיר העיר

את אוזנו הקרויה

בצל קיריה.

מזל”ט טוב

נכד המר”ן שליט”א

נשא – את בחירו.

השר שבא להפטיר

פוטר.

אהובתי הראשונה נראתה מתגוררת לאחרונה

עם תזרים תעלות ניקוז הולנדי

אל אגם מזומנים.

שקטה / אירופאית / מעט אסייתית.

מוקפדת

מעוצבת

מחוזרת

עם נטייה למרחקים.

אבל איך אפשר לעזוב אבא כשלה

מופשר ברכבל החרמון הישראלי.

אלוף הארץ בחזזיות,

יועץ הנדסי אסטרטגי

שיעץ לי “תזרום”.

הודיעו לי שמיציתי את כמות הגלישה שיש לי
“בים?”

מה רצית לצרף? אולי אפשר לשחזר,
בים וביבשה אני לא ממש יצור אמפיבי אבל אולי היברידי

“רק לא אימורפי”

מה היה חשוב לך בטקסט הנעלם? הוא מקבל פתאום מימד מיסטי

“עשיתי אקרוסטיכון ויצא הכיתוב …

פגוש אותי בסוויטה של מלון המלך דויד אהובי”.

זה נשמע יותר כמו סיאנס רצוני

“אהבתי את הדיאלוג

שבו עניתי כי עיון בדון קיחוטה

מלמדנו על תקופתנו כאלף עדים מהמאה ה19”.

יוגד: חושב שהשרידות של הדיגיטאלי גבוהה משל הנייר… הזמינות והנגישות והקומוניקטיביות ואכן לא זכיתי להכרה ולהוקרה אבל מכירים אותי ודייני

היה לי מזל גדול…אתכם.. ככל שעובר הזמן מבין עד כמה…כי הדיגיטאלי מאפשר כתיבה ופירסום מידיים מעיין ערוץ אישי המתכתב עם אירועי השעה… תשובת האלטראיגו לטור השביעי של אלתרמן … אבל זה דורש נחישות משמעת ואמונה עצמית

שולי ספיר נבו: לגמריי !
הדיגיטאלי תופס יותר ויותר תאוצה.
ועם כל הסנטימנטים לדף המודפס – אז עושים 1000 עותקים ונתקעים בבית עם כמה מאות.
אבל החשיפה של הספרים הדיגיטליים היא ענקית ואינה מוגבלת בכמות ספרים, קומץ אנשים שאתה מכיר או תוקף זמן.
אז אנחנו שמחים מאד בשבילך שעשית פריצה ענקית עם Ourboox.

יוגד: יש לי דמעות בעיניים כל פעם שאני חושב

מה היה קורה אם מל לא היה נולד ולא היה פוגש אותך…

אמיתי… הצלתם את חיי…או לפחות את שיריי

שולי ספיר נבו: איזה מרגש אתה…
תודה רבה