הַצִּנָּה חוֹתֶכֶת כְּמוֹ תַּעַר

הַצִּנָּה חוֹתֶכֶת כְּמוֹ תַּעַר אֶת הַבֹּקֶר

וְרוּחַ מְצֻנֶּנֶת מַצְלִיפָה עַל הַפָּנִים

מִשְׁתּוֹלֶלֶת

            כִּמְטֻרְלֶלֶת

לֹא יוֹדַעַת מַה הִיא רוֹצָה

אֵיךְ הִיא לֹא עָיְפָה?

מִתְרוֹצֶצֶת

עֲנֵפִים מְשַׁבֶּרֶת

שׁוֹרֶקֶת בַּרְחוֹב

מוֹתִירָה אוֹתוֹ מִתְפַּתֵּל בְּמַּכְאוֹב

כְּתַצְפִּיתָנִית מְאַיֶּמֶת עַל הַשֶּׁמֶשׁ

הִסְתַּתְּרִי לָךְ בְּמַחְבּוֹאֵךְ

מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים

אַל תֵּצְאִי פֶּן תִּפַגְּעִי

מִקוֹר הַסַּכִּינִים.