בקצה עולם

נברא אגם 

מבראשית

היה הוא שם

אך יום אחד נמהר ורע

דבר עצוב ומר קרה

צינור הוכנס אל האגם

בקול גדול גמע לגם

הצפרדעים צווחו:

השאירו לנו מים!

דגים קטנים בכו:

נברח אל השמים!

הסוף זהוב-כסוף,

רחש: אני יבש.

נופר צהוב-ירוק,

לחש:  זה מייאש.

הברווזים מחו: רק רפש פה ובוץ.

החסידות פרחו:

כבר אי אפשר לרחוץ.

השמש נדהמה:

היה כאן ללא דופי!

ירח רך דמע:

מכערים פה יופי.

אך הצינור את האגם

בקול טרטור גמע לגם

בקצה עולם

אגם נדם

ומה אמרו בני האדם?