האישה המטילה תקוותה אל גליה – ליפעת אמוץ לוי

תודה למאמנת לחיים הגב’ לאה דיין

מנהלת בית הספר “לפיד”,

שקורס ההעצמה שלה מצויי בבסיס הספר.

מוקדש לנשים המוארות – הייפעה והשני

המשוררת & המורה לחיים

שני איזק & Ifat Amotz-Levy

עלה נעלה,

נגשים ונצליח.

בעצמי/לעצמי

הופעה חיה לחיים

מגדלור באפלה

להיות חזקה בשבילי

הלחם והארז:

ליינקות ולתהליך החשיבה יש כוח על מי שאנחנו.

קביעת מטרות

זיהויי חסמים להצלחה…המונעים חיים.

במקום לראות את האין

לחוות את היש. בחיים של שפע.

מי אני ומה שמי?

אילוצים, הרגלים, דפוסי התנהגות, הצובעים ומקבעים את מהלך חיי

מה גורם לי להיות?

אני פועל יוצא של סוגי חשיבה שונים.

שמה דגש על תהליכים פנימיים

ולא על ההתנהגות בלבד.

לא מגיבה לאירוע, אלא למחשבות שהן משקפיי הפירוש,

הניזונות מאין סוף עברים

עולות אוטומטית והופכות לחלק מהאירוע.

באפר”ת ביתך הקטנה:

אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

לא מגיבה לאירוע אלא למה שיש לי בראש.

אפשר לחשוב על פרשנות אחרת?

הבחירה מאוד חשובה.

מזהה פעולות אוטומטיות.

אברר מה החשיבה שעמדה מאחורי אותה תגובה שלי.

נ.מ.רה – לא נמר רע

האם בוחרת את התגובה שלך

באופן:

נכון, מתאים, ראוי….

איך נרגעים? חיבור לנשימה!

10/90

אני מנוהלת מחשבות.

10% מה שקרה באמת, 90%

התגובה שלי למה שקרה.

רוב החיים אני בתגובה, לא באירוע.

תבניות החשיבה מסתתרות:

בצריך / בחייב / באני מוכרח / באני כן / באני לא

לא קולט את המציאות כפי שהיא בא.מ.ת

קולטת את המציאות כפי שאני מפרשת אותה.

אירוע, מחשבה, תגובה.

תגובה = פועל יוצא של איך שאני מרגישה לאירוע.

פרשנות = פירוש ומשמעות שונה, שיביאו לשינוי הרגש.

שינוי הרגש יביא לשינוי התגובה.

אם אנהל את הפרשנות, אוכל לשלוט בתגובותיי לאותה פרשנות.

עוברת טסט בהילוכים, אך נוסעת באוטומט

כדי לשנות אוטומט שקיים בי,

עליי לעבוד על המחשבות האוטומטיות לעצמי.

מה אני מספרת לעצמי?

איזה סוג של מחשבה מניעה אותי?

שמה דגש על התגובה שלי לאירועים בחיי

מתמודדת עם מקומות רגישים בי כחווה.

למה זה קרה?

האם זו עובדה, או פרשנות?

האם אפשר להציע פרשנות נוספת?

עבודה = סבל?

צריך….לשרוד,

לקחת כדור,

להיות מורדם מונשם,

לנשוך שיניים,

להוריד ראש,

ולחכות לפנסיה.

תבנית החשיבה, אופה אותי טוב טוב

אני בטוחה לגמרי שזו המציאות ואין בילתה.

תבניות החשיבה שלי נובעות מערכיי.

למשל: עבודה = סבל.

הולכת כל חיי לאורה של מפת הערכים

אם יש כאן משהו ערכי לא נכון,

משתמשת במפת ניווט לא נכונה –

ולכן לא מגיעה ליעד.

מפת הרגשות שלי

נובעת מחינוך, פרידה, גנטיקה, ממקומות ראשוניים.

מה זו הצלחה בחיים עבור הוריי?

מה זו הצלחה בחיים עבורי?

מצא את ההבדלים…

ד”ש מתבניות החשיבה ותפיסות העולם, הנאמרות בביטחון גורף

ברור ש

לא יכול להיות ש

אף פעם

תמיד

כולם

אם אז

צריך

אף אחד.

אני גרוע ב

אדם לאדם כלב זאב

אישה לאישה כלבה

חברים יש רק באג”ד

עבדתי ברעננה אצל בוסית משפילה ומתעללת

“לא יכול להיות, היא אישה דתייה, היא חושבת על הדברים”.

היא צדיקה. מלאכתה באמת נעשתה על ידי אחרים.

על ידי העבדים.

תבניות החשיבה אינן אמת/מציאות

הן מעצבות את אירועי חיי.

הן אמונותיי בנוגע למשמעותם של אירועי חיי.

אקח תגובות אוטומטיות ואפסיק שיהיו אוטומטיות.

אפרק אותן בשיחות אישיות

אתבונן בהן במבט עמוק ולא שטוח

אבין מאיפה הגיע הסיפור שאני מספר לעצמי.

מהבית?

מהחינוך?

מהסביבה?

מזהה תבניות חשיבה מעכבות, מכאיבות.

בוחרת לשנות אותן ואותי.

מבינה שזו לא האמת, אלא האמונה.

בודקת במבחן המציאות –

בוחנת את הרווחים וההפסדים.

לוקחת אחריות

מקבלת החלטות: לשנות/ להיפרד מתבנית חשיבה מעכבת.

להחליף בניסוח מוקפד של תבנית חשיבה חדשה.

אימא אמרה:

“מתי נהיית כזה רכרוכי”?

“ביין גאון לשיגעון מפרידה אות אחת”.

אבא אמר:

“אתה מבזבז את זמנך לריק”.

“עשית את טעות חייך”.

יש המון אזורים אפורים במשחק של ילדים

בכיתה ה’ יפה אהרוני המחנכת לקחה אותי ואת יסמין לחדר המורים

ואמרה “יסמין אומרת שאתה כל השיעור מסתכל עליה”.

עניתי:

“כי אני אוהב אותה”.

חבר שלה ירון עשה עליי חרם, אבל הייתי נאמן לערכים ולרגשות.

תבנית מחשבה באה ממקום מאוד בטוח

מערערת, שואלת שאלות

לא ראית, איפה ראית את זה?

מנסה להגיע לידי ספק.

יוצרת מרווח בין תבנית החשיבה האוטומטית – לבין המציאות.

מתבוננת במרווח, ומשיגה רווח.

מזהה מאיפה נובעת תבנית המחשבה:

האם זו האמת, איך בדיוק

איזה בדיוק, מי בדיוק

באיזה הקשר, קרה ש

קרה שלא, קרה פעם ש

קרה פעם שלא, מה יקרה אם כן

מה יקרה אם לא, מה היה קורה אם הייתי

מה היה קורה אם לא הייתי

מתי, למתי ואיך בדיוק

מתי זה לא היה

מתי זה קורה

מתי זה לא קורה

תמיד, אף פעם, ממתי

בהשוואה למה

בהשוואה למי

בהשוואה למתי?

משנה תבנית חשיבה, יוצרת ומאמצת אמונה חדשה

לאילו משאבים אני זקוקה

איך אני מרגישה כשמחוברת באופן מלא לעצמי ולמשאביי.

מה חשוב לי

מה הערכים שמובילים אותי להרגיש חיובית

איך אגבר על ה”כוונה הטובה” של האמונה המגבילה, המובילה אותי לגיהנום.

יוצרת את חזון אחרית הימים:

איך ניראה העתיד שלי עכשיו, כשאני מחוברת לעצמי/ למשאבים ולערכים שלי.

עובדות מהעבר:

נזכרת במצבים מעברי שתומכים באמונה החדשה שלי.

עושה העתק והדבק לעכשיו.

עכשיו אני מבינה אחרת

מכירה בעבר שלי ומעודדת חוויות טובות.

מזהה איך ארגיש באותו המקום היום.

הייתה לי בעיה דומה בעבר, שהתגברתי עליה, בצורה מוצלחת:

איזה משאבים היו לי

מה הבאתי לאותו מקום

איך הרגשתי תוך כדי

מביאה את יכולותיי לכאן ועכשיו.

מה ניפלא בבעיה?

מתמללת רגשות.

ממקום רגוע של פנימיות,

לא מתוך סערת רגשות.

רק אחרי שהבנתי את החוויה, אוכל להרגיש.

הטיות ותוויות

המנהלת לא אמרה לי שלום = היא שונאת אותי.

הצלחתי במבחן = כי הוא היה קל מידי

הכל או כלום

שחור לבן

הכללת יתר

הסקת מסקנה גורפת

נתפסת לפרטים קטנים

מתעלמת מהיבטים חיוביים

מבטלת את ערכו של החיובי

הופכת חוויה חיובית לשלילית

זו הצלחה מקרית

אין לי חלק בהצלחה

החוויה החיובית חסרת ערך

קופצת למסקנות שאינן מבוססות על עובדות.

מחשבה מעוותת

גורמת לי לפרש מציאות בצורה שגוייה,

בחשיבה שלילית ופסימית.

הייתי משוכנעת שזה אמתי,

הרגשתי רע עם עצמי ללא הצדקה.

“יש לי כוחות על”- מנבאת ומתנבאת

אני כל כך שלילית כלפי עצמי

מצדיקה את זה.

מתניעה שרשרת פעולות גומלין

נבואה שמגשימה עצמה.

מגיבה בכעס, בעלבון, בהתאם לתבנית החשיבה שלי.

מנבאה שישתבש ומאמצת את הניבוי,

ללא כל בסיס במציאות.

לא מידתית

מגזימה ומעניקה משקל יתר לטעויותיי, חסרונותיי ופחדיי

מקבצת חוויות חיוביות וממזערת עד שיתאיינו.

רגשותיי השליליים הנן הוכחה למציאות:

אני חשה חסרת ערך = אני אכן חסרת ערך.

קפיצה למחשבות: לביעור, למינהור, למיזעור

צריכה / חייבת – ביטויים מכלילים

פועלת בהתאם לרשימת כללים נוקשים.

מקשיבה לעצמי ומזהה

מתי אני מבטאת תבנית מחשבה…

“אסור לי לטעות” 

מצמידה לי תוויות.

הכשלונות משקפים לי את מהותי האמתית.

מייחסת לעצמי בטעות אירוע שלילי,

שניגרם באשמתי ומשקף את חוסר יכולתי

אכולת רגשות אשמה.

גם הורי התלמידים מגיבים בתוקפנות כלפי,

מפעילים את מנגנון ההגנה שלהם

לכן במפגש חשוב איך אני אומרת….

מתבוננת ופועלת – הלכה ומעשה

מזהה מה עומד מאחורי אותה חשיבה,

אילו אמונות מניעות אותי, מקיפות את חיי

מתעמתת עמן ומנסה להפריחן.

מחליפה אותן במחשבה חיובית, מציאותית יותר.

הכבשה הלבקנית של המשפחה

ילד מגיב בתסכול כשפוגעים בכבוד, בביטחון, בשייכות, באהבה.

כל ילד חייב להרגיש שנמצא במקום אוהב ותומך

אחרת חש פגוע,

מתוסכל.

מגיב קשה

כיבשה פגועה.

כשמשהו מאלה ניפגש תגובותיי הן

– אלימות פנימה והחוצה.

בדק בית – כיוונון עדין

בודקת עם עצמי בשאלות קטנות, האם זה נכון,

האם אני קוראת מחשבות, מציאות, עתיד..

מפרקת מחשבה עד לשאלות מאוד בסיסיות.

אומרת:

זו הבעסה האחרונה שקרתה לי היום.

מחליפה את המחשבה.

“הלאה חשיבה קטסטרופלית” – מניפה את נס המרד

נכשלתי?

מה הסיבות למה שקרה?

האירוע הקשה שקרה/א לי = גורם מזמן,

לימד אותי דברים חיוביים על עצמי.

המחלה הזו היא מתנה עבורי

בעקבותיה שיניתי את אורח חיי

אני אוכל בריא.

המכה נתנה לי קנה מידה.

( כמו מכה על הטלוויזיה, שמסדרת את התחנה ).

מתכננת, חושבת ולדרך יוצאת

מזהה בתוך האירוע של ההצלחה,

מה עשיתי במקום שהצלחתי.

למה היה לי כל כך טוב בצבא?

אילו תכונות,

מנגנונים שהפעלתי שם, יכולים לשרת אותי גם היום?

יש לי ארגז כלים:

1. יודעת ליפול.

2. לטפס הלאה.

3. יש לי חושים למי לפנות.

מנקודת החוזק הולכת קדימה.

איך הרגשתי בהצלחה ומה עשיתי טוב שם,

במה הצלחת,

מה גרם לי להצליח,

מה עשיתי כדי להצליח?

יריבים ניצים – אני ואני

אותו אירוע שבעבר הביא לתגרה,

נגמר עתה בלחיצת יד לעצמי

ניהלתי דיאלוג ומשחק החיים חודש.

האירוע אותו אירוע.

קוצב הלב, אותו קוצב.

אך:

הפרשנות, מה שסיפרתי לעצמי היה שונה

ולכן:

הרגש שהתעורר היה שונה

ונשא בחובו – שינויי.

בוחרת מטרה להגשים

מכינה תוכנית פעולה

מחליטה מי מלווה אותי בתהליך.

מתוך הקושי מטפסת קדימה

וממנפת יכולות להצלחות.

• Amnon Yoged

  שני קורנת ומאירה על כל סביבותיה….