הזדמנות חד פעמית by Tulik and Chana - Illustrated by תוליק וחנה - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

הזדמנות חד פעמית

by

Artwork: תוליק וחנה

  • Joined Apr 2021
  • Published Books 1

הקדמה:

אני די צעירה בת כמעט  18 ואני לא אוהבת לספר על עצמי אך אחרי הסיפור הזה החלטתי לספר

הכל התחיל כשחברה שלי החליטה שהיא חוזרת בתשובה חשבתי שהיא נפלה מהירח אז מיד התקשרתי אליה

”את בסדר?” שאלתי אותה בפליאה

”כן למה?” היא השיבה לי

”אולי כי את חזרת בתשובה חמודה?” אמרתי לה

” נו ו…?” היא המשיכה כשהיא לא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה

”מה נו?” התעצבנתי ” את חוזרת בתשובה! ואת עוד שואלת למה את לא בסדר?

” אני לא מבינה מה הבעיה בזה שחזרתי בתשובה” היא ענתה לי במלוא הכנות

” טוב את כנראה לא הבנת למה הכנסת את עצמך” אמרתי לה ” מנסיון את עוד תתחרטי על זה”

”צר לי לומר לך אבל אני בכל זאת לא חוזרת בי” היא אמרה לי

מאיפה פתאום כל האומץ הזה? חשבתי לעצמי

” אפשר להפגש היום או שאת דתיה מדי בכדי להפגש איתי?” שאלתי אותה חצי בציניות

”כן אפשר” היא צחקה ” רוצה ב6 בגן העיר?” היא שאלה

”כן בטח אז נפגש היום ב6” אמרתי ונתקתי את הטלפון

1

2

כל כך רציתי לשאול אותה משהו אך לא הייתי מסוגלת לשאול אותה בטלפון לכן חיכיתי ל6 בקוצר רוח

השעה הייתה 5:50 מיד לקחתי את המעיל למרות שהמזג אוויר היה נחמד

כשהגעתי לשם ראיתי את חברתי מנופפת לי לשלום

”היא באמת השתנתה” אמרתי לעצמי

 היה לה חצאית ארוכה איזה 20 סנטימטר מתחת לברכיים שזה הגיע כמעט לרצפה בצבע כחול כהה שהיה נראה שחור עם חולצה מכופתרת לבנה וצמה קלוע

לולא הפנים המוכרות לא הייתי מזהה אותה

“מה נשמע?”היא שאלה אותי כשראתה שאני עם פנים מופתאות למדי

“אני ב.בסדר” גימגמתי “איך את?” שאלתי

“מצוין ברוך השם” היא השיבה משום מה הברוך השם ממש עצבן אותי וזה היה תירוץ טוב למה לשאול את מה שבאתי לשאול

“מאיפה בכלל נכנס לך השטות הזאת בראש לחזור בתשובה?” שאלתי אותה בעודי זועפת

היא נבהלה מעט היא לא הייתה רגילה לכך שאני זועפת אך בכל זאת היא ענתה ומשם בעצם מתחיל כל הסיפור

3
“מסרט” היא ענתה
“סרט?” שאלתי אותה
“כן” היא אמרה והתחילה לספר
“כמו שאת יודעת אני גרה בבניין והשכנים שלי דתיים יש לי שכנה אחת שקוראים לה ציבי ואנחנו חברות ממש טובות היא בגיל שלנו בערך ויום אחד היא היא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא איתה להקרנה של סרט אמרתי לה שאם יהיה לי זמן אז בשמחה בסוף הסתדר לי הזמן והחלטתי ללכת לסרט קראו ‘הזדמנות חד פעמית’
“טוב זה מוזר” אמרתי
“רגע לא סיימתי” היא אמרה והמשיכה
“נכנסתי לשם וזה היה בבית ספר סתם כסאות פשוטים ומקרן אך בכל זאת נכנסתי
כשיצאתי משם הייתי בהלם והסיפור היה נשמע לי כל כך מוכר שפשוט חזרתי בתשובה במיוחד מהמסר” היא סיימה
גרמניה, בזמן מלחמת העולם השניה

היה זה יום גשום כשקיילא התעוררה למשמע סירנות  היא פנתה לכיוון החלון בסלון כדי לראות מה מתרחש 
היו שם חיילי אס.אס שפינו את היהודים הנחבאים ממחבואם והכניסו אותם לרכבים גדולים
“מה קורה שם?” שאל הנריך האב בראותו את בתו לא מאורגנת ליד החלון
“סטפני הלשינה לאס.אס על היהודים שנחבאו באסם” ענתה הבת
“כדאי שתלכי להתארגן אם לא את תאחרי לבית ספר” אמר האב כשהיסתכל על שעונו וסגר את הוילון
קיילא התארגנה בזריזות היא הכירה את המורה שלה וידעה שהיא נותנת עונש כבד למאחרות
כשקיילא יצאה מחדרה כבר מאורגנת ראתה את אביה עם מזוודה
“אבא?” קיילא הסתכלה על אביה במבט מופתע
“כן קיילא רציתי להגיד לך שהצבא רוצה שאני אחזור לשם עכשיו. אני מצטער שתצטרכי להישאר לבד, אם את רוצה אני יכול לבקש ממשהי שתבוא להיות איתך” אמר האבא
“לכמה זמן זה?” שאלה קיילא כשירדו לה דמעות מעיניה הבהירות
“לא קיילא אל תבכי, אני לא יודע בדיוק אבל אני מקווה הכי מהר שאפשר” אמר האב כשהו מנגב את הדמעות מעיני ביתו
דינג דונג השעון צלצל
“אוי כבר מאוחר את צריכה ללכת לבית ספר ועוד שניה המכונית באה” אמר האב כשבשניה אחת הפך לרציני “להתראות קיילא” אמר האב ונופף לה לשלום כשקיילא יצאה לקראת הדלת
כשהיא הגיע לפתח היא רצה חזרה לאביה וחיבקה אותו הכי חזק שיכלה היא איבדה כבר את אמה ולא רצת לאבד גם את אביה
“יהיה טוב חמודה” אמר האב כשהוא התכופף על ברך אחת וגם ממנו ירדו דמעות
המכונית בחוץ צפרה והנריך מיד התרומם נשק לבתו ויצא 
קיילא נגבה את דמעותיה לקחה את ילקוטה ויצאה לכיוון בית הספר
“קיילא את באיחור של 7 שניות אני אתן לך עונש קל הפעם אבל פעם הבאה להשתדל לדייק עכשיו שבי במקומך ותבואי אלי בסוף השיעור” אמרה המורה הקשוחה כשקיילא נכנסה לכיתה
קיילא התיישבה במקומה ליד החלון. מהחלון היה ניתן לראות את יער וכל מיני דברים שהיו יותר מעניינים מהשיעור של המורה וזה היה בטוח
“לפתוח מחברות בעמוד 37 ודיטה תתחילי לקרוא”אמרה המורה
דיטה קראה אך קיילא אפילו לא הקשיבה היא הייתה ליד החלון והסתכלה על השמש הזורחת ועל המכונית של אביה שהתרחק מהאופק הדמעות ירדו לה לבד בלי שהיא רצתה ולרוע מזלה המורה בדיוק קראה לה 
“קיילא!” צעקה המורה
קיילא נגבה מהר את דמעותיה והסתכלה על המורה
“תסבירי עכשיו את מה שדיטה קראה” אמרה המורה
קיילא נשכה את שפתיה היא כלל לא הקשיבה לדיטה למזלה קלרה הצביע ושאלה את המורה משהו וזה הספיק לה בשביל לקרוא מהר מהספר ולענות את התשובה
“בסדר קיילא פעם הבאה לענות מיד” אמרה המורה ועברה לעמוד הבא (גרמנים לא יודעים לתת מחמאות) אחרי שקיילא ענתה היא חזרה שוב לחלון ואז היא ראתה שם מחזה מוזר היא ראתה אמא אחת רצה בין העצים היא הייתה נראת כמו יהודיה עם ילדה שנראתה בת 9/10 נשענת על ידיה האמא הניחה את ביתה בין כמה שיחים נשקה לביתה וברחה תוך כדי שהיא מוזילה דמעה
הילדה ישבה שם בין השיחים כולה רועדת ובוכה ומכל רעש קטן היא התחבאה לקיילא היה ברור שהיא יהודיה והיא גם ידעה מה הולך ליהיות סופה של הקטנה הזאת היא כבר הכירה את זה
היהודים היו באים לשם ובצהריים כשלא היו הרבה חיילים בגלל ההפסקת צהריים היו דופקים על הדלתות של הבתים ותמיד יצא שהם היו אצל סטפני והיא הייתה מחביאה אותם ויום למחרת מתקשאת לאס.אס וככה הייתה מרוויחה מהכסף של היהודים מהשמירה וגם שם טוב אצל האס.אס והיהודים היו מובלים לגטו או ישר להשמדה
קיילא ידעה שאסור לילדה הזאת ללכת לסטפני והרגישה שהיא חייבת לעזור לה אבל היא הייתה בבית ספר ובזה היא נזכרה כשפעמון ההפסקה צלצל והמורה קראה לקיילא
“למה הגעת באיחור?” שאלה המורה וקיילא ידעה שזה שאלה רטורית לא שזה באמת מעניין את המורה
“אבא שלי עזב הבוקר” בכל זאת קיילא ענתה
“ממ…הבנתי, ואת לא חשבת שלבית ספר צריך להגיע בזמן?” שאלה המורה
“המורה צודקת” אמרה קיילא למרות שכלל לא הסכימה איתה
“המורה תמיד צודקת” תיקנה אותה המורה (גם כבוד זה דבר חשוב אצל גרמנים)
“אז בגלל שזה הפעם הראשונה שאת מגיע מאוחר את תצטרכי לתפור 7 תלבושות כנגד 7 שניות של איחור הבנת?”
קיילא הנהנה בראשה
“מצויין, את יכולה לצאת להפסקה” אמרה המורה ויצאה מהכיתה
“אז עזרתי לך הפעם אה?” קרצה לה קלרה
קיילא שכחה להודות לה ומיד ענתה “כן תודה ממש היצלת אותי”
“מגיע לי על זה טובה אז תצטרכי למצוא זמן עם העונש שלך בשביל זה” שוב קרצה קלרה
“ניצחת, מה את רוצה?” שאלה אותה קיילא
“אם את כבר תופרת אז אני רוצה שתתפרי לי מדי אס.אס” ענתה קלרה והפעם ברצינות
“קלרה אני לא יכולה לעשות את זה אני כבר מעדיפה לקבל עונש מהמורה מאשר לקבל עונש מהאס.אס” אמרה קיילא
“חח בסדר אזי יסתפק בזה שתתפרי לי חולצת תלבושת יפה ומצוחצחת כי שלי כבר די ישנה”  אמרה קלרה וצחקה “או שאת מעדיפה לעשות את העונש שלי” היא הוסיפה תוך כדי שהיא צוחקת
“בסדר אני יתפור לך חוצת תלבושת” בחרה קיילא משתי האפשרויות היא העדיפה לתפור מאשר לכתוב חיבור של 113 מילים על גרמניה והאס.אס כנגד פטפוט של 113 שניות
“מצוין אז נפגש בשיעור מדעים” אמרה קלרה ויצאה לשחק בחוץ
קיילא חזרה לחלון היא מתגעגעת לאמא שלה שנפטרה כשקיילא הייתה בת 8 אבל זה לא הזמן לבכות עכשיו קיילא ראתה את הילדה ההיא מהחלון והיא ראתה איך הילדה ישבה שם ובכתה כשהעיניים שלה מביטות בכל הצדדים כדי לראות שאין מישהו בסביבה
כשהילדה ראתה שאף אחד לא נמצא היא הרשתה לעצמה לצאת שניה לנשום היא לקחה תפוח מאחד העצים ומיד חזרה למחבואה. קיילא ראתה איך שהילדה מנקה את התפוח עם המעט מים שהיה לה בבקבוק שנתנה לה אמה מברכת ואוכלת אותו לאט ובשקט אם לקיילא היה ספק קל עכשיו היה ברור לה מאליו שהילדה שם יהודיה
הפעמון שוב צלצל והפעם כדי לבשר על סוף ההפסקה
כל ילדה הלכה לשיעור אחר וזה היה גם תלוי במצב הכספי של המשפחה של אותה ילדה או על חשיבות משפחתה
אביה של קיילא היה בכיר בצבא וגם כסף לא היה חסר כך שקיילא התקבלה בקלות לשיעור מדעים קיילא הייתה גם רצינית ובוגרת וזה גם היה סיבה לכך שהיא התקבלה לאומתה קלרה היית  ממשפחה עם קשרים וזאת הייתה הסיבה היחידה שקיבלו אותה כי היא בכלל לא הייתה רצינית בלשון המעטה 
למרות ההבדלים בניהם קלרה וקיילא היו חברות טובות 
קיילא הלכה לכיוון המעבדה היא ידעה שגם המורה למדעים קפדנית מאוד
“יפה בנות” אמרה המורה אחרי שקיילא התיישבה “אני רואה שכולכם הגעתם חוץ מ…” באותה שניה קלרה נכנסה
“חוץ מקלרה כמובן” אמרה המורה במבט רוגז
“לא מספיק לך העונשים אה?” המשיכה לצעוק עליה המורה
באותה שניה נכנסה הרכזת בשביל להודיע משהו לכיתה. כולם מיד נעמדו והרכזת נכנסה
“ובכן בגלל כל מיני דברים של ההנהלה יש לכם חופש ל5 ימים החל ממחר לכן רצוי שעכשיו תקחו את ילקוטכם מהכיתה ואת דפי השיעורי בית שהמחנכת שלכם הכינה שנמצאים במזכירות ותחזרו הבייתה כי נסתיימו השיעורים להיום” אנרה הרכזת ויצאה
“כמו ששמעתם נסתיימי השיעורים להיום כך שאתם יכולות ללכת ואת קלרה תלמדי את כל שמות אברי גוף האדם ותפקידם בעל פה ואני אבחן אותך בסוף החופש עכשיו לזוז” אמרה המורה ורעש של כיסאות זזות נשמע כל הבנות רצו ליציאה מהבית ספר חוץ מקיילא שלקחה לה את הזמן ולא היה לה חשק לחזור לבית ריק ולהשתעמם 
“מה ישלך?” שאלה אותה קלרה כשראתה את קיילא הולכת לאט 
“כלום, אבא שלי עזב היום” אמרה קיילא בקול עצוב
“אה, טוב לפחות יש חופש ולא נצטרך לסבול את המורות לשבוע, את לא שמחה?” שאלה אותה קלרה עם הקול השובב שלה
“לחמישה ימים” תיקנה אותה דיטה שעברה ליד
“צודקת” ענתה קיילא
“עכשיו יהיה לך יותר זמן לתפור לי את החולצה” קרצה קלרה ופנתה לדרך שמוביל לביתה
קיילא נזכרה בילדה שראתה מהחלון ופנתה לשם
כשהיא התקרבה היא ראתה את החלדה מפוחגת עד מוות ולוחשת תפילה שלא יראו אותה
קיילא התקרבה לשם והילדה רצתה לצרוח אבל ידעה שאז זה יסגיר אותה ואין מישהו בסביבה שיכול לעזור אז היא ניסתה להתכווץ כדי שאולי בכל זאת לא יראו אותה
קיילא ראתה את זה וידעה שאסור לה להבהיל את הילדה לכן היא התקרבה בשקט ואמרה “זה בסדר אני לא אעשה לך כלום” אך הילדה לא האמינה היא כבר איבדה את האמון בבני אדם אחרי מה שהיא ומשפחתה עברו
קיילא שמעה מישהו מתקרב לכן התרחקה כמה צעדים ונשכבה על הדשא עם עיניים עצומות
זה היה חיל אס.אס שמישהו הזמין בטענה שיש ילדה יהודיה שם באזור
החייל לא שם לב לקיילא ובטעות דרך לה על הרגל קיילא מיד פתחה את עיניה והחיל הסתכל אליה מצד אחד היא ילדה והיא באזור שהילשינו מצד שני אם היא יהודיה היא לא תסתובב שם חופשי וגם אין לה פרצוף יהודי הוא הסתכל עליה כמה שניות ואז הסתכל על התלבושת והבין שהוא טעה בבן אדם הוא התנצל והלך לדרכו
הילדה היהודיה שעד עתה עצרה את נשימתה נשמה לרווחה היא הייתה אדומה ורטובה מזעה אך עדיין לא האמינה לקיילא יכול ליהיות שזה היה סתם תרגיל בשביל לתפוס אותה אך אז הבינה שאין לה ברירה כי אין לה מקום אחר ללכת אליו והיא יצאה משם בשקט
קיילא התקרבה אליה ואמרה לה בסוד “אסור שידעו שאת פה ושאת יהודיה לכן תצמדי אלי עד הבית ואל תפתחי את הפה” הילדה הנהנה וקיילא הביאה אותה לביתה מדרך צדדית
“מה נדמע קיילא?” שאלה אותה סטפני 
קיילא הבינה שהיא בצרות ואסור שסטפני תראה  עת הילדה כן היא החביאה אותה מאחוריה ואמרה שהכל בסדר
“את לא נראת טוב את רוצה קצת מים?” שאלה סטפני 
קיילא רצתה להגיד שלא אבל היא אמרה שכן
“חכי כאן אני מביאה לך כוס” אמרה סטפני ונכנסה לביתה
“עכשיו תרוצי לדלת מאחורי הבית בריצה שקופה בסדר?” לחשה קיילא לילדה שהתחבאה מאחור
הילדה צייתה לה ורצה לשם
“הנה מים” אמרה סטפני כשחזרה עם כוס
“תודה רבה” הודתה לה קיילא ושתתה את המים “להתראות” אמרה לה קיילא ונופפה לה לשלום. היא נכנסה לבית שלה היה כל כך שקט שם והיא כמעט התחילה לבכות אבל אז היא נזכרה שהילדה מחכה לה בדלת הצדדית ופנתה לשם. היא פתחה את הדלת והילדה לא הייתה שם היא נכנסה ללחץ ולא ידעה מה לעשות אסור לה לצעוק ומרחוק היא ראתה אותו של אס.אס מתרחק פניה הפכו ללבנות והיא נתחילה לומר שזה לא יכול ליהיות תוך כדי שירדו לה דמעות רק אז היא שמה לב לרעש משיח ליד היא נשמה בהקלה ומיד נרגעה “את יכולה לצאת סליחה” היתנצלה קיילא הילדה יצאה וקיילא הכניסה אותה במהירות לבית היה חסר לה שמישהו יראה את הילדה
קיילא נעלה את הדלתות ועלתה עם הילדה לחדרה
כנכנסו לחדר קיילא הרשתה לעצמה להוריד את הצעיפים שהיו על ראש הילדה ואז נגלה לעיניה ילדה מהממת עם שיער בהיר,עיניים כחולות ופנים עדינות הילדה הייתה פשוט יפה
קיילא מיד התאוששה מהיופי ונזכרה שהילדה זקוקה למקלחת ולבגדים חמים אז היא לקחה את הילדה איתה לשרותים וכשהתקרבו לאמבטיה הילדה פתחה את העיניים בבהלה היה עליה פרצוף מפוחד והיה נראה שהיא עוד שניה בורחת. קיילא שהייתה מודעת למה שקורה ליהודים שכחה מהפרט הזה ומיד אמרה לילדה “אני פה איתך ולא יקרה לך כלום כי אם יקרה משהו הוא יקרה גם לי” הילדה הייתה עדיין עם פרצוף מפוחד אך נרגעה קצת קיילא לקחה מהארון של הבגדים הקטנים בגד לילה יפה ומחמם, מסרק לשיער, מגבת ונעלי בית קטנות.
היא חזרה למקלחת שהשאירה פתוחה כדי שהילדה לא תפחד וקילחה את הילדה אחרי שהילדה הייתה מקולחת קייילא אמרה לה “אני משאירה לך את הדלת פתוחה תתנגבי ותתלבשי ואז תבואי אלי לחדר בסדר?” הילדה הנהנה וקיילא הלכה לחדר להניח את התיק שלה
אחאי עשר דקות הילדה הגיע לחדר של קיילא ונקשה על הדלת. קיילא פתחה את הדלת
החדר היה גדול מלא בציורים במיוחד ציורי שמן והיה שם גם מכתביה יחסית גדולה עם מיטה ענקית שנראתה מעוד נוחה וארונות מעוטרים והקירות היו מלאים בקישוטים
הילדה פתחה את פיה בהתפעלות חדר כזה היה יותר מפואר מחדר החלומות שלה
“קיילא ששמה לב לפרצופה של הילדה צחקקה ואז אמרה “בואי תישבי” הילדה נכנסה והתיישבה “בואי עכשיו אני אסרק אותך” אמרה קיילא וקרבה את כסאה של הילדה למראה בזמן שקיילא סירקה אותה הילדה הסתכלה בציורי שמן וראתה שם ציור של אמא אבא וילדה בת 5 בנדנדה ליד אותו מקום שבו היא התחבאה
ובציור השני היא ראתה ילדה בת 8 ליד אמא ששוכבת חוליה במיטה
הילדה שמה לב שבציור השלישי היה רק את האבא וילדה בת 10
“מה קרה לאמא שלך?” הילדה פתחה לראשונה את פיה
“היא נפטרה כשהייתי בת 8” סיפרה לה קיילא כשהיא סיימה לסרק אותה
הילדה הסתובבה לכיוונה של קיילא ושאלה “ואת מתגעגעת אליה?”
“כן, מאוד” ענתה קיילא
“גם אני מתגעגעת להורים שלי” אמרה הילדה בקול שקט ועצוב
“שכחתי להגיד לך אבל קוראים לי קיילא מה שמך?” שאלה קיילא כדי לשנות קצת את המצב בחדר
“צביה” ענתה הילדה “סליחה ששאלתי אותך על אמא שלך”הוסיפה
“לא זה בסדר בת כמה את?” שאלה קיילא
“אני בת כמעט 10 בת כמה את? שאלה צביה
“אני בת 14, מתי היום הולדת שלך?” שאלה קיילא
 “ב5 לאפריל” ענתה צביה 
“איזה יופי, זה עוד שבועיים” אמרה קיילא וככה הם גלשו לשיחה
 השעון צילצל וקטע את השיחה צביה קפצה בבהלה
“זה בסדר” הרגיע אותה קיילא “זה מצלצל בזמן שצריך לעשות שיעורי בית, תירצי לעזור לי?” שאלה אותה קיילא
“בשמחה” ענתה צביה
וכך עשו ביחד שיעורי בית, קיילא התפלאה מידיעותיה של צביה והציעה לה בצחוק ללכת לבית ספר במקומה 
כשסיימו שיעורי בית קיילא הלכה לשים בגדי לילה בזמן שצביה בחרה בגדים ליום למחרת
כששתיהם סיימו קיילא ליוותה את צביה לחדר אוכל ומשם הלכו למטבח
“מה את אוכלת?” שאלה אותה קיילא
“פירות וירקות תודה” אמרה צביה
“לא תרצי אולי לחם?” הסתקרנה בת ה14
“אני לא אוכלת  לחם של לא יהודים” אמרה צביה כשהיא מנסה לא לפגוע במארחת
“בסדר אז בואי תבחרי לך איזה פרות וירקות את רוצה” אמרה קיילא ופתחה את הארון
אחרי שהם שבעו הגיע הזמן ללכת לישון
“את רוצה לבחור חדר לישון בו?” שאלה המארחת “תרגישי בבית” היא אמרה לאורחת “זה בסדר מה שתתני לי זה טוב” אמרה צביה קיילא הביאה אותה לחדר לידה ואמרה לה שתבוא מתי שתרצה
צביה נשכבה על המיטה “תודה רבה על הארוחה” היא אמרה “לילה טוב!” 
“לילה טוב גם לך!” אמרה קיילא וכיבתה את האור
ציביה סיימה לאמר את הקטעים שזכרה בקריאת שמע ועצמה את העיניים היא התפללה לה’ שהמלחמה תיגמר ושהיא תחזור למשפחתה היא כמובן לא שחכה להודות לה’ על כל הטוב שהוא עשה לה
צביה נרדמה והכל היה נשמע רגוע ושלו על מי מנוחות עד שפתאום נשמעה הסירנה צביה ראתה מהחלון חיילי אס.אס יוצאים מרכביהם היא רצה לחדר הראשון שראתה ונעלה את הדלת 
קיילא שגם התעוררה מהסירנות היכ נזכרה בצביה וקוותה שהכל בסדר איתה
אבל זה לא היה בדיוק ככה
אחרי שציביה נעלה את הדלת היא שמה לב שהמנורה בחדר דלוקה היא התקרבה כדי לכבות אותה ואז היא ראתה שם תמונה של אדם עם אותם פנים שהיו בציורי שמן במדי אס.אס צביה נבהלה עד מוות והבינה שנכנסה למלכודת היא לא ידעה מה לעשות ואז היא היסתכלה בחלון אבל שם היו חיילים ואז שמה לב שהיה חור קטן בצד של החדר ומשם זה מגיעה ליער היא מיד התקרבה כששמעה מישהו מנסה לפתוח את הדלת היא לא  פתחה וידעה שיקח לה זמן עד שתצליח לצאת מהחור ההוא ובזמן הזה כבר יצליחו לפרוץ את הדלת לכן היא התחבאה מתחת למיטה
רעש הסירנות התרחק והניסיון לפתוח את הדלת פסק אך צביה כבר לא האמינה לדברים כאלו ולא רצתה ליפול שוב בפח לכן היא פתחה את החלון וקפצה אך אז היא הרגישה שמישהו מחזיק אותה הוא משך אותה בפנים וסגר את החלון צביה ידעה שזה הסוף שלה והתחילה לומר קריאת שמע אך אז האור בחדר נדלק והיא שמעה קול מוכר “את בסדר?” היה זה קולה של קיילא צביה הסתובבה לעבר קיילא ואמרה “מיצידי תהרגי אותי עכשיו , תתעללי בי או תעשילי מה שאת רוצה אבל למה לשחק אותה חמודה” שאלה צביה  בקול מאשים 
קיילא לא הבינה מה קורה והסתכלה על צביה במבט שואל ומופתע
“אל תשחקי אותה תמימה אני יודעת טוב מאוד שאת מהאס.אס ואת שונאת יהודים אני יודעת שאת נאצית ושאתם הרגתם את אחים שלי מצידי תהרגי אותי אני מעדיפה למות מאשר ליהיות איתך” צעקה צביה עם דמעות בעיניים “אני רק לא מבינה מה את רוצה מהחיים שלי?מה עשיתי לך? המשיכה צביה
קיילא שתקה לא היה לה מושג על מה צביה מדברת “אני שואלת מה את רוצה ממני?שאלה קיילא “כאילו שלא ראיתי שאבא שלך הוא מהאס.אס? את ניסית לעבוד עלי אבל לא הצלחת את בת של נאצי ותשארי נאצית זה טוב מאוד שאמא שלך מתה כך שיש פחות נאצית אחת” תקפה צביה
“עד כאן” קיילא התחילה להתרתח מהמשפט האחרון של צביה “אני לא יודעת מה את רוצה ממני ואם לא טוב לך כאן את מוזמנת ללכת אבל שלא תעזי להגיד עוד מילה אחת על אמא שלי” אמרה קיילא והלכה לחדרה
צביה הבינה שאולי היא הגזימה אבל התמונה אמרה את שלה והיא לא רצתה ליפול בפח במיוחד אחרי הוכחה שכזאת
צביה שמעה קול בכי וכשהיא התקרבה למקור הבכי היא ראתה את קיילא שוכבת במיטה ובוכה
צביה לא ידעה מה לעשות אולי זה סתם תרגיל כדי שתיפול בפח אבל אז היא אמרה לעצמה שאם היא תמשיך לחשוב כך היא תתנהג מגעיל ממש כמו נאצית וגם אם זה תרגיל לא יעזור לברוח כי יתפסו אותה בכל זאת
היא נכנסה לחדר והתקרבה למיטה “קיילא?” שאלה צביה “לכי, לכי מהבית אני גם ככה נאצית אז לכי מפה ותפסיקי להרוס לאנשים את החיים” אמרה קיילא בעודה שוכבת ובוכה על הכרית 
“אני באתי להתנצל אני לא התכוונתי” צביה התחילה לבכות “אני פשוט ראיתי את התמונה של אבא שלך עם המדי אס.אס אני פחדתי שזה מלכודת” היא אמרה
קיילא לא ענתה היא המשיכה לבכות וצביה הבינה שעדיף כרגע שתחזור לחדר בו היא ישנה ותשאיר את קיילא לבד 
כשצביה עזבה את החדר קיילא הרשתה לעצמה לקום מהמיטה היא נגבה את דמעותיה והתלבשה היה כבר 8 בבוקר והשעון אמור לצלצל עוד חצי שעה היא יצאה מחדרה וראתה את צביה יושבת במסדרון ובוכה תוך כדי שהיא אומרת “אני סתומה” כמה פעמים
קיילא לא אהבה כשבוכים זה תמיד עשה לה כואב בלב כמשהו בכה ולכן לא הייתה משוגלת לראות את צביה בוכה
“צביה?” הפעם קיילא קראה לה
“אני מצטערת קיילא אני באמת ממש מצטערת” אמרה צביה בוכיה ולא הייתה מסוגלת להסתכל על קיילא בפרצוף אחרי מה שהיא אמרה
“תסתכלי עלי שניה” אמרה קיילא לצביה אבל צביה לא הייתה מסוגלת “אני לא מסוגלת” ענתה צביה “אם כן אני סולחת לך” אמרה קיילא
צביה הייתה בהלם “תחזרי שוב על מה שאמרת” היא אמרה
“אמרתי שאם כן אני סולחת” חזרה קיילא על המשפט
“תודה קיילא באמת באמת” אמרה צביה אך הפעם עם דמעות של התרגשות 
“אז את באה עכשיו להתארגן” שאלה קיילא
“כן בטח” אמרה צביה והלכה להתארגן
אחרי שצביה התארגנה הן החליטו לעשות משהו ולא להשתעמם כל היום מכיוון שלצאת היה מסוכן מידי במיוחד כשאת גרה ליד סטפני הן החליטו שיכינו ביחד לחם כדי שגם צביה תוכל לאכול לדעת שניהן זה היה רעיון מצוין וביחד הכינו את הבצק צביה הכינה בצק בשבילה וקיילא הכינה בצק בשבילה
לאחר שהבצק היה מוכן הן הכניסו את זה לתנור האש אחרי שצביה הכשירה את הכלים שלה לפי מה שהיא זכרה מהבית
הלחם היה מוכן והפעמון צלצל קיילא אמרה לציביה להתחבאות מהר במקום שלא יראו אותה לאחר שוידאה שהכל בסדר היא פנתה לפתוח את הדלת
“מה נשמע קיילא?” הייתה זאת קלרה “מה לקח לך כזה הרבה זמן לפתוח?” שאלה, 
קיילא רצתה לענות אך סטפני שאלה עוד לפני שהצליחה לפצות את פיה “ומה זה הריח הטעים הזה?” רק אז קיילא ראתה שסטפני הייתה שם
“אני אענה על הכל במשפט אחד” אמרה קיילא “אני מצוין ומכינה כרגע לחם וזאת הסיבה לכך שהתעכבתי ושיש ריח טעים ” היא אמרה
“מצוין אני אוהבת לחם” אמרה סטפני ונכנסה לבית בלי לבקש רשות
“חצופה ראית אותה?” אמרה קלרה
 “זה בסדר את כנראה לא מכירה את סטפני” ענתה קיילא
“זאת סטפני? דמיינתי אותה אחרת לגמרי” אמרה קלרה
“כן זאת סטפני אבל חבל שתחכי בחוץ בואי תיכנסי” אמרה קיילא
“הלחם ממש טעים” אמרה סטפני עם פה מלא כשקיילא וקלרה נכנסו למטבח
“למה היפרדת את הלחמים?” היא שאלה תוך כדי שהיא שמה את הכל בסל אחד
“כי זה שתי סוגים שונים” אמרה קיילא “וזה גם צורות שונות” זה היה הטעות הגדולה של קיילא
“מעניין את הצורה הזאת ראיתי גם באסם מידי יום שביעי” אמרה סטפני
“יכול ליהיות אני..אני ראיתי את זה פעם בעיתון וחשבתי שזה יפה” אמרה קיילא כשהיא מנסה לשמור על הפחד בפנים שלא יצא “כן זה באמת נראה מגניב” אמרה קלרה כדי להציל את המצב
“טוב יש לי המון עבודה להתראות” אמרה סטפני והלכה כשהיא משאירה שם פירורים
“סוף סוף” אמרו קיילא וקלרה באותה שניה ואז צחקו
“טוב קלרה תקשיבי לי טוב יש לי סוד כמוס אבל אסור לך לספר לאף אחד” אמרה קיילא
4
5
6
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now