החילָזון המֶיוּסָר

הָיו הָיָה פָּעָם חילָזון

שרָק רָצָה

לישון ולישון

הוא מֶאוד פָּחָד מדחייָה

ואֶת כֹּל יָמָיו הֶעֶביר בקוּנכִייָה

הָיָה שָם קצָת חָשוּך

מֶשָעָמֶם ולָחוּץ..

אָבָל

הוא הָיָה מוּגָן

מכֹּל מָה שקורֶה בַּחוּץ

הָרֶי ה”בַּחוּץ”

מֶסוּכָּן..

ויֶש הָרבֶּה בָּלָאגָן

הָכֹּל כֹּה גָדול

והוא..

כֹּה קָטָן !!!

והָכֹּל הָיָה בֶּסֶדֶר ואָפילוּ נֶחמָד

כֹּל עוד הָיָה יֶדידֶנוּ לֶבָד

אָבָל לִפעָמים

הוא שָמָע קולות וצלילים

אָנָשים צוחָקים מֶשָׂחקים

אוהָבים..

ולִבּו..

“הִתחָמֶץ בקִרבּו”

כי הוא כָּאן לֶבָד

ואֶין אָף אֶחָד איתו

אָבָל תָגידוּ אָתֶם..

מָה כּבָר אֶפשָר הָיָה לַעָשׂות ?

כּשֵמִסביבו הוא בָּנָה

כֹּל כָּך הָרבֶּה הָגָנות..

ויום אֶחָד

הוא הֶחליט שהוא לֹא יָכול עוד יותֶר

שהוא עָדָיִין צָעיר

מכדֶי עָל החָיִים לוָותֶר..

הוא יִמצָא אֶת האומֶץ

לשָנות אֶת חָיָיו

יָשאיר אֶת העָבָר הבּודֶד

מאָחורָיו !

הוא יָזוּז ויָזיז

הוא יֶשָנֶה ויָחליף..

אֶת הקוצים יָעָזוב

ואֶת הסֶלָע יָקיף

הוא יָעָלֶה עָל השביל

ויֶלֶך להָכּיר

אֶת זו שבִּשבילָה

אֶת פּחָדָיו הוא הֶסיר

וכָּך הָיָה..

באיטִיוּת,

אָך בנֶחישוּת

הִשתָנתָה מוּלו המציאוּת

פִּתאום

יֶש צבָעים

חָמימוּת ופּרָחים

דֶשֶא יָרוק והָמונֶי פָּרפָּרים

אָז כֶּן..

הוא הֶחליט לַקָחָת סיכּוּן

אָך למָרבֶּה הצָעָר

הָיָה שָם גָם זוּג

באֶמצָע זִיוּן

וכּשֵהם הִתהָפּכוּ השָבּלוּל הִתרָסֶק

החילָזון נִמעָך

והחָיִים..

החָיִים הם סתָם

דרֶעאק

ס ו ף