היסטוריית יוון העתיקה

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה מתארים, בין היתר, את האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית.

בתרבות היוונית היה מספר רב של אלים, על פי תפקידיהם ועל פי מיקומם. בערים שונות היו אלים מקומיים, בעלי שמות שונים, שמילאו תפקידים דומים, תכונות אנושיות ותחומי עיסוק אנושיים.

בעיקרו של דבר, דמו בצורתם החיצונית לזו האנושית ובתכונותיהם לאלה של בני האדם, אך היו חזקים יותר ובעלי חיי נצח.

פרק 1: האלים

במיתולוגיה היוונית, האלים האולימפיים הם שניים עשר האלים הראשיים השולטים בעולם. הם נקראים כך משום שמשכנם ממוקם על הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון.

הרומאים הושפעו מתרבות יוון והעתיקו מן המיתולוגיה היוונית את האלים האולימפיים, תוך הכנסת שינויים מעטים בשמות האלים.

בהר האולימפוס, האלים אוהבים, רבים ומשלימים, ממש כמו בני אדם.

הם שומרים על חיי נצח בעזרת מזון האלים – האמברוסיה ומשקה האלים – הנקטר.

שלושת האלים הגדולים הם: פוסידון, זאוס, האדס.

האדס- אל המוות והשאול. אינו גר בהר האולימפוס.

12 האלים השוכנים באולימפוס הם:

אפולו- אל השמש, האור, המוזיקה, האמנות, הרפואה, החץ והקשת והנבואה.

אפרודיטה- אלת האהבה והיופי.

ארטמיס- אלת הירח והצייד.

ארס- אל המלחמה והצבא.

אתנה- אלת החכמה, הצדק, האומנות והניצחון.

דיוניסוס- אל היין, המסיבות והתיאטרון.

דמטר- אלת התבואה, היבול, והשפע.

הפייסטוס- אל הנפחים, האש, המלאכה.

הרה- אלת הנישואין והאימהות.

הרמס- שליח האלים, אל העושר, המזל הטוב, אל הסוחרים והגנבים.

זאוס- אל הברקים והשמיים.

פוסידון- אל הים ורעידות האדמה.

פרק 2: משלים ומיתוסים

במיתולוגיה היוונית ישנם מיתוסים. מיתוס, פרושו משל או אגדה, בדרך כלל עם מוסר השכל (כמובן לא אמיתי).

במיתוסים היה מסופר על עלילותיהם של אלים, בני תמותה, חצויים (צאצא של אל ובן תמותה). ישנם משלים מפורסמים שידועים ומסופרים גם בימינו: תיבת פנדורה, דדאלוס ואיקארוס, תזיאוס ואריאדנה, ועוד. לכל המשלים הללו מוסר השכל חשוב.

דוגמה: תיבת פנדורה- מוסר ההשכל הוא איפוק.

המיתוסים הם סיפורי עם, זאת אומרת שהם עברו מפה לאוזן, וכתוצאה מכך ישנן הרבה גרסאות לכל מיתוס. בסיפורים שאנו מכירים מסתתר גרעין של אמת ורוב הסיפור הוא תוספות של המספרים.

פרק 3: ערים ביוון העתיקה

בתקופה העתיקה יוון לא הייתה ארץ מאוחדת. היא הייתה מורכבת מהרבה ערי מדינה- פוליסים, שכל פוליס הייתה יחידה מדינית משל עצמה (הייתה אחראית על ענייני הצבא, הרווחה, הכלכלה וכו’…). בכל היה אקרופוליס (אקרו- גבוה) מבנה גבוהה שהיה בכל פוליס ושם התקיימו טיקסי דת וענייני דת. ביוון העתיקה היו סוגים שונים של פוליסים וממעמד שונה לדוגמה: פוליס צבאית, היו בריתות והסכמי שלום בין הפוליסים מהסוגים השונים לדוגמא: פוליס מסחרית עזרה לפוליס צבאית בכך שנתנה להם מזון ונשק והפוליס הצבאית מגנה עליהם בסכנה בתמורה.

התושבים בכל פוליס נקראו אזרחים. האזרחים היו גברים, צאצאים של מקימי הפוליס.

מעמד הבנות בתקופה זאת היה נמוך. הם לא למדו בבית הספר שהבנים האזרחים למדו, אלא למדו בחינוך ביתי מאמם, הם היו מנקות את הבתים ומכינות אוכל (משרתות את האזרחים) וזכו להיות בחוץ לעיתים רחוקות ולזמן מוגבל.

פרק 4: המשחקים האולימפיים

המשחקים האולימפיים היו תחרויות ספורטיביות ואתלטיות אשר בהם השתתפו אך ורק האזרחים (גברים) כמו: מירוץ מרכבות, היאבקות, זריקת דיסקוס, מרתונים ועוד’. כאשר התקיימו המשחקים התכנסו כל תושבי כל הפוליסים (חוץ מהבנות!) וצפו במשחקים. המשחקים נערכו בעיר היוונית אולימפיה (משם לקוח השם אולימפיים), מקום קדוש לאלים היווניים.

המשחקים הוקדשו לזאוס, אבי משפחת האלים, והיו דתיים ופולחניים, מה שהתבטא במבנים, בטקסים ובאמונות.

המשחקים נערכו לפחות 293 פעמים כל ארבע שנים ארבע שנים, החל משנת 776 לפנה”ס ועד לשנת 393 לספירה, בשנה זו נאסר קיום המשחקים האולימפיים העתיקים בשנת 393 על ידי הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון.

פרק 5: התיאטרון היווני- מולדת הקומדיה והטרגדיה

באתונה, התקיימו חגיגות לכבוד אל היין- דיוניסוס, הן התלוו בתהלוכות, בשירים ובריקודים. תהלוכות אלה התפתחו להצגות.

ההצגות נערכו תחת כיפת השמים והתחילו עם הזריחה ועד רדת החשכה. אפילו הנשים יכלו לצפות, למרות שבד”כ לא הורשו לצפות באירועים ציבוריים. כל השחקנים היו גברים. הם השתמשו במסכות ענקיות- כל אחת עם הבעה שונה. המסיכות שמשו גם כמגבירי קול.

בהצגה נצבה אורקסטרה- מקהלה, שתפקידה היה לספר את הסיפור של ההצגה.

המחזאים שכתבו את ההצגות קיבלו פרסים על יצירותיהם. חלק מהמחזות נשמרו עד היום.

פרק 6: סוף העת העתיקה

בזמן שהפוליסים ביוון נלחמו בינם לבין עצמם, למקדוניה, הארץ ששכנה להם (ארץ שבה תנאי הטבע קשים, הצבא חלש והמדינה ענייה). המלך, פיליפוס השני, רצה לכבוש את יוון ולקחת את צבאה.

משום שצבאם של הפוליסים היה חלש מאוד בגלל המלחמות בניהם, השתלט פיליפוס על כל הפוליסים חוץ מספרטה. לפיליפוס היו תוכניות להשתלט על האימפריה הפרסית, ולשם כך היה צריך את הצבא של היוונים.

אך לא הצליח להשלים את תוכניותיו, משום נרצח. בעקבות זאת, הומלך בנו אלכסנדר בהיותו בן 20. אלכסנדר אהב את התרבות היוונית, ומשום כך רצה להביס את אויבם הגדול ביותר- האימפריה הפרסית.

 לאחר שהשתלט על תרבות המזרח והמערב הוא מיזג (ערבב) אותם ויצר תרבות חדשה- התרבות ההלניסטית, או ההלניזם. לאחר מכן, חייליו היו עייפים ופצועים ולא רצו להמשיך בכיבושים.

לכל הערים שכבש הוא קרא אלכסנדריה וליד את שמה המקורי. כיום נשארה אחת במצרים.