הסדר הוא מידתם של האדיבים והמכובדים

הומו פאפירוס – האדם החושב שהוא כותב

החלטתי לפרוש מהכתיבה,

איני יכול עוד

עם האוננות הפיזית והנפשית.

חבל שלא עשני אישה,

לרוע המזל,

אני רק גבר.

זכויות יוצרים – נעורים מקיימים

אוהב את האישה הפוסעת לבדה

בשדה האהבה הסגול…

אוהב אותי קורא ומביט

בעתיד השלווה והאור.

זן נדיר מתהווה,

בקלות הכתיבה

ומתאווה

לניחום הלב הפתוח.

באימש’לי,

עזוב את אימאש’לי באימש’ך.

.

המין המוחלש, מתאם ציפיות – מעל ומתחת ובין הציפיות

עדיף שהאצבע של פסוקו,

תהיה בין הפסוקים.

ולא בין הפיסוקים

ולא בין הסורגים.

“נפל לך הסבון”,

של המין המחליש.

“עזוב אותך הכל בסדר”

אמר מנציח האבל למנצח המקהלה

מאיזה גובה לעזוב?

“רד מזה

מפה רק תיפצע”!

הסדר הוא מידתם של האדיבים והמכובדים

נבוט מגואל מידם חיית בר מובא למז”פ

עם נעל שמאל ומדי צה”ל תיקניים,

המושווים לעשרות דגימות של ניצודים.

המורשע עושה נאאא לחוקרים

“אכסה את הקנס במסע צייד לילי”.

במזרח הפרוע מושלכות שקיות בשר צבי

מעל ג’יפים של החברה להגנת טבע מוכחד.

מהבאר מהבילות גולגלות קרניים

“אם תציקו – תינשאו פצועי ראש על כפיים”.

“דורבן זו חיה שאלוהים נתן לכם להסתכל ולנו לאכול”,

נגסתי בסולחה בקליע עגול.

הסמכות שבתה את הערבות ההדדית

המסובים בישיבה מזרחית נדים בביטול,

לשמע שפמי הנפול.

פרפר הבאר בגילגול הנשמה זולג למערת הנביא.

דלתות האמונה מגולפות בתבנית הר הבית

לרגלי שורשי האוויר של העץ הבודד.

העיזים עלו במורד אורן מצוי,

להרוות פעמוני פעייתן

בשקט השירי הנוגע באצבע הנוף.

שימור העבר הדרוזי מתקיים בחצר עותומנית

עם עץ תות לא קדוש, שבא לך לאכול אותו.

אוויר הנוף נפתח לספסל מחזור האבן –

הר אדיר.

טעות מפוארת

כשספינת המעפילים קרבה לחוף

הושטתי את ידי אל בין הגלים וקטפתי תפוז.

קילפתי את קליפתו הבשרנית

וטעמו הרווה את צימאוני למשפחה.

השלשלאות הותרו

והורדנו בלאט על כתפי אנשי הקיבוץ.

עם רובה צ’כי, בוססתי בחול ציוני

לשמור על בריכת המים.

אלכסנדר זייד, שהותך על ידי גנבי מתכת

לצד מרזבים, נרות נשמה ופתחי ביוב

העלה אותי לסוסתו.

דהרנו בשבילי ממטרות בינות תנים וצרצרים.

עם שחר הגענו לראש גבעת כורכר זכה

ששיקפה ים תיכון מכוסה עצי הדר.

באופק התנוסס פסל החירות והלהבה בלפידו

האירה חזק מקרני הירח החיוורות.

במקום החיבור בין היום יום לים,

אליו חתרו שחפים ומפגעים

צמחו תפוזי דם, שניזונו מקצף הגלים.

הסוסה דילגה מעץ לעץ ביעילות של כריש נדל”ן פאדיוני.

אמי המאמצת הניחה את הלפיד ואספה אותי לחיקה,

חלצה שד והשקתה אותי בחלבה המתוק.

המבקרים במעלית הזמן התפלאו לראות

את הפן האנושי שבה.

התגברתי על סערת נפשם

והענקתי לה שי – מטחנת קפה עם אישיות.

זייד משך במושכות, הטה את גופו לאחור

וקפאנו כך עד הפרסומות.

כשהתעוררתי במעברה היה מאוחר

גחלילית שיחקה עלי מחניים

ובזמן המארבים עינינו נצצו כלפידים

בגלות הפרדס.

שדרות העם

לא עריקים, לא ישראלים, לא יהודים
הפריטו אותנו.
חורשים וזורעים כמו בתקופת ההקמה.
אך כעת צלפים מחומה ומגדל
מטווחים בנו.

באים לבקרינו בשיירות
משוריינים.
ככה וודאי חשו במצור על ירושלים.

והילדה נרגעת רק בידי
אך לכמה זמן אהיה
אביה.

מהי חובתי.
היות הזן את הכל
או היותי?

אף צל לא בא לברכה כשגדלה בשנה
אני מלא הבנה
אבל מה עושים מול בכייה
של ילדת יום ההולדת הקטנה.

הקוסם המיותם עשה לי להטים
ניחש את הקלף שבחרתי
וכעת אנסה לקסום כמוהו
ולנחש היכן יפגע הקסאם?

לקחה דף וציירה ציור:
מלך ומלכה, נסיך ונסיכה.
ויצאה מהקווים
האם גם לי מותר?

קח לך את בינך, את יחידך, אשר אהבת…
שב איתו בסלון ביתך
וחכה לטיל.

הלמות סגלגלה בשדה אוהב

מחרוזת פנינים שחורה,

בשדה סגול ניברא.

דבש ניגר בזיו עיניך

שלי דאגתך מעליך.

החורש מדיף את ריחך

הניגר וניקווה בשדיי עלומיך

מלוטפת בחבק אוהבייך.

עצובה וזוהרת,

גמול חיוכך מזהיר

בבדידותך המזהרת.

תינשמי.

Pnina Marciano

שיר מקסים! WOW!!!!