הפנמת אלול

Book Description:

אישישה

רכוש לא רכשנו

נפגשנו שוב לאחר 9 שנים כשני ברווזי מנדרין

טועמים חלבה מסומסום עסלי “יונת השלום”,

טחינה דקה ומבוררת מהולה בדבש מבטינו.

כמעט נהרגת כשיגואר בדואי פרץ לכביש בתום עיסקת סמים.

מנה בקור רוחה מנעה את מותכן.

מוחה שידר לידיה לפתוח את הדלתות על פי התהום.

בדקת הנצח לחשת “תאונה”, כהרגלך ידעת לנבא,

לשקף לאנשים כמה יפה שעתם מבעד דפי מוחם המצהיבים.

באר הפנים שקופה לך, הכאב אינו זר

השיכחה מביאה מעט מזור – מיי מעיין טריים.

השטן והמלאך הטוב פוסעים יד ביד לביתך,

אורחים קבועים בארוחת השבת.

אם טוב יאמר המלאך “הלוואי שיתקיים גם להבא”

והשטן בלית ברירה יסנן “אמן”.

אך אם לפתח חטאת רובץ, יפתיר השטן “כן יהי גם הלאה”

והמלאך יהיה אנוס לומר “אמן”.

“תודה, סליחה, בבקשה” – כלי נישקך כנגד הרוע,

חבריך למסע הסקרנות וההדר.

נושאת מבט אל דמות חביבה במראה:

“הייה מי שאתה בלי צורך לומר מי אתה.

נקי,

שלם עם עצמך,

אין עילה לוויכוח – הדברים נאמרו”.

“יש לך פנים כי נועדת לשגות ולחטוא

למלך מלכי המלכים אין צורה

כי כל מהלכיו מהלכים חלק, בלי להותיר אדווה”.

“תנהג במסלול האיטי והאמצעי ידמה מהיר,

כשתעבור אליו – הבא אחריו ידמה מהיר

וחוזר חלילה.

סע במסורה !

לאן אץ לך גליל הטואלט של הזמן הבורח?”

היסגרת נשכחות מפגישתנו הבּוקרית:

בנעוריך חיפשת רכב והצעתי לך “אוטו עם אהבה”

מיד אורו עיניך, המוסכניק כבר לא היה רלבנטי.

כעת דריי החשיכה ניבָּטים מין המראה הכּעורה

שהנך נושא באון מול שמש איוולת הפּושה

ומלהגת סביב.

כוח עליון הפקיד בידיך מתנה – ידע שתנצלה כראוי.

בעוונותי הייתי רק השליחה – שהפיחה חיים בציית נפשך.

בצמא ספגת תורתי – מה הייתה כל גדלותי?

“אהבתיך”.

הטון עושה ת’מוסיקה

כימיה מופלאה,

 חיינו באותה הדירה כזוג שותפים.

 חלקנו אותה מיטה עם קו מפריד,

 כמו שנהגנו לצייר על השולחנות בכיתה א’.

 כדבר שבשיגרה התמסרנו בינינו בתוגה.

כשהדלות דפקה על דלתנו, האהבה ברחה מהחלון.

 מתנהלים כשני גלדיאטורים זבי דם,

 הסובבים זה סביב זו ומפליאים מכותינו.

 מדי פעם התרחקנו ללקק את הפצעים

 איש איש בפינתו, ללא חמלה.  

כשישבתי במרפסת ולגמתי קפה קר,

שמעתי רעש חזק מתוך הבית.

“נפצעת?” צעקתי.

“היית מת”, ענית.

אחר כך נמשכו השתיקות.

מגהץ – מתקלחת.

רואה טלוויזיה – גולשת באינטרנט,

שם במרחב הווירטואלי מרגישה בטוחה.

כאן חומות האיבה גובהות והולכות

ושקרים לבנים נערמים לרגלינו כתרמילי רובה.

בלילה יושב ליד מקשי המחשב ומתקתק – זה דף הגמרא היומי שלי

“העיקר שהולך לי טוב בכתיבה”, אמרתי.

“בעלי היקר, אין לי מושג ירוק מה אתה עושה שם בלילה

ואני בטוחה שאיש ביקום לא יבין את הבולשיט שלך,

אל תפסיק לכתוב לעצמך ואולי נשתמש בטקסט הזה על המצבה שלך

אני אמשיך להיות המנקה, המבשלת והמכבסת בזמן שתעשה קריירה בחינם.

אל תיכנע ושימותו הקנאים, לך בדרך שלך ישר ללשכת האבטלה.

על טעויות משלמים ואני משלמת יום יום, אבל אולי אשלם לעוזרת

במקום לנקות אחריך את הזבל היצירתי שאתה משאיר בכל פינה.

כן, הלוואי שתצליח ואני אוכל סוף סוף לישון לילה אחד שלם,

בלי שהאור הדולק יגרום לי לרצות לחנוק אותך”.

“את אוהבת אותי?” שאלתי.

“תראה, גם לכלב מתרגלים”.

הפנמת אלול

מישהו נתן לך מינוס והחזרת לו מינוס,

מגיע לכם שני טיפשים.

מה שיקף לך בדבריו הקשים?

באיזה עצב חשוף נגע?

אולי צדק ותשנה אורחותיך

ואם טעה האר לו סתם כך.

מילה נשארת, מחשבה נותרת,

האנרגיה ממשיכה לרחף.

הפעל שני סוגרים – שיניים ושפתיים.

הפוך משפטיך לחיוב.

בחר בחלק הבונה.

נסח שוב בלי כעס.

הבּוסית אטמה עצמה מפני התנהגותה הפוגענית

ובכל זאת קשור אליה בעבותות.

מדוע משכת אותה לעולמך?

אילו תובנות הפקת?

הבא לה מתנה – שתיל קטן בעציץ בטון

ואחל “שיצמח אצלך כפי שאני צמחתי”.

בחר במה להתמקד,

אפילו הירח משנה את מיקומו.

הכוכב שהיה מימינו, כעת לשמאלו – פלא

יהלום משויף ומה שמו?

כל חתן וכל כלה:

תהיה מלך כל עוד תעשה מזוגתך מלכה.

הצל עליה – תצל עליך

האר עליה – תהיה מוארת ותאיר עליך.

החיים מגוונים: פלפל, זית, זעתר, אבק, מלח, יין, נענע, דבש.

כמותית יש יותר רע מטוב,

ספור את מה שיש.

צלול לאוקיאנוס הרוע והיווכח –

ים העצב מלא שימחה רבה.

קל לשקוע – טביעה מתרחשת בדממה,

הצל את תוככי עצמך.

החושך מגרש את האור,

לכן ראשית – הייה מואר.

חיית בפחד – מסע כבד של ציניות ומרירות על כתפיך.

שים יד על הבטן – מקור החיים

בנה גשר זהוב מהעבר הקודר לעתיד הבוהק.

הקפד על המזונות, המשפיעים על המחשבות.

אמור את אשר על ליבך בדרכך המיוחדת.

יש בך כה הרבה, צמצם בדיבורך:

פחות – הוא יותר.

אימך הותירה לך מתנת חיים.

ברגע שהורידו אותה אל הבור ושלפו אלונקה ריקה –

זינק מטוס לשמיים.

נשמתה עלתה השמיימה ברכב אש.

לא ניתן לכעוס על הורה – שעשה את מה שידע.

אל תתאבל אם לכתה – חגוג את חייה

כפי שנהגה לומר “אני חוגגת את קיומי”.

זיכרה נמצא בדברים שאהבה,

בשטויות שאפיינו אותה.

זכור את מגע החגורה בסלע,

את השחור שמחייך היקאת.

על חטא שחטאת לפניך היכית.

טיפשותם של אחרים היא נחלתם.

אל תיתן לכך אחיזה בחייך.

תת – המודע מכוון אותך ביום יום,

שטול בו מסרים.

התקווה והאמונה הן קרנות המזבח בהן נאחז בחשיכה.

חפש את האור

את הכדי ש… הבשביל ש… והלמען המסתמנים

בכל טעות.

מצא בבוקר דקה לתפילה –

הודיה על יום נוסף בעולם.

האל פגע בך – אבל לא הרג אותך.

מה למדת מזה?

צירופי המקרים בחייך זו דרכו להתגלות.

התבונן באסונות שפקדו אותך

מה שהחל כאן על האדמה הסתיים בשמיים.

המוות תמיד מסתיים שם.

ראה את כל המהלך.

הורים מגדלים נוער אבוד,

המסתובב בכבישים חסר מטרה.

נראים נחמד לחוד,

השתיה בחברותא מוציאה את החיה.

עודף המידע שוקע לקרקעית לא מפוענח,

לא מפוצח.

הצעירים מלקטים אותו בקודים הנהירים רק להם.

הצג ערכים, הראה דרך, הצב גבול

ויודו בסתר ליבם.

זה כל כך יפה כשהדברים שיושבים בלב יוצאים בצינורות שלא עברו ניקוי רעלים טוטאלי מצד אחד בלי פילטרים ולא בציניות קרה אלא בחמימות של ״אינטלגנטואליות״ חריפה אך מתוקה.
אנסה ואשתדל לחבר איפה שיכולה.
אגב ה”סיט דאון טרג’די” זה שם יפה אבל עכשיו כשאני רואה את המילה מול העניים אני יכולה להיות בטוחה ששם הערב ייקרא: ״מגירות״

Pazit Yaron Minkowski