הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com
Feb 2020
Member Since
28
Published Books

הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914

by sharon

כפי שכבר למדנו, חלק מחברי התנועה הציונית  לא תמכו בדרכו של הרצל והאמינו כי רק אם יגיעו לארץ ישראל ויפתחו אתה,יגרמו למעצמות אירופה להכיר בבעלות היהודים על ארץ ישראל ויתנו להם להקים מדינה עצמאית.

בפרק זה נתמקד במה שעבר על קבוצת אנשים זו.

מה היה בארץ ישראל לפני שהתחיל גל העלייה לארץ ב1882:

התורכים-העותומנים שכבשו את הארץ ב1516 שלטו בה מאז ואולם, ככל שעבר הזמן שלטונם הלך ונחלש על רקע חולשתה של האימפריה העותומנית בכל המזרח התיכון.

במה בא לידי ביטוי מצבה של האימפריה העותומנית ששלטה בארץ ישראל באותה תקופה :
1. העדר מנהל תקין וחולשה כלכלית: האימפריה סבלה מרמה גבוהה של שחיתות. פקידים בדרגות שונות ניצלו את תפקידם להפקת רווחים כלכליים על ידי הכבדת נטל המס על הפלאחים( איכרים) ועל ידי נטילת שוחד. מתן השוחד וקבלתו אמנם לא נעשו באופן רשמי, אך הם היו נפוצים כל כך עד שלמעשה היו לחלק מהמערכת השלטונית קשיים כלכליים: האימפריה העות’מנית סבלה מפיגור כלכלי עמוק. המהפכה התעשייתית לא חדרה לאימפריה והפעילות הכלכלית המשיכה להתבסס על החקלאות, לא קמו מוסדות בנקאיים שיכולים היו להסדיר את השקעות ההון ולא פותחו
תשתיות מתקדמות של תחבורה ותקשורת. כך למשל, הונחה מסילת הרכבת הראשונה באימפריה רק בסוף המאה ה19.
בחלקים נרחבים של האימפריה הוסיף הגמל לשמש כלי תחבורה עיקרי. פיגור כלכלי זה ונוהג השחיתות שהיה מקבל באימפריה שיתק את הכלכלה העותומנית וגרמו לה לפתח תלות כלכלית בגורמים חיצוניים ,כדי לממן את ניהול האימפריה לווה השלטון התורכי סכומי כסף גדולים ממדינות אירופה.
2.התלות של התורכים העותומנים בהסכמי הקפיטולציות: בשל חולשותיה נאלצה האימפריה העות’מנית לחתום עם מעצמות אירופיות שונות על הסכמים, שאפשרו למעצמות אלה להגן על אזרחיהן שחיו בתחומי האימפריה. למעשה, אפשרו הסכמים אלה למעצמות האירופיות להתערב בענייניה הפנימיים של האימפריה. הסכמים אלה נקראו הסכמי קפיטולציות. במהלך המאה ה- ‏19 הלך וגדל מספרם של תושבי האימפריה ובתוכם גם יהודים, אשר הפכו לנתיני ארצות זרות ונהנו מהגנתן, באופן שפגע בריבונותה הפנימית של האימפריה.

בעמודים הבאים תוכלו לראות איך התורכים ניהלו את הארץ באמצעות חלוקה למחוזות- סנג’ק בתורכית שבירת הארץ היא רמלה.

וגם את מפת האימפריה העותומנית כפי שנראתה בסוף המאה ה-19.
 

1
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

הישוב היהודי באץ ישראל היה מצומצם יחסית וזכה ע”י העולים החדשים לכינוי הישוב הישן.

הישוב הישן הוא כינוי להתיישבות שהייתה קיימת בירושלים, בצפת, בחברון ובטבריה. היישוב החדש הוא כינוי להתיישבות שהקימו עולי העלייה הראשונה והשנייה. רוב העולים הגיעו ממזרח אירופה. חלק קטן מהעולים הגיע מארצות האסלאם.

הישוב הישן היה ברובו ספרדי-צאצאי מגורשי ספרד שהתורכים הסכימו לקלוט בארץ ומיעוט אשכנזי, רובו התפרנס מתרומות שהגיעו מחו”ל בזמן שהאנשים למדו תורה ומיעוט מקרב העולים עסק במסחר.

השפה השלטת בקרב העולים הייתה לדינו ויחד איתה ערבית ומעט יידיש.

חולשת השלטון התורכי גרמה לכמה שינויים בארץ ישראל,החל מסוף המאה ה-19:

1. בניית שכונות יהודיות מחוץ לחומות ירושלים בסיועו של הנדבן היהודי-אנגלי משה מונטיפיורי (משכנות שאננים,ימין משה).

2.החלה התיישבות חקלאית בארץ שאותה הקימו כמה מתושבי ירושלים שקנו אדמות מזרחית ליפו ועליה קמה המושבה הראשונה פתח תקווה.

4

אז מה גרם לעולים חדשים ממזרח אירופה להגיע לארץ ולהצטרף ליהודים שחיים פה:

מה היו הגורמים לעלייה לארץ החל מ1882:

מניעים הקשורים לציונות
1. קשיים כלכליים ופרעות ביהודי הקיסרות הרוסית: האוכלוסייה היהודית סבלה מחקיקה מפלה אשר הקשתה על חיי היומיום של היהודים ועל כלכלתם. הגידול הדמוגרפי שחל במהלך המאה ה- ‏19 במספר היהודים במזרח אירופה הכביד הכבדה נוספת על יכולתם להתפרנס. יהודים רבים קיוו לשפר את תנאי חייהם על ידי הגירה. בנוסף לכך, בסוף המאה ה- ‏19 ובראשית המאה ה- ‏20 התרחשו גלי הפרעות ביהודי הקיסרות הרוסית. הידועים מבין פוגרומים אלה היו פוגרום הסופות בנגב (‏1881-‏1882)ופוגרום קישינוב (‏1903).פוגרומים אלה האיצו את מגמת ההגירה שהתקיימה בקרב יהודי הקיסרות הרוסית.

2. התפתחות התפיסה הציונית: הסיבה שבגללה בחרו חלק מהמהגרים להגיע דווקא לארץ ישראל הייתה קשורה בתפיסת העולם הציונית, שהחלה מתפתחת באותה התקופה בקרב היהודים עוד לפני הקמת התנועה הציונית. בנוסף לכך, ציונים רבים הושפעו באופן מיוחד מאירועי פרשת אוגנדה, אשר הסעירה את החברים בתנועה הציונית באותה השנה (‏1903).רבים מחברי התנועה הציונית, אשר תמכו בתפיסות המעשיות, שאפו לגרום לכך שעלייתם לארץ ישראל תאלץ את המנהיגות הציונית לדבוק בארץ ישראל ותביא לכך שמנהיגות זו לא תניח רעיונות טריטוריאליים נוספים על סדר יומה של התנועה הציונית .

מניע אחר: מניע מסורתי-דתי. היהודים אשר עלו לארץ מתוך מניעים מסורתיים-דתיים הגיעו מארצות מזרח אירופה ומארצות האסלאם והצטרפו, בדרך כלל, ליישוב היהודי הישן, עולים אלו הושפעו מהאווירה המשיחית שהביאו איתם שליחים שהגיעו מארץ ישראל הביאו איתם ידיעות על הנעשה בארץ, אווירה זו הושפעה מהתפיסה שלפיה עלייה לארץ והתיישבות בה היא מצווה שחובה לקיימה

5

החיים בארץ היו מלאי קשיים, הנה כמה דוגמאות:

1.קשיי הסתגלות- קשייה של ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל נבעו מהעדר ידע חקלאי מתאים: רוב המתיישבים לא היו חקלאים בארצות מוצאם, או שלא היו בעלי ידע חקלאי מתאים לאקלים המקומי. הם לא ידעו אילו זני צמחים לנטוע ולשתול וכיצד לטפל בהם, ולכן לא הצליחו בגידול ענפי חקלאות שהתאימו לארץ. חוסר ידע זה הוביל לכך שבחלק מהמקרים המתיישבים רכשו קרקעות שהיו חסרות כל ערך חקלאי. במקרים מסוימים נרכשו אדמות שלא היו ראויות לעיבוד חקלאי וגרמו להתפשטות מחלת הקדחת בקרב המתיישבים.

2.קשיים כלכליים: קשייהם הכלכליים נבעו מהערכות כספיות שגויות של מידת ההשקעה הנדרשת בהקמת משקים חקלאיים חדשים בארץ ישראל. המתיישבים לא לקחו בחשבון, למשל, את מלוא העלויות הנדרשות כדי לשחד את פקידי הממשלה העות’מניים. כמו כן, הם לא ידעו כיצד להשתלב בארץ מבחינה כלכלית משום שלא הכירו את שיטת המשא ומתן שהייתה נהוגה בארץ, ואף לא הכירו את השפות שהיו נהוגות בארץ (ערבית ותורכית).בנוסף, המתיישבים בזבזו כספים רבים ששולמו למתווכים ולרמאים (חלקם יהודים בני היישוב הישן ) שניצלו את תמימותם, את העדר הקשרים ואת חוסר יכולתם להתמצא במנהגים הקיימים בארץ. התמיכה הכלכלית שקיבלו אנשי המושבות מתנועת חיבת ציון הייתה מועטה ולא הספיקה למלא את צרכיהם.

3. מתיחות עם השכנים הערבים-על רקע של מריבות על שטחים-הערבים טענו לבעלות על שטחים אלו מדורי דורות, היהודים מצדם קנו את הקרקעות מהבעלים הערבים שלהם שלא ישבו עליהם ונטשו אותם בפתאומיות, ומי שעבד בהם היו פלחים כפריים שלא רצו להתפנות מאדמות אלו למרות שהבעלות עליהם הוחלפה. בעיה נוספת הייתה מחסור במפות וסימונים מדויקים של הגבולות בין חלקות הקרקע וכן העדר רישומים מדויקים של הבעלות על הקרקע וזה אפשר לפלחים הערבים לנסות ולקבוע עובדות בשטח ולהחזיר לעצמם את האדמות. בין היהודים והערבים היו גם קשיי שפה והבדלי תרבות שהגבירו את אי ההבנה והאלימות והיהודים הצטיירו בעיני הערבים כחלשים שמותר ורצוי לגנוב מהם רכוש ותוצרת חקלאית, הדימוי של “היהודי החלש” בעיני הערבים התגברה לאור התלות המוחלטת של היהודים בפועלים ובשומרים הערבים.

6

שתי בעיות נוספות שליוו את חיי העולים:

תחושת הבדידות החזקה שליוותה אותם מרגע שהגיעו לארץ ,הניתוק מהמשפחה והמחסור בחברים קרובים דבר זה גרם לרבים לנטוש ולחזור אל בית הוריהם.

יחס עוין של השלטון התורכי– התורכים התנגדו בתוקף לעליית יהודים לארץ משום שראו ביהודים גורם מסוכן שרוצה לקרוע את הארץ מהאימפריה העות’ומנית בסיוע המעצמות האירופיות, התורכים חששו שהיהודים, שהקימו תנועה לאומית, ישמשו דוגמא לעמים אחרים באימפריה שינסו לחקות אותם, התורכים מנסים להגביל את היהודים בדרכים רבות לדוגמא פרסום הצווים שאוסרים לחלוטין עליית יהודים לארץ ויחד איתו שורת צווים שאוסרת על יהודים לרכות קרקעות ולבנות בתים .

7

העולים החדשים רצו ליצור בארץ ישראל חברה יהודית חדשה-היהודי החדש:

היהודי החדש הוא התוצאה הסופית של האידאולוגיה הציונית שהחלה לפעול בעקבות תוכנית באזל ,היהודי הזה יהיה עובד אדמה עצמאי שלא יסתמך הפועלים הערבים וכך יחזק את הקשר לארץ ולאדמה ,יחזור לחיות כפי שחיו בתקופת התנ”ך ויתנתק מהגלות. חולשתם הפיסית של היהודים תיפתר באמצעות הפיכתם לחיילים- שומרים שמסוגלים להגן על עצמם בכוחות עצמם, ללא צורך להסתמך על שומרים ערבים שנאמנותם לא מובטחת ,מודל זה יציב את היהודי של ארץ ישראל כמנותק מהגולה ויחזק את הקשר בינו לבין הארץ . היהודי החדש יהיה חייב לדבר בעברית שהיא שפת המקור של העם היהודי ולהתנתק מיידיש ולדינו שפות הגולה וכן מהשפות של העמים שבקרבם הם ישבו, תחיית השפה יכולה להתרחש רק במקום שבו הא צמחה בתחילתה-בארץ ישראל. מודל זה שונה לחלוטין מהיהודי הגלותי שחי בחו”ל והתאפיין בחולשה פיסית (היהודים לא שירתו בצבא) והיו תלויים לחלוטין בשלטון שיגן עליהם ,עסקו בעיקר במקצועות חופשיים ולא בעבודת כפיים כך שלא יכלו לספק לעצמם מזון בכוחות עצמם ולא הייתה להם אחיזה על שום חלקת קרקע וכמו כן היו דוברי מגוון שפות ,כל אחד בהתאם למקום שבו חי , ללא יכולת לתקשר בין חלקי העם השונים.

בעמוד הבא תוכלו לראות כרזה שמתארת את היהודי החדש האידאלי

8
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

הישגי העולים:

מה הצליחו ליצור העולים לצור למרות הקשיים עד 1914:

הקמת צורות התיישבות חדשות:

העולים אשר פנו להתיישבות עירונית היו ברובם דתיים , הם עלו לארץ כיחידים וכבעלי משפחות והשתקעו בירושלים, יפו וחיפה. העולים אשר פנו להתיישבות חקלאית היו ברובם צעירים  והיו  חסרי רכוש. חלקם החזיקו בתפיסת עולם אידיאולוגיות ייחודיות – האידיאולוגיה הסוציאליסטית. עולים אלה  התנגדו  להעסקת פועלים ערבים וקראו לעבודה עיברית הם היו  חילונים ולא שאפו לבסס את היישוב על המסורת הדתית. לדעתם אדמות היישובים וכלי העבודה נועדו להיות בבעלות  משותפת.
תושביה היהודיים של הארץ התגוררו עד אז בישובים עירוניים. העולים היהודים אשר בחרו בהתיישבות החקלאית עשו זאת מתוך להט ציוני ומתוך אמונה שהדרך הנכונה ביותר ליהודים לשלוט על ארץ ישראל היא לעבוד את אדמתה. ההתיישבות החקלאית נתקלה מראשיתה בקשיים מרובים. כדי להתמודד עם קשיים אלה נמצאו פתרונות מקוריים אשר העניקו להתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל אופי ייחודי וחדשני שכמותו לא ידע העולם.

10

הקמת המושבות:

השיטה הכלכלית שעליה התבססו המושבות הייתה שיטה של משק פרטי ובעלות פרטית על הקרקע. כל משפחה נהנתה מבעלות על משק פרטי משלה. האדמה, הבית, הכלים החקלאיים ובעלי החיים היו בבעלות פרטית. לכן, גם הרווחים וההפסדים חלו על המתיישבים. בתחילה נתמכו המתיישבים על ידי אגודות חובבי ציון, אולם עם הזמן התברר כי המושבות אינן מסוגלות להתקיים בכוחות עצמן מבחינה כלכלית הברון רוטשילד בא לעזרתן, קנה אותן ובכך הציל אותן מ מקריסה כלכלית צעד זה גרם לכך שהאיכרים איבד את עצמאותם והפכו לשכירי הברון ששילם להם שכר בעד עבודתם. בתחילה ניסו אנשי המושבות לגדל גידולי תבואה שונים, אך הניסיון נכשל מפני שלא הכירו את דרכי העיבוד המתאימות לארץ בהמשך, בייחוד לאור המלצתם של פקידי הברון, עברו אנשי המושבות למשקים חד ענפיים,בעיקר בתחום הכרמים.

איכרי המושבות העדיפו להעסיק פועלים ערביים וזה יצר מריבה גדולה בינם ובין פועלי העלייה השנייה שהיו בעלי אידאולוגיה ציונית ורצו לעבוד בחקלאות בארץ ישראל,אך לא הועסקו בגלל חוסר נסיונם ודרישותיהם הגבוהות.

מה היה מקור חילוקי הדעות בין שתי הקבוצות:

11

שתי נקודות מחלוקת בין האיכרים ובין הפועלים, כיצד ניסו פועלי העלייה השנייה להצדיק את עמדתם.

1.שיקול כלכלי– העדפת האיכרים בני המושבות הייתה להעסיק פועלים ערבים שהסתפקו בשכר מועט ותנאי החיים שלהם היו מינימליים, רבים מהם עבדו בעבדות עונתיות ובשאר הזמן עבדו בחקלאות בכפריהם, כמו כן, הפלחים הערבים היו מורגלים בעבודה חקלאית ותפוקתם הייתה גבוהה, הם היו מורגלים לתנאי האקלים הקשים בארץ ישראל ונחשבו לבריאים יותר. לעומתם, עולי העלייה השנייה לעומתם, היו זקוקים לעבודה בכל השנה להדרכה חקלאית ממושכת בשל חוסר ניסיונם ולשכר גבוה. ואולם, הם טענו כי הגשמת הציונות פרושה: עבודה עברית חקלאית, שתתרום לחיזוק הקשר בין ארץ ישראל ועם ישראל , והיא זו שמסמלת את התחדשות העם היהודי.

2.בעיות חברתיות– בני העלייה השנייה התארגנו בחבורות, ראו את עצמם כפועלים שכירים שעובדים ביום שבו יכלו לעבוד, ולא התחייבו לבוא ביום המחרת, היה קשה לסמוך עליהם. בנוסף, הם חיו בקומונות נפרדות מחיי המושבה ולא רצו להשתלב בה חברתית. רוב הפועלים אנשי העלייה השנייה שהיו חילוניים, אידיאליסטים עם השקפות על שוויון ושותפות, והיו רחוקים מהדת ומהמסורת שאפיינו את האיכרים אנשי העלייה הראשונה, ויכוחים רבים פרצו בניהם על רקע של שמירת שבת, הפרדה בין גברים ונשים. הפועלים טענו שכל אחד רשאי לחיות לפי אמונתו.

12

כדי לעזור לעולי העלייה השנייה להשתלב בעבודה חקלאית החליטה ההסתדרות הציונית להקים עבורם את החוות הלאומיות.

מהי מטרת החוות הלאומיות שהקימה התנועה הציונית:

החוות הלאומיות הוקמו ע”י ההסתדרות הציונית כדי להשיג שתי מטרות :להכשיר את הפועלים לעבודה חקלאית ולהרגילם לתנאי הארץ, ובנוסף, להעמיד לרשותם הון יסוד קטן שיצטבר מרווחי החווה כדי שיוכלו לייסד משק חקלאי חדש, חוות אלו היו המקום הראשון שבו התבצעה העבודה החקלאית בידי יהודים בלבד ללא ערבים, הן הוקמו בכנרת, בבן שמן וליד חולדה.

לאחר הסירוב המתמשך של איכרי המושבות להעסיק את עולי העלייה השנייה , הם החליטו להקים צורת התיישבות חדשה- הקיבוץ

הקבוצה הייתה יצירתם של העולים שהגיעו לארץ בראשית המאה ה 20- . ייחודן של הקבוצות היה ניסיונם של חבריהן להקים בהן צורת חיים חדשנית, שבה הונהג שוויון מלא בין חברי הקבוצה מהבחינה הכלכלית והחברתית. הקבוצה הראשונה שהוקמה הייתה קבוצת דגניה שקמה בשנת 1910 על ידי כעשרה חברים וחברות. אדמת הקבוצה נרכשה מכספי התנועה הציונית ,באמצעות המשרד הארצישראלי.
ייחודיותה הכלכלית של הקבוצה באה לידי ביטוי בשני היבטים:
כלכלה שיתופית: הקבוצה שאפה להנהיג שיתוף מוחלט כל הרכוש והנכסים בקבוצה היו משותפים: ההכנסות, , ההוצאות, הכלים החקלאיים, בעלי החיים, המבנים וכו’. מטרת השיתוף הייתה ליצור שיוויון מלא בין חברי הקבוצה, כך שכל אחד מהם יתרום לקבוצה כפי יכולתו ויקבל ממנה את מלוא צרכיו עבודה עברית: חברי הקבוצה ראו ערך מיוחד בכך שהאדמה תעובד על ידי חברי הקבוצה עצמם וללא סיוע חיצוני. במיוחד התנגדו חברי הקבוצה לשכירת עבודתם
של פועלים ערבים. התנגדות זו לא נבעה מעוינות לערבים, אלא משאיפתם לחזק
את תחושת השייכות של האיכרים החלוצים לאדמתם.

13
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

פיתוח ההתיישבות העירונית

שתי הוכחות להתרחבות בחיפה ובירושלים:

1.גידול היישוב היהודי בירושלים מכ- ‏000,‏14 נפש, בראשית שנות ה- ‏80 של המאה ה- ‏19,לכ-‏000,‏46ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ‏1914 שני שליש מאוכלוסיית העיר, רוב היהודים גרו בשכונות חדשות שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה.

2.גידול במספר תושבי חיפה היהודים ממעטים ל3000 נפש ב1914, בשכונות נפרדות בעיקר בחלק העליון של הכרמל.

הקמת תל אביב- העיר העברית הראשונה

במאה ה – 19 נחשבה יפו לעיר הראשית בארץ ישראל. היא הייתה מרכז כלכלי ושלטוני של הארץ ונמל יפו היה שער הכניסה הימי העיקרי לארץ. בשנת 1907 חיו ביפו כ- 8,000 יהודים, אשר היוו כ – 20% מכלל 40,000 תושבי העיר. תנאי המחיה ביפו היו קשים והתושבים סבלו ממחירי דיור יקרים ומצפיפות שהתגברה במהלך השנים. קשיים אלה הביאו את תושביה היהודיים של יפו להקים שכונות יהודיות חדשות בסמוך לעיר. בתוך כך, התארגנה בשנת 1905 קבוצת אשר שאפה לייסד שכונה יהודית חדשה ומודרנית , אשר רחובותיה יהיו מרווחים ואשר יתקיימו בה תשתיות מודרנית של תברואה. בתחילה, השכונה נקראה אחוזת בית ולימים נקראה תל אביב. לימים הייתה תל אביב לעיר הראשונה בארץ ישראל אשר כל תושביה היו יהודים.

בעמודים הבאים תוכלו לראות על פני מפות את פריסת המושבות והקיבוצים שקמו בארץ ישראל עד 1914:

15
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

לסיכום:

התיישבות עירונית היא התיישבות בעיר הכוללת עבודות עירוניות.

מספר העולים הגדול ביותר התיישב בעיר ירושלים, התיישבות עירונית הייתה גם   בטבריה, צפת וחיפה. התיישבות חקלאית היא התיישבות המבוססת על עבודה חקלאית. הוקמו מושבות שזו צורת התיישבות חקלאית פרטית. המושבה הראשונה היא פתח תקווה. בהמשך הוקמו מושבות נוספות כמו ראשון לציון ורחובות.

צורת התיישבות חקלאית נוספת הייתה הקבוצה. זוהי צורת התיישבות חקלאית שיתופית. הקבוצה הראשונה הוקמה בדגניה. 

במקביל להקמת ישובים העולים החדשים יצרו מסגרות פוליטיות- מפלגות פועלים שייצגו אותם מול השלטון התורכי.

עד למלחמת העולם הראשונה חלה ביישוב היהודי התפתחות ראשונה בתחום הפוליטי. התפתחות זאת באה לידי ביטוי בהקמת מפלגות, אשר שאפו לממש את הרעיון הציוני -כל אחת על פי דרכה.
מפלגות אלה לא היו רק מסגרות פוליטיות אלא גם מסגרות חברתיות אשר דאגו
לרווחת חבריהן גם בחיי היומיום.
באותם הימים היה למושג מפלגה משמעות שונה מהמשמעות המקובלת כיום. בתחום זה בלטו העולים שהיו בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית.
העולים הסוציאליסטים ייסדו בארץ, בראשית המאה ה- 20 , שתי מפלגות פוליטיות שנקראו מפלגות פועלים. מפלגות אלה שמו לעצמן למטרה לסייע בקליטת העולים ובחינוכם לחיים סוציאליסטיים ולציונות. במפלגות אלה הייתה התלהבות אידאולוגית רבה שבאה לידי ביטוי ב בדרך החיים שניסו לבסס בארץ, במבנה הכלכלי-חברתי של היישובים שהקימו ובמסגרות השיתופיות שהקימו. נפתחו מטבחי פועלים שנועדו לספק ארוחות מוזלות. שתי המפלגות היו קרובות זו לזו הן מבחינת יעדיהן והן מבחינת הסיוע שהגישו לחבריהן, אך המשיכו להתקיים במסגרת נפרדת בשל ההבדלים האידאולוגיים שהיו ביניהן.

18

מפלגות הפועלים שהוקמו היו: מפלגת פועלי ציון ומפלגת הפועל הצעיר. הן שאפו להקים בארץ חברה שוויונית וצורות התיישבות , שיתופיות לכבוש את תפקידי העבודה וה שמירה מידי הערבים ודאגו לרווחת ה פועלים בחיי היומיום. בתחום האישי: מתן הלוואות כספיות, הקמת ; קופות חולים, ספריות מועדונים ומסעדות פועלים. בתחום המקצועי: המפלגות שימשו כמעין ארגון עובדים שסייע לחבריו במציאת עבודה ובניהול מאבקים נגד המעסיקים, במטרה לשפר את שכרם ותנאי עבודתם. בין המפלגות הייתה מחלוקת אידיאולוגית מהותית שעסקה ביחס שבין ה ציונות והסוציאליזם. חברי פועלי ציון החזיקו בתפיסה הקומוניסטית-מרקסיסטית ולטענתם המפעל הציוני סוציאליסטי צריך להתרכז במעמד הפועלים. חברי הפועל הצעיר לא היו שותפים להנחות היסוד המרקסיסטיות, שאיפתם הייתה לקדם את התפיסה הסוציאליסטית תוך שיתוף פעולה עם בני מעמדות אחרים וללא אירועים מהפכניים . היו נקודות מחלוקת נוספות בין מפלגות הפועלים: היחס לבני המושבות, היחס לפועלים הבלתי מאורגנים והיחס לשפה העברית. עם השנים מיתנו המפלגות את תפיסתן האידאולוגית בכל התחומים והתקרבו, כך שלאחר מלחמת העולם הראשונה אוחדו שתי המפלגות למסגרת משותפת אחת שנקראה מפא”י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ששלטה בישוב היהודי עד 1977.

19

הקמת מסגרות ביטחוניות

השלטון בארץ היה חלש והתרכז בגביית מיסים באמצעות גובי מס ובמסעות עונשין, רוב התושבים זכו להגנת הקונסולים המקומיים שחיו בארץ מתוקף הסכמי הקפיטולציות ורבים מהם נשדדו או שהיו חשופים לאלימות מצד שכניהם מבלי לדעת איך להתגונן בנשק.

מה היה הקושי המרכזי שליווה את חולשת השלטון והיקשה על המתיישבים:

הערבים היו פולשים עם העדרים שלהם לשדות ולחלקות של היהודים והורסים את מה שהיהודים עשו ,היהודים מנסים לשכנע אותם שמדבור ברכוש שלהם שנקנה בכסף ואולם הערבים אומרים שהשדות הללו שייכות למרעה שלהם ע”פ רצון האלוהים.

ואולם,למרות זאת, יהודים רבים במושבות התנגדו לשמירה עברית מכמה סיבות:
1.מדובר בהוצאה כספית כבדה שמאוד מקשה על אנשי המושבות והשמירה הערבית הזולה עדיפה.
2.היו שטענו כי בכך הם גורמים ליהודים לחלל שבת משום שעבודת השמירה צריכה להיעשות גם בשבת.
3.אנשי המושבות טענו כי פיטורי השומרים הערבים יגרמו להרעת היחסים עם השכנים הערבים ונקמה מצדם.

20

עד למלחמת העולם הראשונה חלה ביישוב היהודי התפתחות ראשונה בתחום הביטחון  שבאה לידי ביטוי בהקמת ארגוני שמירה.
הצורך בהקמתם של ארגונים אלה עלה מתוך חוסר הביטחון ששרר באותם הימים
בארץ. השלטון העות’מני לא השקיע מאמצים רבים בשמירה על ביטחון התושבים שחיו בארץ. חלק משבטי הבדואים התפרנסו משוד הישובים החקלאים . השודדים פגעו בתוצרת החקלאית ,בשדות ולעיתים גם בנפש .

כדי לשמור על רכושם נאלצו החקלאים היהודים למצוא שומרים ולצורך כך שכרו את עבודתם של שומרים ערבים . אולם, לעיתים קרובות התברר כי השומרים הערבים התקשו להתמודד עם השודדים.
אנשי מפלגות הפועלים, שהיו חדורים בלהט אידיאולוגי ציוני, ראו בשלילה את
העובדה שהיישוב היהודי נזקק לשכירת שירותי ביטחון על ידי מי שאינם יהודים.
על פי תפיסתם היה על היהודים לעסוק בעצמם בכל העיסוקים הקיימים בארץ ישראל, ובכלל זה שמירה ועבודת אדמה. הם האמינו שהקמת ארגונים ביטחוניים יהודיים היא תנאי הכרחי להגשמת החזון הציוני.

21

פועלי ציון היו הראשונים שפעלו להקמת ארגון ביטחון יהודי. הם האמינו בכיבוש    השמירה מידי הערבים והעברתה לידי יהודים. הם הקימו את ארגון השמירה הראשון, שנקרא בר גיורא בשנת 1907 . בשנת 1909 הצטרפו לארגון גם אנשי הפועל הצעיר והארגון שינה את שמו ל”השומר”.
המאבק למען כיבוש השמירה לא היה קל, אך השומרים היהודים הצליחו לקבל
לידיהם תפקידי שמירה בודדים ב גליל, בהם הצליחו להוכיח את יעילותם
במניעת גניבות. הצלחתם זכתה לפרסום בקרב אנשי מושבות נוספים בגליל וביהודה ורבים מהם בחרו להשתמש בשרותי הארגון. השומרים אימצו מנהגים שהיו מקובלים
בקרב הבדואים: הם דיברו ערבית, רכבו על סוסים, התלבשו כמו הבדואים, למדו היטב את פני השטח ובזכות אומץ ליבם, הם הצליחו לספק הגנה ראויה לחקלאים היהודים. לפעילות ארגוני השמירה הייתה חשיבות רבה בשל העובדה שהיהודים היו מסוגלים להגן על עצמם, כמו כן הם סיפקו ליהודים שחיו בארץ מיתוס של גבורה.

השמירה העברית תרמה לחיזוק הגאווה הלאומית של היהודים ולמצב שבו הערבים החלו להתייחס בכבוד ליהודים שמסוגלים להילחם ולהגן על עצמם
חשוב – שימו לב** השומר היה בסיס להתפתחות כוח המגן העברי הראשון “ההגנה” שתקום ב1920 ותהיה לצבא של הישוב בארץ.

השומר החדיר לבני הנוער בארץ ערכים מתחום המסורת הצבאית כמו רעות, אחווה, התמדה וטוהר הנשק, כל זאת במסגרת תנועת הנוער שהקים הארגון “השומר הצעיר” ומטרתה הייתה גיוס צעירים לארגון והכשרתם בתור שומרים עתידיים.

בעמודים הבאים תוכלו לראות כיצד נראו השומרים העברים הראשונים:

22
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

החייאת השפה העברית

התודעה הלאומית היא מאפיין הכרחי ליצירת תנועה לאומית. ואכן, רבים מהיהודים שעלו לארץ בתקופה זו היו חדורים בתודעה ציונית. אולם להבדיל מתנועות לאומיות אחרות, שהתקיימו בתקופה זו באירופה, חסרה ליהודים תרבות מודרנית משותפת, שכן היהודים לא חיו באזור גיאוגרפי אחד, אלא בארצות שונות, ולכן הושפעו מתרבויות שונות.
בשל חשיבותה של התרבות המשותפת ככלי לחיזוק התודעה הציונית, הקדישה
התנועה הציונית מאמצים רבים לפיתוח תודעה ציונית אחידה. מאמצים אלה באו לידי ביטוי בתחומי עשייה רבים בארץ ישראל וביניהם מפעל החייאת השפה        העברית, פיתוח אמנות יהודית ייחודית, ספרות ושירה עברית וחינוך מודרני וציוני.

מפעל החייאת השפה העברית היה מפעל תרבותי והוא היה חשוב במיוחד עבור התנועה הציונית. מפעל זה החל באירופה והוא הגיע לשיאו בארץ ישראל. באותה התקופה העברית הייתה שפת קודש אשר שימשה בעיקר לתפילה וללימוד תורה. תהליך החייאת השפה העברית הפך אותה לשפת יומיום.
עולים רבים במושבות ובבתי הספר המודרניים שהוקמו דיברו בשפה העברית ואף הוצאו פרסומי דפוס בשפה העברית.

הפעילות של אליעזר בן יהודה:

אליעזר בן יהודה היה מעולי העלייה הראשונה, חזונו היה להפוך את השפה העברית לשפה יומיומית בארץ ישראל.

הוא פעל למימוש חזונו בדרכים הבאות:
פרסם מאמרים בעיתונות, השתתף בהקמת ועד הלשון העברית ופרסם את המילון העברי הראשון, בנוסף קבע בן יהודה, כי ההגייה שנקבעה לשפה העברית החדשה היא ההגייה המזרחית- הספרדית שמתאימה מאוד לאופי של השפה שהוא אופי מזרחי .  

25

יצירת מערכת חינוך דוברת עברית

לקראת סוף התקופה, בשנת ‏1913,נמנו בארץ ‏60 מוסדות חינוך עבריים:
רובם המכריע של המוסדות החינוכיים שהתקיימו בארץ ישראל עד לעליות
הראשונות היו המוסדות התורניים של היישוב הישן. במהלך המאה ה- 19 , עוד
לפני שהגיעו עולי העליות הראשונות לארץ, ניכרו סימנים ראשונים של שינוי בתחום החינוך . כך למשל, בשנת 1870 , הוקם ליד יפו בית הספר “מקווה ישראל”, שהיה אחד המוסדות החינוכיים המודרניים הראשונים בארץ ישראל.
בימי העליות הראשונות בשנים 1881-1914, חל מפנה משמעותי בתחום החינוך של היישוב היהודי בארץ ישראל. בתקופה זו הוקמו מוסדות חינוך חדשים אשר תכני הלימוד בהם היו לא רק מודרניים, אלא גם בעלי מגמה ציונית. במסגרת זאת הוקמו מוסדות חינוך שונים ובהם גני ילדים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכוניים, בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים ( 1906 ) והטכניון ללימודים
אקדמיים בחיפה ( 1912) .
בבצלאל התגבשה קבוצה של מורים ותלמידים אשר תרמו לפיתוח סגנון אמנות
יהודי מודרני. יצירותיהם חיברו בין האמנות האירופית המודרנית לבין האמנות המזרחית ובין סיפורי התנ”ך לנופי ארץ ישראל.
מוסדות חינוך אלה נחשבו לחדשניים בכמה מובנים:
בתכני הלימוד – מוסדות אלה עסקו בהוראת מקצועות חול, כמו מדעים, אמנות ולשונות זרות.
בלשון ההוראה – העברית החלה להתגבש במוסדות אלה כלשון ההוראה המרכזית .
המוסדות החדשים, שהוקמו בימי העליות הראשונות, הניחו את התשתית החינוכית והתרבותית הדרושה למימוש הרעיון הציוני.

26

מלחמת השפות בטכניון 

השימוש בשפה העברית היה משמעותי כיוון שאנשי החינוך ראו בכך כלי מרכזי
להחדרת הרעיון הציוני ולמימושו. אנשי החינוך פעלו להקמת מוסדות חינוך
ששפת ההוראה בהם תהיה עברית. כך קמו גני ילדים ובתי ספר יסודיים.
מחנכי הדור חיברו שירים וסיפורים בעברית ותרגמו יצירות ספרותיות מפורסמות.
הסתדרות המורים דאגה לתכנית לימודים אחידה לכל הארץ ובכך תרמה לשיפור איכות ההוראה העברית.
המתח שבין המגמות החינוכיות של חברת עזרה וחברת כי”ח לבין גורמי החינוך
המקומיים עורר מאבק, ששיאו היה במלחמת השפות. 

המאבק הסתיים בניצחונם של אנשי החינוך הציונים והשפה העברית חדרה בהדרגה לכל מוסדות החינוך.

במהלך הקמת הטכניון פרץ בארץ מאבק. מקימי הטכניון רצו ששפת ההוראה
במוסד זה תהיה גרמנית ואילו אנשי רוח וחינוך ציונים רצו שההוראה תתבצע בשפה העברית. מקימי הטכניון סירבו למלא דרישה זו. לטענתם אי אפשר ללמד מקצועות מודרניים ומדעיים בעברית, מפני שהעברית היא שפה עתיקה, וחסרות בה מילים טכניות רבות. המאבק על שפת ההוראה כלל שביתה מלימודים, שאותה יזמו מורים ותלמידים. בסופו של דבר המאבק הצליח. חברת עזרה הביעה את נכונותה להפוך את העברית לשפת ההוראה בטכניון במתמטיקה ופיסיקה באופן מיידי, ובשאר המקצועות המדעיים בתוך ארבע שנים. פרשה זו ידועה בשם מלחמת השפות.

27

תרומתו של הברון רוטשילד לפיתוח ארץ ישראל

כל הישגי העולים היו מתקשים לצאת לפועל ללא עזרתו של בינימין אדמונד דה רוטשילד- אחד מבניה של משפחת הבנקאים היהודית שהתפרסמה בכל העולם בשל עושרה.

בסוף המאה ה 19- נקלע היישוב היהודי בארץ ישראל למשבר כלכלי. במיוחד סבלו מהמשבר היהודים שבחרו לחיות במושבות החדשות. הברון רוטשילד בא לעזרתם. הוא הציל את המושבות מהתמוטטות כלכלית. אבל עזרה זו גרמה לסכסוך בין המתיישבים היהודים לבין נציגיו של הברון בארץ. בסופו של דבר הברון הפסיק לתמוך ביישוב היהודי ב- 1900.

מדוע  בחר רוטשילד לעזור למתיישבים:
1.עזרה ליהודים נרדפים– המידע שקיבל משליחיו בארץ ישראל ולפיו התיישבות בארץ ישראל תפתור את בעיית היהודים הנרדפים, במיוחד ברוסיה שבה ביקר והיה עד למצוקת היהודים באותה תקופה.
2.אמונה בציונות המעשית וחשש מהתבוללות יהודים-רוטשילד האמין כי התיישבות בארץ תיצור עובדות ממשיות שיהוו מכשיר פוליטי להשגת רשות חוקית להתיישב בארץ ישראל, והיא יכולה לעזור במניעת התבוללות יהודים שהייתה נפוצה באירופה .

28

רוטשילד בחר לסייע למתיישבים באמצעות שיטת האפטרופסות.

שיטת האפוטרופסות היא שיטה כלכלית שבמסגרתה קנה הברון את המושבות, הטיל עליהן ועל תושביהן את חסותו המוחלטת, וקיבל על עצמו לדאוג לכל צרכיהם החקלאיים, הכלכליים, החינוכיים, הדתיים והבריאותיים.
כדי שהשיטה תוכל לתפקד רוטשילד שלח מטעמו נציגים שפעלו בשמו – פקידים שהיו מומחים בתחומים שונים (מנהלים, יועצים כלכליים, מהנדסים, יועצים חקלאיים ועוד). תפקידם היה לפקח על הנעשה במושבות ולנהל אותן כראוי, בעיקר על פי אמות מידה כלכליות. למעשה, פקידיו הבכירים של הברון הפכו למושלי המושבות שבהן פעלו. הברון, שגילה מעורבות רבה עד לפרטי פרטים בנעשה במושבות, קיבל דיווח שוטף מפקידיו על הנעשה בהן. האיכרים נדרשו לפעול על פי הנחיותיהם של הפקידים ולציית לכל דרישותיהם. בכל מקרה של מחלוקת בין האיכרים לפקידים- העניק רוטשילד גיבוי מוחלט לפקידיו. מפעם בפעם הוא אף איים בהפסקת התמיכה במושבות ,אם אנשיהן לא יצייתו לנציגיו תשלום משכורות לאיכרים: האיכרים קיבלו שכר מפקידי הברון ולמעשה הפכו לשכירים העוסקים בחקלאות כפועלים.

שתי דוגמאות לסיוע נוסף של רוטשילד למתיישבים בארץ:
1.סיוע חקלאי: בתחום זה הברון ביצע מספר פעולות: שלח למושבות מדריכים חקלאיים (בוטנאים  ואגרונומים) שלימדו את האיכרים שיטות חדשות של עיבוד חקלאי. המלצתם של המומחים היא שכיוונה את המושבות לגידולי גפנים (המומחים מצאו את אדמת המושבות כבלתי מתאימה לגידולי תבואה).
2. דאגה לצרכי חינוך, בריאות ודת: הברון הקים במושבות מרפאות, בתי ספר, גני ילדים ובתי כנסת. במוסדות אלה הוצבו בעלי תפקידים שפעולתם מומנה על ידו ובהם רבנים, שמשי בתי כנסת, מוהלים, שוחטים, מורים, גננות, רופאים, חובשים ועוד. שכרם של כל אלה שולם על ידי הברון.

29

לסיכוםשיטת האפוטרופסות נוסדה על ידי הברון רוטשילד. הברון קנה את המושבת ודאג לכל צורכי המתיישבים. הוא מינה פקידים שפיקחו על המושבות וניהלו אותן. האיכרים נדרשו לציית לפקידים אלה . הברון שילם לאיכרים משכורות, גם כאשר לא עבדו כלל. הוא שלח למושבות מומחים חקלאיים, מימן ניסויים חקלאיים, רכש מכונות חקלאיות ומימן את ייבוש הביצות. הוא הקים במושבות מרפאות, בתי ספר, גני ילדים ובתי כנסת ומימן את שכר המורים, הגננות, הרבנים, הרופאים והמוהלים. כמו כן הוא סייע ליהודים לרכוש קרקעות מידי הערבים.
הברון הגיש סיוע דומה גם ליהודים שחיו בערים. הוא מימן את פעילותם של מורים, גננות, רבנים, מוהלים ובעלי מקצוע אחרים, סייע בהקמת בתי חרושת ומפעלים, הקים בתי חולים ומימן בהם את האשפוז של יהודים רבים.

מדוע סיים רוטשילד את הסיוע למושבות:
1.יחסים מתוחים עם המתיישבים: עזרת הברון גרמה להיווצרותם של מתחים ותחושות של עוינות בין נציגיו לבין אנשי המושבות. מתח זה נבע בעיקרו משיטת האפוטרופסות. כאמור, הסמכויות שהעניק הברון לנציגיו היו נרחבות ביותר, ולמעשה הפך אותם לשליטי המושבות.
חלק מנציגי הברון ניצלו את הסמכויות שהוענקו להם כדי לקבוע תקנות באופן שפגע במתיישבים, חלק מהפקידים אף ניצלו את סמכותם כדי להטיל קנסות על האיכרים, לשלול את הכנסתם או אף לסלקם מהמושבות. רובן המכריע של פעולות אלה נעשו בידיעת הברון ובאישורו.
האיכרים שקודם היו חקלאים עצמאיים, הפכו למעשה לשכירי הברון. הם התקשו לוותר על העצמאות הכלכלית שממנה נהנו קודם לכן וחשו שפקידי הברון מתנכלים להם ומשתלטים על המושבות ועל חייהם הפרטיים.
2.כישלון כלכלי: השקעותיו הכלכליות האדירות התגלו ככושלות והיישוב היהודי לא הצליח להגיע לידי עצמאות כלכלית, הדבר התבטא בהתמוטטות כל המפעלים שהקים הברון: מפעל הזכוכית, מפעל המשי ומפעל הבשמים. אפילו מפעלי היין הוכחו ככושלים (תעשיית היין החלה להניב רווחים רק לאחר תום מעורבות הברון) כישלונות אלה נבעו, בין השאר, ממעורבותו המוגזמת של הברון, שיצרה תלות מוחלטת של המתיישבים בכספיו ומנעה מהם להיהפך לעצמאיים. החלטות אלה סיכלו כל יוזמה פרטית מצד המתיישבים ומנעו מהם לקדם את כלכלת ארץ ישראל.

30

הסיוע של רוטשילד התחלף בסיוע שהעניקה ההסתדרות הציונית למתיישבים בארץ באמצעו המשרד הארץ ישראלי שבראשו ארתור רופין.

המשרד הארצישראלי הוקם כדי לייצג את התנועה הציונית ולקדם את יישום הרעיון הציוני בארץ ישראל. בראש המשרד עמד ארתור רופין. הוא סייע לעולים למצוא תעסוקה וכיוון אותם להתיישבות בערים וביישובים חקלאיים. הוא פעל לרכישת אדמות והשתדל ליצור רצף טריטוריאלי שהוא שטח רצוף בין אדמות שהיו בבעלות יהודית. הוא תמך ביהודים שחיו בערים, כמו ב ירושלים, וסייע בהקמת יישובים חדשים, כמו אחוזת בית, שעם הזמן הפכה לעיר העברית הראשונה ושמה תל אביב.
המשרד הארצישראלי סייע גם ליישובים חקלאיים. הוא תמך ביישובים קיימים, סייע בהקמת יישובים חקלאיים חדשים, כמו המושבה עין גנים, הקים חוות חקלאיות, כמו חוות כנרת שבה עולים חדשים קיבלו הכשרה חקלאית, ותמך בהקמת הקבוצה – צורת יישוב שהייתה מבוססת על משק שיתופי ועל עבודה עברית.
קבוצת דגניה הוקמה בסיוע המשרד הארץ ישראלי. קרקעות הקבוצה נרכשו בכספי התנועה הציונית. נכונותו של המשרד הארצישראלי לשתף פעולה עם הקמת הקבוצה חיזקה את מחויבותם של חברי דגניה לפעול להצלחת היישוב. הקבוצה סייעה לקליטתם של עולים צעירים, בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית ואשר היו חסרי אמצעים כלכליים.

בעמוד הבא נמצא טבלת השוואה בין סוגי הסיוע.

31
הפעילות הציונית בארץ ישראל 1882-1914 by sharon - Ourboox.com

פתרון שאלת בגרות

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“…חייהם ועבודתם של אנשי יהוד היו קשים מאוד, בין הבתים שביהוד ובין השדות שבפתח תקווה היה מרחק לא קטן והדרך עובדת בין שדות של ערבים….ולא אחת ולא שתיים נסגרה הדרך בפני אנשי יהוד מתוך תואנות שונות ..ההליכה והנסיעה ליחידים היו כרוכות תמיד בסכנה; מים להשקיה לא היו; המים הספיקו רק לשתייה ..האדמה הייתה כחושה ומנוצלת וסוד הזיבול לא נודע לבעליה . ניסיונם החקלאי היה מצומצם, ומצומצמים עוד יותר היו אמצעיהם הכספים;עיני הרשות ועיני השכנים רעות בהם…הרכוש של אנשי יהוד משך בלילות את תשומת ליבם של אנשי הסביבה, והיו באים חמושים בחרבות ובמקלות לגנוב מן הגורן, מן הערוגה ומן הבית, והאיכרים אשר עבדו כל היום בזיעת אפיהם הוכרחו גם לשמור בלילות והם היכו והוכו נפצעו ופצעו ..ואחרי כן באים לילות של פחד מפני נקמת דם…”

(מ’ סמילנסקי, פרקים בתולדות הישוב א עמ’ 65 )

הסבר שני קשיים שבהם נתקלו העולים שהגיעו לארץ, כיצד ניסו לפתור את אחד הקשיים שאותם מצאת

33

תשובה: 

שני קשיים שבהם נתקלו העולים ע”פ הקטע: כמה תשובות אפשריות

1. קשיי הסתגלות– רוב העולים היו חסרי ניסיון בחקלאות ועבודת אדמה-מעולם לא עבדו קודם לכן בעבודה חקלאית, אדמת המושבות הייתה קשה לעיבוד ורובה מלאה ביצות-בשל חוסר הידע שלהם בחקלאות וחוסר ההכרות עם אדמת ארץ ישראל העולים הקימו את הישובים שלהם באדמות שהיו לא נוחות לעבודה חקלאית , התקשו להתרגל לאקלים החם ולמחלות של ארץ ישראל שהיו לא מוכרות לאנשי אירופה .” האדמה הייתה כחושה ומנוצלת וסוד הזיבול לא נודע לבעליה . ניסיונם החקלאי היה מצומצם..”

2.מחסור בכסף– ההשקעה של העולים בהתיישבות-בהכשרת הקרקע, בניית הבתים ובמציאת מקורות מים עלתה להם כסף רב וזה הוביל למצב שבו לרבים מהם אזלו החסכונות, רבים גם בזבזו את כספים במתן שוחד לפקידי השלטון התורכים בכדי שאלו לא יפגעו במה שהקימו. ” ומצומצמים עוד יותר היו אמצעיהם הכספים..”

3.יחסים מתוחים עם האוכלוסייה הערבית– הסכסוכים פרצו על רקע מריבות על שטחי חקלאות, היהודים קנו אדמות מבעליהם הערבים שלא ישבו עליהם או שנטשו אותם והשאירו את האיכרים לעבוד תחת הבעלים היהודים. הגבולות בין החלקות וסימוני הקרקע לא היו ברורים ולכן ניסו הערבים להחזיר לעצמם את האדמות ע”י השתלטות עליהם בכוח . הערבים לא הבינו את שפת היהודים מאירופה והם ראו ביהודים כחלשים ואנשים שתלויים לחלוטין בעבודה ובשמירה הערבית ולכן אפשר לפגוע בהם ולגנוב מהם רכוש. ” הרכוש של אנשי יהוד משך בלילות את תשומת ליבם של אנשי הסביבה, והיו באים חמושים בחרבות ובמקלות לגנוב מן הגורן, מן הערוגה ומן הבית…”

כיצד סייע הברון רוטשילד למתיישבים:
רוטשילד הנהיג במושבות את שיטת האפטרופסות שעיקרה העברת הניהול של המושבות לפקידים שייצגו את הברון, ואלו טיפלו בכל ענייני המושבות.
במסגרת שיטה זו, הפקידים העניקו הלוואות לחקלאים ואלו התחייבו להחזיר אותה כאשר מצבם הכלכלי ישתפר, וכך יקלו על מצוקתם הכספית.
הם הכשירו יהודים לעבודה חקלאית ע”י מורים שהובאו מצרפת למקווה ישראל ולמושבות ובכך יאפשרו לחקלאים ללמוד כיצד עוסקים בחקלאות . הם עזרו בפתוח ענפי חקלאות חדשים בארץ ישראל (בעיקר גדול הכרמים) בכדי לאפשר לחקלאים להתפרנס מגידולים שמתאימים לאדמת הארץ.

34

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“ערב מלחמת העולם הראשונה מנה הישוב כ85 אלף נפש, אלו הפכו את ארץ ישראל לתחנת ניסיונות חברתית- כלכלית שהטביעו חותם על הנוף של ארץ ישראל והוכיחו שיש ביכולתם להיות מתיישבים יצרנים. הייתה בישוב חדשנות חברתית רוחנית שהובילה ליצירת דעת קהל ערה, מערכת חינוך מרשימה ומאבקים אידאולוגיים בתוך הישוב; למרות שאוכלוסיית היהודים בארץ ישראל הייתה פחות מאחוז מכלל יהודי העולם, פעולותיהם בתחום ההתיישבות והקמת המסגרות הביטחוניות החברתיות והחינוכיות הניחו את היסודות להתפתחות הבית הלאומי היהודי בשנים הבאות. “

(מעובד ע”פ א’ שפירא , ככל עם ועם הוצאת שזר עמ’ 67 ,י’ קוברסקי הלאומיות בישראל ובעמים הוצאת כנרת זמורה ביתן עמ’171 )

הסבר שני הישגים של העולים ע”פ הקטע, הצג את האידיאולוגיה שעמדה מאחוריהם.

35

תשובה:

1.הקמת ישובים שמבוססים על עבודת אדמה– העולים שהגיעו לארץ הקימו כמה ישובים כאלה הראשון היה המושבה- ישוב שבו לכל איכר יש בית פרטי שנקנה בכספו ובו גידולים חקלאים ובעלי חיים, כל מושבה התרכזה בגידול חקלאי אחד רוב הפועלים בה היו ערבים ואורח החיים היה דתי- מסורתי. המושבות הוקמו באזור מישור החוף המרכזי והדרומי ובאזור הגליל. סירובם של איכרי המושבות להעסיק פועלים יהודים במושבות וההעדפה לפועלים ערבים הובילה להקמת צורת התיישבות נוספת המבוססת על חקלאות והיא הקיבוץ שמיועד ליהודים בלבד. החיים בקיבוץ התבססו על שוויון ושיתופיות מלאים בכל אמצעי הייצור הכלים והרווחים מהגידולים, שוויון מלא בין גברים ונשים וחינוך משותף לכל הילדים .” לתחנת ניסיונות חברתית- כלכלית שהטביעו חותם על הנוף של ארץ ישראל והוכיחו שיש ביכולתם להיות מתיישבים יצרנים”

2.יצירת מערכת חינוך דוברת עברית– העולים שבאו לארץ הגיעו שכל אחד מהם דובר שפה אחרת ואחד היעדים של התנועה הציונית היה ליצור שפה אחת משותפת לכולם- שפת העברית שמקורה בתנ”ך. יצירת השפה החלה בפעולות של אליעזר בן יהודה ליצירת אוסף מילים וביטויים בעברית, את מה שאסף הוציא במילון עברי שהופץ בישוב. יצירת הבסיס לשפה אפשר יצירת מערכת חינוך דוברת עברית מבתי ספר במושבות, אח”כ בהקמת ביה”ס תיכון ראשון דובר עברית בתל אביב גימנסיה הרצליה והגיע לשיא במאבק להפיכת השפה העברית לשפת לימוד יחידה בטכניון, מאבק זה מכונה מלחמת השפות ובסיומו הופסק השימוש בגרמנית כשפת לימוד בטכניון ובוצע מעבר לשימוש בעברית. “הייתה בישוב חדשנות חברתית רוחנית שהובילה ליצירת דעת קהל ערה, מערכת חינוך מרשימה ומאבקים אידיאולוגיים בתוך הישוב “

3.הקמת ארגון השומר– ארגון זה החל כארגון בשם בר גיורא ומטרתו הייתה להגן על תושבי המושבות והקיבוצים מפני התקפות הערבים תושבי הסביבה וגניבות הרכוש שהגיעו מהם. אנשי הארגון טענו כי יצירת כוח צבאי יהודי תחזק את הקשר של היהודי לאדמה ולארץ ותוביל אותו לעצמאות. הקמת ארגון נתקלה בקשיים בשל הסירוב של האיכרים להעסיק שומרים ששכרם גבוה והם חסרי ניסיון בלחימה והכרת השטח. המשך המתקפות הערביות ויכולתם של השומרים ללמוד את השטח ולעמוד במשימה גרמו לשינוי . אנשי השומר הקפידו על משמעת נוקשה וכושר גופני גבוה , הם ניסו להיות דומים לערבים בלבוש, במנהגים בשפה ובהכרת השטח וביכולת גבוהה בשימוש בנשק . בעקבות פעולות הארגון הוא זכה ליחס של כבוד והערכה מצד הערבים והוא יהיה הבסיס ליצירת כוח צבאי יהודי בהמשך (ההגנה וצה”ל) “פעולותיהם בתחום ההתיישבות והקמת המסגרות הביטחוניות”

36

המשך התשובה:

האידאולוגיה: היהודי החדש: רעיון זה בא לידי ביטוי בשלושה מישורים: (לבחור אחד) :

עבודה עברית– היהודים יעבדו לבד את אדמות הארץ ללא הסתמכות או עזרה מצד הפועלים הערבים. ע”פ תפיסתם של העולים, עבודת האדמה והפתוח החקלאי של הארץ הם המפתח לתחייה הלאומית ולהצלחת הציונות ובעזרתם יתחזק הקשר בין העם לארצו. חוסר יכולתם של היהודים להתפרנס מעבודת כפיים ומעבודות יצרניות באירופה הייתה אחת הבעיות המרכזיות שלהם בזמן שחיו בגלות, והדרך לפתרון המצוקה היהודית ויצירת היהודי החדש היא בעזרת חזרה לעבודת הכפיים ולצורת חיים כפי שחיו היהודים בתקופת התנ”ך.

שמירה עברית– הבסיס לרעיון השמירה העברית הוא שינוי המצב כלומר יצירת מצב שבו יהודי שומר על אדמתו ורכושו בעצמו מבלי להסתמך על השומרים הערבים שנאמנותם לא מובטחת. היהודי החדש ששומר על עצמו יהיה חזק מבחינה פיזית, ויהיה שונה לחלוטין מהיהודי המסכן והתלותי שחי בחו”ל. יצירת כוח מגן עברי יעזור בחיזוק הקשר בין העם היהודי ובין ארצו ואדמתו.

שפה עברית– התנועה הציונית הציבה לה למטרה להחזיר את העברית להיות שפת הדיבור והתרבות של העם היהודי, למרות שהשפה הייתה מיושנת ולא תאמה את העולם המודרני הטענה המרכזית של בן יהודה ואנשיו הייתה ששיבה מלאה לארץ תתרחש רק עם היהודים יחזרו לאמץ את שפת אבותיהם.

החייאת השפה העברית מבטאת את התחייה הלאומית, הדיבור בשפה מבטא את הלכידות הלאומית.

37

This free e-book was brought to you by

Ourboox.com

Create your own free book



Ourboox is the world's simplest free platform for creating, sharing and promoting digital picture e-books.

Join us now and make your books come true.

COMMENTS 0

Leave a Reply