הצפרדע שהתמהמה. כתב: מל רוזנברג, איורים: רתם עמרי

בוקר, יום ראשון

שיר הבוקר

כבר עשרה לשמונה

כבר עשרה לשמונה

צריך למהר לגן

כבר עשרה לשמונה

כבר עשרה לשמונה

הזמן כבר אזל מזמן

צריך למהר

אין זמן לדבר

מספיק כבר לישון

זה בוקר יום ראשון

כבר חמישה לשמונה

כבר חמישה לשמונה

מזמן כבר נגמר הזמן.

כבר עשרה לשמונה!

אבא צפרדע עומד בסלון

ליד השעון,

מאוחר, אין זמן

אבא צפרדע מעוצבן

אך בנו הקטן,

ג’ורג’,

עדיין איננו מוכן.

מתמתח במיטה

רוצה עוד לישון,

‘מה, כבר יום ראשון?’

למה לקום בבוקר?

למה לקום בבוקר?

מה רע לי במיטה

איזה אסון יקרה כש…

נאחר בדקה

ואם אני קצת מאחר,

למי אכפת, למי בוער

העולם ימשיך להיות

אם אאחר בשתי דקות

למה לרוץ כל בוקר

קח את הכל לאט

אבא חכה לי רגע

הנה, מוכן כמעט.

ג’ורג’ הקטן

לוקח את הזמן

מסדר לאט את הדברים

קושר לאט את השרוכים

חושב על מאה ענינים

חולם לו אלף חלומות

ממציא לו עשר המצאות,

קטשופ ירוק,

גז צחוק

בריח מתוק

מסטיק בטעם של זבובים

ובעיקר –

טרמפולינה לצפרדעים.

“ג’ורג'” אומר אבא,

“בוא בריצה,

אתה תאחר

לגן-ביצה”.

אבא מאחר.

אבא משתגע.

אך ג’ורג’ הצפרדע –

מתמהמה.

בגן ביצה

בגן ביצה

הגננת, גברת שולה שניר

מלמדת שיר,

הצפרדעים הקטנים יושבים בפנים

שרים, מקרקרים,

רוקעים ברגליים

בקצב מהיר.

קפיץ קפוץ

כל הצפרדעים משחקים

כל הצפרדעים עושים חיים

מוצ’אים לשון

תופשים זבובים

ומתאמנים

בקפיצה למרחבים

קפיץ קפוץ.

אך ג’ורג’ הצפרדע יושב בביצה, בחוץ

מחפש כל מה שנחוץ

לבניית הטרמפולינה

גומיות, קופסת יוגורט תות ופלסטלינה

ותוך חמש שניות הכל מוכן

טרמפולינה לענין

ורק כשהכל גמור

הוא חוזר לשיעור.

צהריים

ג’ורג’ חוזר מגן-ביצה

מבוצבץ מפדחת

ועד הרגליים.

אמא רותחת

“ג’ורג’, היכנס כבר למקלחת!

אפשר להשתגע.”

אך ג’ורג’ הצפרדע –

מתמהמה.

חושב לו מחשבות

ממציא לו המצאות

אינו מקשיב אינו שומע

ובעיקר-

מתמהמה.

שירה של אמא

אחת ושלושים

אמא ממהרת

קניות, ספריה, מניקור ותופרת.

אך ג’ורג’ כמובן

לוקח את הזמן.

“ג’ורג’ “,

אומרת אמא

“בוא מהר  לשולחן

בוא לשולחן

האוכל מוכן,

זבוב מטוגן.

הכל כבר יתקרר

“בוא לשולחן

האוכל מוכן,

בוא לאכול מהר”.

ג’ורג’ הקטן

לוקח את הזמן

מכדרר,

מקפיץ, פוגע, קולע,

אבל בעיקר –

מתמהמה.

רק בשעה שתיים

יושב הוא לאכול צהריים.

אחר  הצהריים

ג’ורג’ נותן קפיצה לביצה

לראות מה העניינים.

כל הצפרדעים

מקטן

ועד  קטנצ’יק

משחקים,

נהנים, עושים חיים

ובעיקר מתאמנים –

בקפיצה למרחקים.

ראפ צפרדעים

אהלן חברה, מ’עינינים?

גור, אילנה, שרית וואדים.

תראו מה המצאתי,  ומי שיודע

לא יספר על זה לאף צפרדע

לקפוץ גבוה כולם יודעים

אך בואו איתנו לעננים

בעזרת הטרמפולינה שבניתי שלשום

אפשר להגיע עד למרום

טרמפולינת הצפרדעים

קפיץ קפוץ חבר’ה, לעננים

טרמפולינת הצפרדעים

בואו איתי לעננים

אל תשאלו איך, אל תשאלו למה

נקפוץ אל הרקיע המי יודע כמה

עם טרמפולינת הצפרדעים

נעוף בשמים כציפורים.

הצפרדעים אינם

 מגלים ענין

בהמצאה החדשה,

ואפילו קצת לועגים,

“אני יכולה לקפוץ גבוה

גם בלי טרמפולינת הצפרדעים”

משוויצה אילנה האמיצה.

היא קופצת גבוה

מעבר לשיחים המסתירים

סכנה נוראה –

ונוחתת

ישר אל תוך לוע

של חסידה רעבה.

סתם חסידה

סתם חסידה

מאוד רעבה

עשו עימי חסד

בבקשה

סתם חסידה מאוד רעבה

יומיים תמימים בלי ארוחה

המבורגר וצ’יפס אני רוצה

אך אין מקדונלד’ס לחסידה

וואלה, אני כה רעבה

הייתי בולעת צפרדע

סתם חסידה בלי אף פרוטה

אך מי ייתן כסף לחסידה?

סתם חסידה ללא אמצעים

רעבה בחוץ רעבה גם בפנים

ארטיק ושוקו אני רוצה

אך אין מכולת לחסידה

וואלה אני כה רעבה

הייתי בולעת צפרדע.

הצפרדעים אינם יודעים

מה קורה מעבר לשיחים

ועכשיו קופצים

שרית, ואדים וגור,

ישר אל תוך פי החסידה הפעור.

ג’ורג’ הצפרדע שומע

את צעקות הצפרדעים

המבולעים ומבוהלים,

הבוקעים מגרונה

של החסידה

השבעה.

לג’ורג’ הצפרדע

אין כבר זמן

להתמהמה

מתכופף, עומד

בודק, מודד

ובסוף  מרביץ

קפיצה מדהימה

בטרמפולינה החדשה

ונוחת בחזקה

על ראש החסידה.

מרוב בהלה

מקיאה החסידה

את כל החברים

שכרגע בלעה.

גור, אילנה, שרית וואדים

נופלים כולם מפוחדים

ישר לתוך סבך הקוצים.

לג’ורג’ הצפרדע

אין זמן להתמהמה,

עוד מעט החסידה תתאושש

ותחפש לאן נעלמה הארוחה.

ג’ורג’ מוביל את החבורה

דרך סבך הצמחייה

חזרה לגן-ביצה.

שם הם נופלים שמחים

אך מסריחים,

אל זרועות הוריהם

המודאגים.

ערב

בעירייה מארגנים

לג’ורג’ מסיבה.

הוא מקבל שעון

מראש העיר, מר נבו,

ואפילו קוראים רחוב על שמו.

ג’ורג’ הנפלא

בכל דור ודור

קם הגיבור

צפרדע אמיץ

ולוחם הדרור

הידד לג’ורג’

ג’ורג’ הנפלא

מציל הצפרדעים

מפי החסידה

נצעק בקול

נשיר במי-פה-סול

לג’ורג’ הקטן

צפרדע גדול.

בוקר יום שני

כבר עשרה לשמונה!

אבא צפרדע עומד בסלון

ליד השעון,

מאוחר, אין זמן

אך ג’ורג’ הקטן

שוב איננו מוכן.

מסדר לאט את הספרים

קושר לאט את השרוכים

ממציא כבר משהו חדש

זבוב בכלוב, יתוש בדבש.

“אין דבר”, אומר אבא,

“כבר לא נשתגע –

לצפרדע מוצלח כמוך

מותר קצת להתמהמה.”