הצרצר והנמלה

יְדִידֵנוּ הַצְּרָצַר
כָּל יְמֵי הַקַּיִץ שָׁר.
אַךְ פִּתְאוֹם הֲקֹר הוֹפִיעַ,
חֹרֶף אֶל הַגַּן הִגִּיעַ.
בַּשָּׁמַיִם- עֲנָנִים,
וְעַצֶּבֶת בַּגַּנִּים…

בַּשָּׂדוֹת אֵין עוֹד מָזוֹן
וְהִגִּיעַ עֵת רָזוֹן.
לְרִנָּה, נָגֵן וָזֶמֶר
בָּא הַקֵּץ, הַסּוֹף, הַגֶּמֵר
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לָשִׁיר שִׁיר-עֶרֶשׂ
אִם רֵיקָה, רֵיקָה הַכֶּרֶס?

מִתְבּוֹנֵן סָבִיב צְרָצַר
וּמַרְגִּישׁ כִּי צַר לוֹ, צַר.
אָז קָרַב הוּא בִּזְחִילָה
אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל נְמַלָּה:

-הוֹי! שְׁכֵנָה טוֹבַת- הַלֵּב
זֶה אֲנִי… צְרָצַר רָעֵב…
הַמֻּתָּר לְהִכָּנֵס
וּקְצָת אֹכֶל לְחַפֵּשׂ?
אָנָּא, תְּנִי לִי פַּת דַּקָּה…

– זֶה מוּזָר, צְרָצַר חָבֵר
מָה קָרָה לְךָ ? סַפֵּר!
מָה עָשִׂיתָ כָּל הַקַּיִץ
עֵת מִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת ?
הַאִם לֹא הֵכַנְתָּ מְלַאי
כְּמוֹ כָּל חֶרֶק בַּגַּיְא ?

– מָה אָת סָחָהּ, נְמָלָה ?
מָה זֶה בְּמוֹחֵךְ עָלָה?
כָּל הַקַּיִץ – שָׁבוּעוֹת !!
לִי הָיוּ רַק הוֹפָעוֹת:
שִׂימִי לֵב – אֲנִי אֹמָן !
לֹא הָיָה לִי רֶגַע זְמַן…

-נוּ,אִם כֵּן…

-הֲרֵי הִסְבַּרְתִּי:
כֹּל עוֹנַת הַקַּיִץ שַׁרְתִּי…

שַׁרְתָּ? אָז בִּמְקוֹם לֶאֱכֹל
קוּם וְצֵא נָא בְּמָחוֹל…
וְהַנִּמְשָׁל שֶׁל הַמָּשָׁל
מֻכָּר לַבֵּן וְגַם לַבַּת:
מִי שֶׁטָּרַח לִפְנֵי שַׁבָּת
הוּא יֹאכַל בְּיוֹם שַׁבָּת.