חברים

כְּשֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלִּי מִתְעַרְבֶּלֶת

וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה חֲסֵרָה

אֲנִי זְקוּקָה מְאוֹד

לְחָבֵר אוֹ לַחֲבֵרָה

שֶׁיַּבִּיטוּ בְּעֵינַי

וְיַקְשִׁיבוּ לְמָה שֶׁאָחוּשׁ.

כְּשֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלִּי מִתְעַרְבֶּלֶת –

זֶה מָה שֶׁלִּי נָחוּץ.

כְּשֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלִּי מִתְמַלֵּא

בְּרַעַשׁ כָּזֶה אוֹ אַחֵר

אֲנִי זְקוּקָה מְאוֹד

לַחֲבֵרָה אוֹ לְחָבֵר.

שֶׁיֹּאמְרוּ לִי: “אַל תִּדְאֲגִי,

זֶה רַק כֶּלֶב נוֹבֵחַ הַרְחֵק.

הַכֹּל לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר –

שׁוּם דָּבָר לֹא הִתְפָּרֵק.”

כְּשֶׁיֵּשׁ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁהַבַּיִת

קִבֵּל צוּרָה מְשֻׁנָּה

אֲנִי זְקוּקָה לְחָבֵר

שֶׁיַּרְאֶה בְּרֹב תְּבוּנָה

אֵיךְ גָּדֵר גְּבוֹהָה שֶׁבָּנִיתִי

הָפְכָה לְעֵץ סַסְגּוֹנִי.

וַאֲנִי לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר –

מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי.

כֵּן, לִפְעָמִים זֶה קוֹרֶה לִי,

כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ.

מַשֶּׁהוּ מִתְבַּלְבֵּל, מַשֶּׁהוּ חוֹשֵׁשׁ.

וְיֵשׁ עֹמֶס כָּזֶה בְּתוֹכִי

מְבֻלְבָּל, כָּבֵד אוֹ שָׁחֹר.

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי חֲבֵרִים,

שֶׁעוֹזְרִים לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר…