מסעו האחרון של ספן השלום

האייבי נתן והשם לקח

בעל המכולת ששם קניתי מצופה בחצי לירה שאחי מצא בשדה

ניקרא אייבי.

ועכשיו שדרניות נוער הגבעות ההתיישבותי

מגיע לריגול תעשייתי בחוף ת”א.

היכן שטובעה ספינת השלום,

תרתיי משמע.

“איפה פה האנדרטה לספינה של אייבי”?

סמדר ליוותה אותה והראתה להן חור בקיר

שם בלחיצת כפתור שמעו את הג’ינגל של הספינה הטרופה.

“זה הכל?”

התפלאו:

“אז אנחנו לא רוצות לוח זיכרון כזה לערוץ 7”.

מוסיקה טובה.

אמרה סמדר.

“זה עניין של חוסר טעם”,

 מחו דימעה מצועפה.

מזיין/מטייל/אוכל/שותה/אוהב/חושב

חי.

מלך האריות

אולי האריה נקרא בעיניו זובלק.

יתכן וזברות מכנות את עצמן

ציבולרות ימם.

והתנינים הם למעשה לא אחרים

מאשר ימבלילו צ’ק צ’ק לר.

עופות הזב-זב עפים ברום.

דגי השוט-בל שוחים לרוב.

ואולי העופות הם למעשה שיטלולים.

והדגים הם נילושים.

ורק האדם נותר בן אדם.

בעיני עצמו.

חמוד 

לא התכוונתי להעליב אותך.

לא התכוונתי לגרום לך עלבון.

מצאתי עצמי עומד לידך.

בלי מילים.

לא התכוונתי לנסוח בך תקוות שווא.

לא התכוונתי להוליך אותך שולל.

רציתי רק שתבוא.

רציתי רק שתהנה

רציתי לקחת אותך איתי.

לא רציתי שתבכה.

לוויתן קטלן

לוויתן קטלן קופץ מהבריכה

היא קטנה מידי אני חושב.

“בום הם עולים, בום עולים”.

הוא מחייך בפה מלא שיני אדם.

והכרוז מכריז ש”בום הם עולים”

אני יושב במדרון דשא תלול

ולידי ילד קטן.

לווייתן קטלן קטן משתפד על

עמוד חשמל ושניים נכנסים ומוציאים

אותו באלונקה.

הילד אומר “יו” ואני מסתחרר

איך ארד מטה מהדשא התלול.

באוויר ריח דגים.

סטאט טוס

לוקח זמן להוריד את הגג

כל בוקר אבל היא

מה אכפת לה הריי

היא גם רוצה לנסוע

במכונית עם גג פתוח.

מלכיי העירייה

מהלכת בכיכר המדינה.

עלמה קשורת שרוכים עוטה מעטה

שחור שקוף.

לפניה כלב שאין יודעים אם קשור אליה

אם לאו.

אחריה בצעדים מדודים מהלך אדם

אין יודעים אם קשור אליה אם לאו.

הלכנו משם צוחקים והיא ביכתה

צעדיה משם והלאה.

לנתק את החוט האדום לפני החוט השחור

מילכוד

חברתי מהעבר

מטילה ווטו

רטרואקטיבית

על חברותי לעתיד

לבוא.

מסעו האחרון של ספן השלום

הוא ישב בתאו ומהל מעט מלח

בכוס המים שעל – שולחנו ולגם

ממנה אט אט.

אט אט החלו כוחותיו לחזור אליו

הוא עלה על מוטות המקבילים

והחל מונה את העליות

והירידות לקצב נשימותיו

ונשיפותיו. הוא כבר לא היה צעיר

לכן עשה מחזורים של

2/1 ירידה. ועוד 2/1, כך שוב

ושוב.

אחר כך נשכב מלוא גבו על

הקרקע וערך

כפיפות בטן. תחילה ישר ואח”כ

אלכסונים. כאשר סיים זאת

פשט רגליו והניחם על הקיר.

בדיוק באותה תנוחה בה היא

ישבה עליו בלילה הקודם

יורדת ועולה. והוא נישען על

הקיר ומשתמש בו כמנוף.

אחר התהפך על ביטנו וביצע

שכיבות סמיכה מנסה לשבור את

השיא של עצמו.

שרירי ידיו איימו להתפקע

תחת המאמץ חש שמחה.

דמיין שהוא על האונייה

בין הגלים, בין המצולות

המשדרים וודאי מחלידים

וגם הדיסקים.

אחרי הפגישה עם ג’ון לנון

שמע את שמו בשיר.

כעת בהסגר נושא ווירוס

קטלני ואסור לו לראות או

לשמוע איש. פרט לערוץ

– 7. זהו צחוק הגורל

חשב. הוא לא יכל להימנע

מלחשוב על קווי הדמיון

שעברו ביניהם. שניהם שידרו

מהים. וזהו.

הוא הסתובב בתאו וחש

סחרחורת הדליק את הטלוויזיה

באש וישב להתחמם לבערה.

לבד. ללא איש לדבר עמו

לשתף אותו בחוויותיו

ובלבטיו ללא איש. לנחמו

ולהתנחם ממנו.

הצוות פוזר כבר על פני כל

היבשת והספינה טובעה

הוא ראה בכך אקט סמלי

אך רק הוא. היתר פשוט

לא עסקו בכך.

הוא החליט באקט של מחאה

להתאבד. וקרא בקול גדול

סוהר הגיע. השופט בכבודו.

ושאל לרצונו. שלשה

כדורי אקדח של מתנקש

ביקש וחייך. קלושות.

השופט הביט בו בזלזול.

“אתה עדיין לא ראש הממשלה”

ענה ביובש והלך.