טורה בלבלושה by Yoged - יגודז'ינסקי / Yagodjinsky - יוגד : Went Electric / מעבדה לשירה מכוונת - Illustrated by Anat Yashar - Ourboox.com
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

טורה בלבלושה

  • Joined Jun 2014
  • Published Books 751

הקם להשכימך, השכם להורגו

קוק וחתנו לשעבר ישבו יחד בסירת דיג עם גג דולף ונמלטו מצד לצד מפני הגשם שחדר פנימה. הקירבה הפיזית גרמה לספן לחוש קירבה רוחנית לאיש שהיה אמור לשלם מזונות לביתו בשנים הקרובות.

“תשלח קורות חיים למשרת מורה לספרות בבית הספר ל”ימאים וסאטלנים” ואני אפעיל קשרים”, אמר. אריה לא היה בטוח שיצליח בתפקיד, כי כשעצם את העיניים לא רואה תמונה של כיתה.

קוק צחק “אני מתגעגע למצב הזה. בכל לילה יש לי סיוט, שבו אני רואה תמונה של כיתה מול העיניים”.

כעבור שבוע התקבלה תשובה חיובית והוא הרגיש שקיבל כנפיים. החלום הרטוב שלו עמד להתגשם, הוא עמד להטיס מטוס קרב. אריה שהיה חדור אמונה ביכולתו לעצב את הדור הבא, הודיע על המינוי לחבריו ומורי זכרו המופתעים והזמין אותם לחגוג יחד איתו את המאורע בבית קפה. הוא התרגש כמו לקראת הבר מצווה, לבש בגדי חג והכין נאום ניצחון. הנאום נישאר בכיס כשאחד החברים אמר “אתה תעבוד במקצוע העתיק ביותר בעולם, עוד בתקופת האבן האדם הקדמון כתב עם גירים במערות” ואחר העיר “אתה הולך ללכלך את הידיים”. 

1

אריה התחיל להבין אייך מרגיש אסקימוסי זקן על הקרח, כשכל החברים שלו מתרחקים למחוזות ההי-טק ומשאירים אותו עם סטטוס נמוך יותר משכר המינימום של המעמד הבינוני. מוסד ‘החבר’ה’ נסגר מחוסר עניין לציבור. אנשים צעירים התחילו להביא עובדים זרים, שיהיו חברים שלהם בתשלום: ילכו אתם לקניות, ישתו אתם קפה, יריבו אתם. הישראלים איבדו עניין בתחום הזה והיו מוכנים להשקיע אנרגיה בתככים ובמוניפולציות רק תמורת תלוש משכורת.

ב 1 לספטמבר התייצב אריה בבית הספר ל”ימאים ושתלנים, ע”ש שולה” ומצא שער נעול. בכל שנה המורים פתחו בעיצומים ביום הראשון ללימודים ולכן בטורה בלבלושה הפיקו לקחים והתחילו ללמד רק ב 2 לספטמבר. למחרת חזר אריה לזירת הפשע, השעה היתה שעת צהרים ובית הספר, החל להתרוקן מגאונים. תושבי טורה פיתחו את השיטה שנקראה 9 אינטיליגנציות והפכו אותה ל 999 אנטיליגנציות, באופן זה כל תלמיד היה מחונן כבר בבטן אמו ומי שלא עבר הוגדר כמחונן שלא אובחן. אריה הבחין בכתובת גרפיטי גדולה שנמרחה מעל השער “הבצפר קיים והעולם שותק”.

כל שנה רמת האלימות בבתי הספר עולה בעשרות אחוזים, התלמידים מגיעים כשהם מצוידים בחומרי הלימוד הנדרשים:

2

להביורים, טילי לאו, סקאדים ונשק קר: סכינים, נפצים, נרגילות. בפתח בית הספר עמד סלקטור, שוטר בית ספרי ששאל את אריה את השאלות השגרתיות: “ארזת לבד? נתנו לו משהו להעביר? אריה השיב שלא, אבל כשעבר בגלאי האלקטרוני נשמע צפצוף. הוא להסביר שוטר שזה הארנק. השוטר התקשה להאמין שמורה מסתובב עם כסף ואריה נאלץ למסור לו את הגרזן.

הבצפר היה נתון עדיין בתדהמה, לאחר היעלמותו המסתורית של המנהל בזמן טיול שנתי בספארי ברמת גן. המנהל, נשלח על ידי אחד התלמידים למכולת להביא לו מרלבורו-לייט ומאז נעלמו עקבותיו.

בחצר נראו בבירור אותות הרפורמה שהנהיגו שרי החינוך ומנכ”לותיהן: פרחים לבלבו, ציפורי גן עדן צייצו וגדודי מעריצות בלבוש חושפני התגודדו ביראת כבוד ליד דלת חדר המורים לבקש חתימה. מידי פעם כשהיה עובר מורה התלמידים החווירו, נצמדו לקירות והרכינו ראש, במה שנראה כחצי כניעה וחצי השתחוות.

מיד עם הצלצול רצו התלמידים לכיתות, כדי שחס וחלילה המורה לא ייכנס לשיעור לפניהם. הם פחדו שהמורה לא יספיק ללמד ת’חומר ואז כשייצאו לחיים הם לא יידעו. 

3

הם העריכו את זה שעכשיו היה הזמן שלהם ללמוד בראש נקי. העובדה שהיו סביבם כל כך הרבה מבוגרים, צעירים ברוחם, אמיצים וחדורי מוטיבציה השרתה עליהם ביטחון ורוגע.

מהקפיטריה הגיע סוס שנשא אפיריון מוזהב וממנו ירדה רכזת השכבה, שנראתה משכמה ומעלה ואור זוהר עטף את פניה. מלאכים זהובים ריחפו מעל ראשה, עלי גפן ממולאים הוגשו לפיה וציפורניה שויפו על ידי פרחי הוראה שהוכשרו לכך בקורס מיוחד, המזכה בגמול השתלמות. יתר המורים היו מוטלים באדישות על כיסאות חדר המורים וליקקו את פצעיהם. אריה חיפש את האיש החזק ביותר בבית הספר – אחראי המערכת מר קוק. קוק היה באמצע שיחת טלפון עם המחנכת של ז’1 שהודיעה שלא תבוא בגלל עניינים נשיים וקוק שאל כמה פעמים בחודש היא יכולה להיות במחזור? והמחנכת אמרה שהיא לא יכולה לחשב את זה כי היא לא מורה למתמטיקה. קוק שהיה בעברו ביחידה לחיסול אישים התלבט האם לעודד אותה, או לתקוע לה כדור חמישים ושש מילימטר בין העיניים. הוא ניסה להרגיע את עצמו על ידי תרגול נשימות והמחנכת טרקה את הטלפון וצעקה שיפסיק להתנשם לה בטלפון.

4

קוק שקע בכורסת המסאג’ים, שקיבל מארגון “המחנכים עלי אדמות”, שהיה ארגון הגג של המורים, הקצבים וההומלסים. אריה השתעל כדי להזכיר לאחראי המערכת על קיומו.

“תיזהר שאני לא אנחת עליך במגפיים של ימאי”, אמר קוק.

קשה היה לו לעכל שחתנו לשעבר הוא המורה החדש לספרות. בלית ברירה לחץ את ידו ולאחר שהרפה מממנה וזרימת הדם התחדשה ואיתה שבה התחושה לאצבעותיו הגיש לו אריה את קורות חייו. קוק עיין במסמכים ופתח בשתיקה ארוכה, שלוותה במצמוצי שפתיים וגלגולי עיניים.

“הדעות לגביך חלוקות”, פסק “יש אומרים שנתת ביס בעציץ גרס ויש שחושבים שאולי רק טעית בשיקול הדעת, מין אי-שפיות זמנית. אני אישית מאוכזב מאוד לראות אותך פה, כואב לראות בחור צעיר שזורק לפח את השנים הכי יפות שלו. למה שלא תהיה עורך דין, או לפחות איש-הי-טק. לא ברור לי איך הידרדרת למערכת החיכוך”.

“התחלתי בתל-ברוך ומשם הדרך להוראה היתה קצרה”, אמר אריה.

קוק הרשה לעצמו לדבר בחופשיות ובגילוי לב, בתור אחד שעשה קריירה ארוכה מידי בתחום. 

5

הוא גילה לרכש החדש כי לאות הוקרה על אי פועלו החליטו השנה במשרד החינוך והתיירות להעניק לו את פרס “המחנך הנכחד”.

בינו לבין עצמו אימץ המורה השחוק את תא מוחו במטרה לפצח את התעלומה “איך נותנים פרס למורה הכי גרוע”. אמנם בפרהיסטוריה היה לו קשר טוב עם התלמידים, אבל זה היה כשהוא עצמו היה תלמיד. כיום התלמידים והוא היו זרים. הוא חש שהדימויים שלו אינם שלהם, שפתו לא שפתם. ארצו לא ארצם, תרבותו לא תרבותם. נישקו לא נישקם, מקטרתו לא נרגילתם וכ”ו.

פעם היה נכנס לשיעור ושולח ת’בנים לחצר עם כדור, היום כולם היו על כדורים. בעבר דור היה 25 שנה, עכשיו זה כמו במחשבים, כל שנה מתחלף דור. היתה לו יותר שפה משותפת יותר עם סבא שלו, מאשר עם תלמיד יב’. זה לא שהלך ופחת הדור, הוא הלך ופחת.

קוק העניק משמעות חדשה למילה שחיקה, כל בבוקר כשנכנס לשיעור והתלמידים אמרו לו בוקר טוב הוא ענה “אני שונא אתכם”. הם צחקו, אבל הוא התכוון לזה, הוא אפילו לא יכל להסתכל עליהם, ניגעל מהם. פעם כשהיה הולך לישון דמיין את פני תלמידיו ישנים במיטותיהם כמלאכים חמודים, כיום התעורר מזיע ובדק האם אקדח השירות נמצא בהישג יד מתחת לכרית. 

6

את כל מרצו השקיע ברעיונות יצירתיים איך לבזבז מקסימום זמן במינימום תפוקה. 

במשך שיעור שלם ביקש מהם שיגישו לו הצעות ייעול לבניית שולחנות, הוא לימד שנה שלמה את השיר “אלוהים מרחם על ילדי הגן” ועשה הכל כדי לו לתת להם “כלום”. להפתעתו ככל שהשקיע בהם פחות, ככה הם העריצו אותו יותר. עד כדי כך שהם המציאו עליו שיר והיום גם המורות כבר שרו: “קוק, קוק הגדול מכולם. קוק, קוק הגדול בעולם”.

כששאלו תלמיד מה נתן לך המורה למוסיקה? התשובה היתה – “0 מאופס”. אבל כששאלו מה דעתך עליו? “אה, מורה נהדר”.

גם ההורים יצאו מגדרם “שמענו שאתה מורה כזה גדול”.

קוק שאל “מה הילד שלך קיבל ממני, מה כל כך טוב בי?”

“אתה גדול, כולם אומרים שאתה כלי”.

“כן, ארגז כלים”, היה עונה.

“אני יודע על מה אני מדבר, כי אין לי ת’גלימה”, אמר קוק.

“על איזו גלימה אתה מדבר?”, שאל אריה

“גלימת המנהל, היא הסטטוס שנותן לו את המרחק מהתלמיד. 

7

כשיגידו לך…תרגיש את הבל הפה על הפרצוף. אין לך מה שיפריד: 

שולחן, טלפון, פקס, שיחצוץ בינך לבינם. זו עבודה פיזית. אתה צריך סופג אש מכל מכובדי המדינה ועורכי דיניה. יש להם כבר מספיק, אבל הם ירצו גם קצת מהדם הטרי שלך. אתה תהייה עסוק בכיסויי תחת והגנות ולא יהיה לך זמן לדברים החשובים באמת. מעכשיו אתה חייב להם, הם קנו אותך”.

שיחת המוטיבציה נקטעה על ידי הסגנית שתפקדה כמ”מ של המנהל הנעלם. כל המורים הוזמנו לשיחת פתיחה חגיגית והסגנית הצביעה על אריה “אני רוצה להציג לפניכם את הרכש החדש”. באריה ננעצו  מבטים שלעומתם הלייזרים במועדון הריקודים בבאר שבע, נראו כמו פנס כיס. הסגנית המשיכה “השנה לא יהיה לי זמן לתלמידים כי אני אהיה אחראית לעדר הגדול הזה”.

“שמעת אנחנו עדר” אמר קוק ותקע מרפק בצלעותיו של אריה.

 

גלאדיאטור

הצלצול הגיע ואריה הרגיש זרם חשמלי לא מוסבר בבטן, הוא נפרד מקוק שנתן לו טיפ קטן לפני השיעור “תתחיל כמו אגרוף סגור ותפתח אותו רק בסוף השנה. אל תתבדח, אל תשחרר את הרסן, כי אולי לא תוכל לתפוס אותו בחזרה. במלחמה כמו במלחמה”.

8

אריה עשה את דרכו לכיתה לפי מסלול, שהכין לעצמו מראש. בדמיונו ראה את עצמו גלאדיאטור בדרך לזירה וכשעבר ליד חדר המנהלת אמר “אנחנו שהולכים למות מודים לך, הקיסר”.

סגנית המנהלת, אישה מלאה בכוונות טובות התעקשה ללוות אותו לכיתה בפעם הראשונה. אריה נתן לה להיכנס ראשונה וחיכה בחוץ. רק זה היה חסר לו שיחשבו שהילד הקטן בא עם אימא שלו. כשהסגנית יצאה, נכנס אריה, טרק ת’דלת ובעט בשולחן של המורה שעף לקצה החדר. הוא היה כעת לבד במערכה מול ארבעים זוגות עיניים ומיד פתח בשיחת מ.פ “בשנה שעברה הייתם על פי התהום והשנה עשיתם צעד גדול קדימה”. תלמיד אחד קילל…ואריה התעלם ממנו כי ידע שאי אפשר לנצח ילדים וחיות.

תלמיד אחר שאל “אתה רוצה לדעת למה אני עצוב?” והמשיך לצייר בטוש על הכתף של תלמידה שישנה בשיעור. “זה לא מעניין אותי”, אמר אריה “ותעיר את החברה שלך”. החברה התעוררה בכעס וצעקה “אבל המורה אתה לא יודע ללמד, אתה לא מסביר טוב”. היא דווקא היתה נחמדה כשישנה, אריה נדר שלעולם לא יעיר יותר תלמיד בשיעור. למזלו ברוב הכיתות שלימד השנה נכנס בשעת אפס כשהאפסים  עוד ישנו והוא דיבר בשקט כדי לא להעיר אותם.

9

הדלת נפתחה ואל הכיתה פסעה תלמידה עם אופציה לתביעה נגד הטרדה מינית, היא עברה ליד אריה כאילו היה אוויר, קרצה ומצצה בקול סוכרייה על מקל. שדיה חלפו סנטימטרים ספורים מפניו, אבל אריה לא העיז לעקוב אחריה במבטו והמשיך להסתכל קדימה לעבר הכיתה. באינטואיציה חייתית הבין אריה שכל מבט טועה יכול לעורר גל צחוק לעברו. התלמידה המאוכזבת גררה כיסא מקצה הכיתה אל השורה הראשונה והתיישבה עליו בפיסוק גדול. חצאית המיני שלה התרוממה לעברו וטיפת רוק מקצה הסוכרייה שלה נזלה אל סנטרה ומשם אל תוך המחשוף הנדיב.

המצב בכיתה הפך סוער עד גבה גלי. התלמידים נופפו מולו בדגל השחור ואת הלבן זרקו לכביסה. הם  דיברו אחד עם השני והתעלמו מקיומו. “גדלתם על מי ביוב”, צרח והוורידים בצווארו כמעט התפקעו. שרירי הלסת שלו התהדקו ועיניו כמעט יצאו מחוריהן. התלמידים הסתכלו בו כמו על אריה מותש בספארי. מבטיהם החודרים פילחו את השריון שלו כמו קרן לייזר ןהכדור הפורח שלו והחל לאבד גובה. בצעד של ייאוש לקח את תיק המורה החדש שקנה אצל “סודרי ובניו בע”מ” והטיח אותו בחבטה שהשמיעה קול נפץ של פצצת אטום ביתית. לרגע היתה הכיתה בהלם ולאחריו המשיכה במשחק הרמי. אריה עשה פרצוף בסגנון רוברט דנירו וטרק את דלת הכיתה מאחוריו בסגנון חופשי.

10

אריה חיפש נואשות אחר קוק ואמרו לו שהוא נמצא בחדר המחול ומתכונן לביקור של המפקחת.

אריה מצא אותו עומד מול הראי הגדול בחליפת קרטה כשבידו כוס של מים רותחים מחוזקים ברום וקינמון. קוק היה באמצע אימון על סוג חדש של בעיטה בביצים, שמומחיותו בה זיכתה אותו בכינוי “המפצלח הקטן”, למרות שהוא לא היה מפצלח ובטח לא קטן. זאת היתה הדרך שלו לשרוד במנגנון. רוב המורים התרגלו למנגנון, או השתגעו בשקט. בגלל טעות בתפיסת המציאות המיקרוקוסמוס הפך למקרו-קוסמוס וחדר המורים הפך לכל היקום. המפקחת נתפסה כאלוהים ביקום הזה.

כל מי שראה מפקחת מקרוב הבחין שבעיניים שלה היה רוע צרוף. זאת אחת ששרדה בתור מורה, הצטיינה בתור רכזת וכיכבה בתור מנהלת. בקיצור לפיל יש עור, כמו שלה. המפקחת הספציפית הזאת נראתה צעירה, אבל אפשר היה לדעת את גילה המדויק ללא בדיקה של פחמן רדיו אקטיבי. עלות מיזם השיפוצים שלה שכלל: הרמת האף שלה, הורדת סנטר, הפילינג והאפילציה היתה גבוהה מעלותם של כל שיפוצי הקיץ בבית הספר.

המפגש האחרון ביניהם הסתיים בתקרית דיפלומטית. לכבוד אחד מביקוריה הממלכתיים התבקש קוק להכין קטע מוסיקאלי עם מקהלת בית הספר. 

11

הוא עיבד שיר של וויואלדי עם מילים גאוניות שלו בנוסח ”השמש זורחת, איזה יופי השמש שוקעת, מה זה טוב”. ביום האירוע הרים קוק את שרביט הניצוח בביטחון רב והמקהלה החלה לשיר. 

המפקחת הטתה את ראשה ימינה ושמאלה, כדי לרכז את כל כוח החשיבה שלה ולפתע קמה בהבעת גועל ושאלה “מי חיבר את המלים הדביליות האלה?”

קוק הודה באשמה.

“איך אתה מעז?”

קוק עשה בעברו ביוטופ בבית הקברות שנקרא “החיים מתחת לאבן” וידע שגם שם יש חיים, אבל במוח שלה הוא לא גילה כל סימני חיים.

“וויוולדי יוצר בדרגה עשר ואני בדרגה אחד, אבל בכל זאת יש כאן יצירתיות, אז אם הוא לא היה מעז ואני לא הייתי מעז, מה היה נישאר. אין ממש יצירה מקורית, כולנו מושפעים זה מזה ואולי אם יהיה לי מזל היצירה הכמו מקורית שלי תתקרב ליצירה הכאילו מקורית של וויוולדי”.

“בפעם הבאה שתשירי את ‘התקווה’, תזכרי שכבר שרו את זה כל כך הרבה פעמים”.

 

12

פניה של המפקחת אותתו לו שנכנס באין כניסה והוא ניסה לרצות אותה בשיר “שמור על העולם ילד”. המפקחת התחלחלה “אבל שרו את זה כל כך הרבה פעמים”

המפקחת הושיטה את ידה לפיו, זאת היתה ההזדמנות שלו לנשק ולכפר על מעשיו, קוק בחר להלחם והצביע  לה על הדברים אחד אחד “לעולם לא תזכי לזה שתוכלי להרגיש שאת מעלי, את עובדת אצלי. אני בחזית מול הכיתה ותפקידך לספק לי שירותים”. המפקחת התעלפה.

 

פוציניו מוציניו

בהפסקת האש הגדולה היה אריה מורה תורן בחצר. הוא שמח על ההזדמנות לנשום אוויר צח, או כל אוויר. הוא שמח שהוא עוד נשם. במסגרת הפטרול השגרתי הוא עמד לעלות למסדרון הקומה השניה, אבל שולחן שטס במורד המדרגות ושפשף לו את הברך, קטע את תוכניותיו. מלמעלה נשמע צחוק חזק ועוד שלושה שולחנות וכיסא טסו בעקבותיו. בחצר כבר חנתה נידת ‘טיפול נמרץ’, מסתבר שמישהו העיף כיסא מהחלון בלי להסתכל למטה ופתח לסגנית את הראש. 

הסגנית שכבה על אלונקה כשראשה ספוג דם וטופלה על ידי חובשים בוגרי ימ”מ, תחת אש צולבת של שקיות זבל מלאות בשתן.

13

בשלב זה הם כבר עברו משלב הבלימה לשלב המתקפה ועשו לתלמידים סיכול ממוקד. הלוחמים שהגיעו משדה הקרב לשדה החינוך, היו מורגלים להיתקל באוכלוסייה עוינת ופתחו תרגולת כניסה לכיתה, קודם כל זרקו רימון, ספרו עד ארבע ואז נכנסו עם מסיכות אב”ך.

אריה נכנס לשירותי המורות וסגר את הדלת אחריו. הוא היה מותש. בכיתה ניסה להיות תזזיתי כדי להתחרות בפיגועים, בכוכבי ערוץ הילדים ובטלנובלות, רק שלא היתה לו אפשרות לצאת לפי-ר-סו-מו-ת כל 20 דקות. הוא היה שוטר, בייבי סיטר, פסיכולוג, סטנדפיסט והכל במשכורת של מורה. המצברים שלו היו מרוקנים ודרשו לצאת לחופש. הבעיה היתה שהוא למד מינהל חינוך,שזה כמו מנהל עסקים רק בלי כסף ולא יכל לקנות כרטיס טיסה לחו”ל, הוא הפך לאסיר פיננסי.

כשהגיע הביתה חיכה לו שי לחג שובר לנופש בגליל מטעם ארגון המחנכים והמתווכים. אריה התלבט בין “הזולה של מוטי” ל “שאנטיפי של דבורה”. בסוף החליט לא להתפשר וללכת על הטופ לקח בקתה בגליל במקום ציורי שנקרא “חלילה”.

המארחת הגב’ נרגילה היתה לבבית, כמו חביתה על ארבעים ביצים וגרמה לו להרגיש רצוי כמו שמרגיש דוגמן מסלול אחרי שאכל חביתה על ארבעים ביצים. 

14

נרגילה לקחה לפיד בוער והובילה אותו לחדר המלכותי והסבירה שהחדר הקסום הזה שהיה פעם אורווה, הוא החדר האהוב עליה ביותר. אריה הבין מיד שקיבל את החדר הג’יפה ביותר. הוא לא התלונן אבל ביקש שלפחות יוציאו את הסוסים. 

היה לפניו לילה ארוך של חשבון נפש והוא רצה לפנק את עצמו בכוס קפה. הוא הרים ת’מגש ומתוכו קפץ ג’וק גלילי חסון, אריה לא התבלבל וזרק עליו ת’מגש, אבל הג’ק היה חזק ממנו ונתן לו סטירה עם הרגל. אריה ניכנע.

בערב יצא לקרוע ת’עיר והצטרף להדרכה לילית של מדריך טיולים מקומי בבית הקברות הישן. העכברים ששמעו אותם מתקרבים באו לשמוע את ההסברים. הקבוצה נעצרה ליד קבר עם בליטות שיש גדולות ועגולות והמדריך סיפר שכשהעגלה של החלוצים נתקעה האישה הקבורה כאן נפלה למים והוא מיד הבין שמדובר במישהי שיש לה את החזה הגדול ביותר בעמק ולכן התחתן איתה. 

הקבוצה לא הבינה על מה המהומה והמדריך עלה על המצבה, התיישב על הבליטות העגולות

 והסביר שפעם כשהמורה היה ניכנס לכיתה התלמידים היו קמים מתוך כבוד והיום קמים כדי להרביץ לו.

15

המדריך עשה סבב שמות קצר וכשלא מצא את אריה ברשימות שלו ביקש לשמוע פרטים על הארכי – טיפוס הלא מזוהה. אריה סיפר שהוא מורה והמדריך פלט אנחה ארוכה ואמר שהוא משתתף בצערו.

הקבוצה לא הבינה על מה המהומה והמדריך עלה על המצבה, התיישב על הבליטות העגולות והסביר שפעם כשהמורה היה ניכנס לכיתה התלמידים היו קמים מתוך כבוד והיום קמים כדי להרביץ לו.

“הפסדנו לפוצ’יניו מוצ’יניו, למה הבן שלך נרצח בדרך לבית הספר? אה זה פשוט, כי השכן שלי עשה לבן שלו פוציניו מוציניו. פיתחנו הוראה מתגוננת. בשבתון המורים לומדים משפטים, נרשמים לקרב מגע ומתאמנים במטווח. פעם חסכו לדירה, היום חוסכים למאבטח. בירחון המורים במדור ספרות מקצועית יש קטלוגים של כלי נשק. בחגים הם מקבלים תלושים לרכישת גז מדמיע וכרטיסי הגרלה לשוקר של 200 וולט”.

יש כל כך הרבה הקלות, הקלות הבלתי נסבלת של ההקלות: פתאום חצי מהתלמידים דיסלקטים, לשאר יש הקראת שאלון ורק העניים שאין להם כסף לאבחונים עושים מבחן מלא. כבר לא יושבים ללמוד לבגרות מהבוקר עד הערב, היום יש מיקוד.

16

בעיתון נהגו לפרסם את התשובות אחרי המבחן, היום לוויינים משדרים את הפתרונות בזמן המבחן. פעם חיכינו ברעד לציון של המורה, היום המורה רועד כשהוא מודיע ת’ציון. מורה תופס תלמיד מעתיק והתלמיד אומר לו “ידוע לי שאחד משנינו העתיק, אבל שכחתי מי זה היה”.

התאילנדי והרומני שמנקים לנו ת’קשישים, מדורגים מעלינו בדירוג העולמי במתמטיקה. אין מה לדבר יותר על פרס נובל, אפילו ברמה של פרס ישראל אף אחד לא יעמוד. מה יעשו? ימצאו מישהו.

 

‘אדוני,

לא נורא אם אין לך בגרות, אם לא הורשעת בעבר כבר מגיע לך פרס ישראל’.

זכויות התלמיד עברו כחוק בכנסת, מעניין שלא דיברו על דבר שולי כ- חובות התלמיד. בגלל שכר המורים החניון בבית הספר כבר לא משמש ת’מורים, מודיעים בקריזה ‘התלמיד עם המרצדס הכסופה מתבקש להזיז את הרכב’.

התפתח טרנד חדש ‘מורה- פינוק’. המורה נוסע בקורקינט ועוצרת לידו מרצדס. ברגע האחרון הוא מצליח לבלום ותלמיד מוציא ת’ראש מהרכב ואומר ‘המורה, רוצה טרמפ’. התלמיד מפנק אותו בטרמפ עד הבית וכשמגיעים המורה מפנק אותו בחזרה:

17

עושה לו ת’שיעורים, מכבס, מגהץ, עושה פנלים… “. 

אריה שמע את הדברים ואמר “כל מילה בסלע”, הוא הרגיש מוגן והתכרבל על המצבה הקרירה בין שדי האבן הגדולים והרכים. הוא היה במיץ של הזבל, אבל התבונן בכוכבים. רחוק ממנו טסה המעבורת של האסטרונאוט אילן רמון וחבריו. אריה הצטער שהוא לא עובד בסוכנות החלל האמריקנית. “שם יודעים לתקתק עבודה בלי קומבינות ורחוק מחלטורות”, חשב.

כשהתעורר מצא את עצמו לבד בבית הקברות. הוא נזכר שכבר חודש לא התקשר להורים והתקשר

ל 144 לקבל את הקידומת של אזרבייג’ן. הטלפנית נתנה לו ת’מספר והוא ניסה לרשום בעט שהיה צמוד לטלפון. כרגיל העטים ליד הטלפון אף פעם לא כותבים. למזלו ההיא מ 144 אמרה שלה יש עט. אריה צלצל וסיפר לאימו שהוא בבית קברות והיא שאלה אם הוא מנסה לרמוז לה משהו. אריה שאל מה שלומם והיא אמרה “אני בסדר ואבא שלך גמור”.

מעודד מהשיחה הבונה חזר אריה לצימר. הוא העדיף לישון באורווה ולא על קבר של אחת מחלוצות הישוב ולא משנה מה גודל החזה שלה. הוא כיבה את האור והתכרבל לצד הג’וק השורשי החסון, הם ישנו כפיות. 

18

בשנתו חלם על שהוא מחנה את הפיאסטה שלו ועולה מחניון בית הספר לכיוון מגדל המים שהותקנו עליו מצלמות מעקב. כשעבר מתחת למגדל הרגיש טפטוף וכשהרים את הראש ראה נערה חשופת חזה עם קונדומים בשיער צוחקת צחוק היסטרי. סגנית המנהל שעמדה לידה קרצה אליו ואמרה “הגעתי לגיל שאני רוצה שכל לילה יחכה לי בולבול חם במיטה”. אריה התעורר שטוף זיעה והעיר את הג’וק.

בדרך חזרה מהנופש אריה הרגיש חרדת נטישה, לא התאים לו סטוץ, הוא קיווה שהג’וק יתקשר. הוא ניגש ישירות לחדר היועצת של בית הספר, כדי לנסות להבין בעזרתה את פשר החלום. הוא דפק בדלת והיא נפתחה מעצמה. היועצת ישבה בחדר אפוף העשן והיתה שקועה בשיחת טלפון פרטית “לא חמוד, אין לי בעיה עם מין בשלישיה העיקר שאני המנה העיקרית בתפריט”, לחשה לתוך השפורפרת.

“אפשר להפריע?” שאל אריה.

“כבר הפרעת”, אמרה ומצצה מהג’וינט “מצטערת, אני חייבת להשלים הכנסה ושיחות ארוטיות משתלבות לי נהדר בסדר היום”.

19

אריה סיפר לה על החלום שחלם והיועצת הסבירה “לכל תלמיד יש שני דליים, הדברים הטובים שתעשה עבורו יכנסו לדלי בלי תחתית וייעלמו ודבר רע שתעשה, יכנס לדלי מלא בטון ומיד יגלוש החוצה”.

אריה שאל מה אפשר לעשות וזכה לתשובה הפסיכואנליטית “אל תתבכיין, זה המקצוע שלך!” .

אריה פנה לאולם הספורט שם תירגל קוק עם אב-הבית השתחררויות מחניקות, על כל צרה שלא תבוא. אריה המיואש ניסה להבין מהמורה הקשיש איך הוא מהפנט את התלמידים?

“זה מה שמעניין ההפנוט? זה רק עניין של זמן שגם אני אכנס לרשימה. המערכת חושבת שהכל יהיה בסדר ואני חושב שהעולם התהפך, הילדים מובילים ת’מערכת, במקום שהמערכת תוביל אותם. אצלי אין ילד שמוביל, יש מלך 1 בכיתה וזה אני. אני לא מפחד לשבור ידיים ורגליים, הוצאתי תלמיד מהכיתה, הביא ת’אבא שלו שצרח במסדרון, חשב שמדובר בנקבה. יצאתי אליו וקלטתי בעיניים שלו, שאפשר לקפל אותו בשנייה”.

אריה סיפר לקוק על החלום שחלם בצימר והעין הבריאה של קוק נדלקה. “גם לי יש חלום, לכתוב מחזה הומוריסטי על בית הספר. ניקח את המצוקות שלנו ונעשה מזה כסף, אפשר גם להציע את זה לאמרגן. 

20

זה יעזור לך לצאת מהמצוקה וזה יעזור לי לעזוב ת’הוראה ובאותה הזדמנות גם את אישתי. המוסיקה עלי, הכתיבה עליך”.

 

היום הארוך ביותר

היום הארוך ביותר הגיע. יום שבו ההורים והמורים ערבים מהשטחים זה לזה – יום ההורים. ביום זה ניכנס ההורה עם היקר לו מכל – המטען הגנטי שלו.

מבחינת ההורה הילד שלו זה הוא ומי היא המורה שתגיד לו משהו על עצמו, היא בכלל מכירה אותו?

מבחינת ההורה הילד שלו זה הוא ומי היא המורה שתגיד לו משהו על עצמו, היא בכלל מכירה אותו?

בכל כיתה היו לו 40 תלמידים, ו 80 הורים וביחד נאלץ כל מורה עם 120 חברי כנסת, שניזונים מבשר נא. כל כיתה היתה מסגרייה של פירסינג, גלריה של קעקועים ומעבדה של חומרים כימיים והמורה שצפה בזה היה חייב לעשות קולות של נהנה מהמצב. 

הקש ששבר את גב גמלו של אריה, היה הורה חד הורי וחד תאי.

21

ההור’ שהיה פסיכולוג קליני במהותו, הגיע חמוש במשקפיים ובגרושתו. 

הוא פתח במצגת שהציגה באופן גרפי את הסטטיסטיקות של אחוזי הקליעה של ביתו במשחקי הכדורסל ובחוג המקרמה. 

כשאריה אמר שביתו מתקשה בצרפתית הפסיכ’ נהיה אדום, תקע באריה מבט חודר וסינן “אני כל כך מאוכזב ממך, ציפיתי ממך ליותר”. באותו זמן ישבה הבת שבאופן תמוה נראתה מבוגרת מגרושתו וחייכה בהיי.

אריה התקפל, התפתל, התחנפן והתחרפן ולבסוף פלט באסרטיביות “תחנך אותה, אתה האבא שלה”.

“אני לא אבא שלה, אני חבר שלה”, הייתה התשובה.

אריה הסביר לאב המלומד שאם לא יציב לילדתו גבולות, אנחנו נהפוך לעם של ערסים ושרמוטות.

האבא שמשום מה לא השתכנע מההסבר הרגיש, צרח על אריה שזה הסוף של הקריירה שלו.

אריה הנבוך ניסה להבין על איזו קריירה מדובר וכשהבין שמדובר על ההוראה, הסביר לאב שלהאכיל 40 דגי פירנה ו 80 כלבי אמסטף ביום, הוא דבר יותר קרוב להתאבדות מאשר לקריירה.

בחדר הסמוך ישב קוק ועישן את מקטרתו. 

22

משום מה הורים נמנעו מלהגיע אליו ורק מזכירה בית הספר נכנסה והגישה לו תרגום של מכתב תלונה שכתבה אימא מודאגת למנהלת בית הספר עם העתק לראש הממשלה ולשר הביטחון. המכתב שהיה במקור באנגלית 

הלך ככה:

 

“כנסת נכבדה

שלום רב,

ברצוני להתלונן על מקרה מזעזע שקרה בביה”ס בו לומד בני הגאון. עם שחר כשהרוח נשבה בין הגינות הגיע בני לשיעור במגמת “בנג’י בשילוב מולטימדיה” ושאל את השומר איפה המתקן של הסקייטבורדים. ראשית ברצוני להדגיש שהשומר לא השתחווה בפניו וברוב חוצפתו ענה שאין במקום מתקן לסקייטבורדים.

בלית ברירה בני קשר את הסקייטבורד לעץ ונכנס לשיעור במגמה האיכותית והסלקטיבית. כשיצא מהשיעור ראה לתדהמתו שהגלגל הקדמי חסר. מיותר לציין שמדובר בגלגל מיוחד, שהובא בצוללת מהדרדנלים ומשם הוצנח במדבר סהרה ושיירה של גמלים הצניחה אותו בחצר ביתנו. כפועל יוצא מהאירוע, שניתן לכנותו פיגוע, נאלצנו לרכוש גלגל חדש.  

23

מאחר ועלותו של הגלגל המקורי חייבה אותנו לקחת משכנתא, החלפנו אותו בגלגל פשוט שעולה רק 900 $. 

בעל החנות הסביר לנו שהגנב לא יוכל להשתמש רק בגלגל ומזה אני מסיקה, שהדבר נעשה רק לשם וונדליזם. אני המומה ומצרפת את החשבונית על הגלגל, חשבונית על שיקום פסיכולוגי שלי וחשבונית עבור תרופות ההרגעה לבעלי.

על טיפולכם המסור והכנוע אצווה.

בכבוד מועט,

לשירותי תמיד

אתם.

 

קוק לקח עט וענה תשובה:

“גברת נכבדה, התרגשתי לקרוא את מכתבך ולדעתי קרה לך נס. את צריכה ללכת לבית הכנסת ולהגיד את תפילת “הגומל”. הרווחת בן.

אם המקרה היה קורה במשמרת שלי – הבן שלך היה מת.

נקודה.”

24

בסוף ערב ההורים ההזוי יצאו קוק ואריה למגרש החנייה החשוך. ציורי הגרפיטי, שאמרו ש”קוק הוא המלך” בהקו מול ציורי הקיר שטענו ש”אריה בן יונה”. 

זוג תלמידות התמזמזו בחיפושית, שחלונותיה התמלאו אדים. קוק טען שבזמן האחרון נשים מביטות בו. בתור בחור צעיר היה די מכוער והוא חשב שכנראה יש חוק כזה שבגיל מבוגר זה מתהפך. אריה קינא בו, על היצרים שאיבד מזמן. הוא שאף אויר מלוא ריאותיו וצרח “אלוהים נמאס לי להיות כלב הוראה, תוציא אותי

מכאן” והאל עשה זאת בדרך מאוד יצירתית יש לציין.

 

דם חוסך זיעה

סוף השנה הגיע והביא עמו את הטיול השנתי, שלעומתו טירונות גולני נראתה כמו נופש בקריביים.

ב 5:00 בבוקר הגיעו התלמידים לבית הספר, התארגנו בזמן שיא וכבר ב 11:00 יצאו לדרך. בשעת לילה הגיעו תלמידי השכבה לאכסניית “שדה בוקר”

ולמרבה הפלא הצליח צוות המורים לחלק אותם לחדרים, ללא שפיכות דמים. 

25

אריה ששובץ למשמרת הראשונה עקב אחרי קבוצה של תלמידים שיצאה לחצר עם

סדינים, כריות וחפיסות קלפים. 

“מה אתם חושבים שאתם עושים”, שאל אריה.

“משחקים סטריפ פוקר”, אמר ראש החבורה המחומצן.

אריה פנה אל אחת הבנות שבשלב כבר היתה בלי חולצה וביקש ממנה להתלבש.

“זאת החולצה שלה, היא זכתה בה בתל אביב, כשהסכימה להתפשט בשביל זה. היו קטעים באו עיתונאים, חבורת חנונים מהטלוויזיה ועשו מזה עניין”, אמר המחומצן.

“חבר’ה בבית הספר אין הימורים”, אמר אריה. 

“בהימורים, כמו בהימורים אין דבר כזה, שאין דבר כזה. למה מה קרה, צביקה פיק מת?”

“לא מת ולא ימות”, ענו הבנות.

“למה לתחקירנית בטלוויזיה מותר לתפוס על חם רופא שממזמז לה ומראים איך הוא ממזמז לה ואחר כך באה עוד תחקירנית וגם לה הוא ממזמז. אז למה לי אסור, שימזמזו לחברה שלי, הקשה המחומצן.

 

26

אריה חזר שפוף ונזוף לחדר ובדרך ראה חנון מעשן סיגריה, הוא התמלא מחדש אדרנלין של מנהיגות ופקד “לא לעשן”.

“מי אתה שתגיד לי לא? אפילו אבא שלי לא אומר לי לא”, אמר החנון המעושן.

אריה אמר שאחרי הטיול הוא רוצה לראות את אימא שלו אצל המנהלת.

“כדאי לך, היא כוסית”, אמר התלמיד והגיש לאריה חזייה “קח המורה, לך תנגב אבק”.

בלילה נגנבו ארנקים מהחדרים והסגנית ביטלה את הטיול ולקחה את כולם לתחנת המשטרה. בגלל הצלחת העניין הוחלט להכניס את הביקור במשטרה כחלק במסלול הטיול של בית הספר.

ביום שלאחר הטיול הגיעה אימא של החנון לבית הספר ותפסה את אריה במדרגות “הפסדתי יום עבודה  בשביל להגיע לכאן ולשמוע מהחברים של הבן שלי שהוא לא עשה כלום ושאתה משקר. אני מכירה את הילד שלי הוא מלאך, הוא לא יכול לגעת בזבוב”.

“הבן שלך עבריין”.

“על מה אתה מדבר? הוא נחמד, אתה בטוח שאתה מדבר על הבן שלי?”

“אני מדבר על הפושע שגידלת”.

 

27

 “איך אתה מדבר עליו, הוא העיניים שלי”.

“הוא גדל על מיי ביוב”.

“בעיניים שלך”?

בעיניים שלי שהוא הסתכל בעיניים שלי, בעיניים של חיה”.

עם הצילצול נפגשו השלושה אצל הסגנית שפתחה את הישיבה בדקה דומיה. הנעל של מנהל בית הספר שנעדר מתחילת השנה נמצאה בכלוב של האריות

בספארי וכיווני החקירה הראשוניים הובילו לכיוון ז’4. כשתמה הדקה פנה אריה אל החנון “אם אני אסבול, אתה תסבול את הסבל הכי גדול שאני אוכל לגרום לך”.

החנון חייך.

“אתה מחייך? תזכור אם אני נופל אני לוקח אותך איתי, אם אני נופל אתה נופל”

סגנית המנהל ז”ל שיסעה את דבריו “די, אל תגזים, זה לא רלבנטי”.

“גם כשאני אהיה מכוסה כולי בדם, אני אמשיך לחייך אתה לא תשבור אותי, יש לי כבוד ואתה לא תיקח לי אותו”.

28

החנון התחיל לבכות והמנהלת בפועל עצרה את אריה “אתה דרמתי”.

“אני לא דרמתי, המציאות דרמתית”, ענה אריה בקול חנוק, הוא הרגיש שמוכרים אותו בשידור חי וראה איך המנהלת והאימא מחליפות מבטים מאחורי גבו.

“אתם לא רואים שהוא כבר מביע חרטה”, אמרה המנהלת והושיטה לילד סולם בעובי של כביש חוצה ישראל, לרדת מהעץ. אחר כך פנתה לאימא בקריצה

“עשינו לו אבחון ?”

האימא קלטה את העניין “כן”, גמגמה “גילו שהוא דיסלקטי ולכן הוא לא היה מודע למעשיו, אין לו סף מודעות”.

המנהלת נשמה לרווחה “ברוך השם, זה מסביר הכל, בגלל שהוא דיסלקטי הוא לא הבין את הסיטואציה, יש לו בעיה בחוסר הבנת המציאות”. החנון הפסיק לבכות, גם הוא כבר הבין את הדיל.

“גם אם רק 1/3 ממה שהמורה אומר זה נכון…”, המשיכה.

אריה נדהם באיזו מהירות ניקו לו 1/3 והחנון התחיל לצחוק. במעט החשבון שידע הוא הבין שהמנהלת לא קונה 2/3 מדבריו של המורה.

 

29

אריה הפך למטרד. למרות התואר, הקביעות והמשכנתא הוא והחנון היו שווים והביטו זה לזה בלבן של העין. התלמיד שחלום חייו היה לגנוב חול בים ולמכור אותו לחברות בניה,

תקע את המסמר האחרון בחלומו של אריה.

הישיבה התפזרה ואריה נשאר בחדר המנהלת “אתה תתגבר”.

“אני מתפטר”.

“אבל הגרפולוג אמר שיש לך אישיות חזקה, דווקא רציתי שיהיה להם מודל אחר לגבריות,

מישהו רגיש”.

“בתיאוריה זה נשמע טוב”.

למה אתה חושב שהם נגדך?”

“הם לא. פשוט חלמתי את החלום הנכון במציאות הלא נכונה. הייתי נאיבי ונאיביות הורגת”.

האימא עמדה במסדרון וחיבקה את בנה שכלב בולדוג חשוף שיניים עיטר את זרועו. כשהבחינה באריה  הסתכלה בו במבט אטום וחייכה חיוך חרסינה מאולץ “מה אתה למדת מזה?”

“כלום”, ענה אריה ונכנס לכיתה.

30

מיאו מיצי מיצי

כצפוי הכיתה התייחסה אל אריה כמו לאוויר, התלמידים היו עסוקים בענייניהם ואף אחד לא הסתכל עליו. החנון התיישב על שולחן המורה, הוציא את הברגים

מהכיסא שלו ושר:

“תתפטר תתפטר  תתפטר, תתפטר”

“אני סולח לך”, אמר והושיט את ידו לאריה “שזה לא יקרה עוד פעם”.

הכיתה צחקה. לפתע נפתחה הדלת והסגנית נכנסה לשיעור. החנון שעדיין ישב על השולחן קפץ בבהלה. הסגנית תקעה בו מבט רצחני “למה לא, תמשיך לשבת על השולחן של המורה, מה קרה?”

אריה הפך למטרה, סומן כחלש והפירנות הריחו דם. הוא איבד גובה והפך לחור שחור. הראש שלו הסתחרר כמו סופר נובה והוא חש קוצר נשימה שהוביל לנשימה מוגברת, שגרמה למחסור גדול יותר באוויר. אריה נחנק וקרס לתוך עצמו, כמו ענק לבן, אבל אף אחד לא שם לב.

הסגנית ערכה עם הכיתה שיחת קודקוד והשתרר שקט מתוח, שהתנפץ בפרצוף של אריה ברגע שיצאה מהכיתה.

31

“עכשיו נראה אותך גבר”, אמר המחומצן.

אריה יצא מיד בעקבות הסגנית וקרא לה לחזור. הוא הצביע על התלמיד “הוא אמר לי שעכשיו הוא יראה אותי גבר”.

הסגנית יצאה עם המחומצן וכשנסגרה הדלת תלמיד אחר העיר לחבר שלו “אתה זבל מסריח”.

הוא הוציא את שני החברים וקרא לסגנית “זה קרא לזה זבל מסריח”.

הזבל התרגז “למה אתה מערב אותי מה אני קשור לזה” ?

“ומה אני קשור לזה ? כשתענה על זה, תענה גם לעצמך”.

אמר ונכנס שוב לכיתה מחייך וברגע שהרגל שלו דרכה בה העיף החוצה עוד חמישה תלמידים ואחר כך עוד ארבעה ועוד שניים. בסך הכל תוך עשר דקות הוציא 17 תלמידים מהשיעור ונשאר עם 23. במלחמה כמו במלחמה, הוא החליט להשבית את ההנהלה.

כשהוא היה תלמיד בחטיבת ביניים הוא עשה טעות והחזיר למישהו מכות בהפסקה. בשיעור נפתחה הדלת ואחד עם זקן אמר לו “חכה נתפוס אותך בהפסקה”.

 

32

מאז הוא מחכה. גם עכשיו נפתחה הדלת ואחד עם זקן אמר לו “שמעתי לכלכת עלינו, חכה נתפוס אותך בהפסקה”. אריה חיכה להפסקה וחיפש את המנהלת

ברחבי בית הספר. חולצת הכפתורים המיוזעת שלו, שנועדה להיות כמו החליפה של סופרמן, לא סיפקה את הסחורה ונראתה עכשיו כמו מדים של נהג אוטובוס.

גם שעון הצלילה שלו לא החזיק מים ולא הרתיע את הכרישים.

מנהיג הכיתה שישב עם החבר’ה, סימן לו מרחוק ופקד “בוא הנה”. אריה הסתכל לו בעיניים וראה שהיו ריקות כמו 00 של שירותים.

“המורה ביקשת משהו”? שאל המנהיג.

לאריה לא היתה מוטיבציה למות בגיל צעיר ולכן לא רצה שהמחומצן יטריח את עצמו לחשוב שביקש ממנו משהו. הוא חייך חיוך ניצחון, שנראה כמו עווית של

ליוויתן עם צילצל בעין והתדרדר במדרגות. בשארית כוחותיו פתח את חדרה של היועצת שעבר שיפוץ והיה כעת בגודל של אולם ספורט. המנהלת לבושה

בכבודה בלבד גחנה מעל היועצת, שהייתה בשליטה מוחלטת. 

33

על החלונות היו אדים וריח של קטורת בריח תפוז עמד באוויר. 

היועצת הפסיקה לרגע למצוץ מתוך נרגילה בריח תפוזים והביטה באריה בשלווה של לטאה בשמש. אריה התרשם עמוקות והתמקד בביריות, שאחזו בגרביוני הרשת שלה, שהיו קרועים בדיוק במקום הנכון.

“אני צריך אותך לדקה”, אמר למנהלת.

“דבר קצר” אמרה.

“אני נוסע למיון”!

“תדווח לי”!

הוא הדרדר לחניה עם חצי דסקית בפה ונשא לבד את האלונקה של עצמו. הגוף היה כבד והיה נדמה לו שהוא הולך עם מקרר על הראש. כשפתח את דלת הרכב נשפך עליו חול ים, שכיסה את נעליו. כשהגיע לשער ראה שמלאך החבלה החנוני יושב עם דלי ליד השומר.

“קשה לך המורה?” שאל החנון והתקרב לחלון כמו בת יענה בספארי.

34

“יש רגעים קשים, אבל את המכות שאכלתי מאחיך בהפסקה אף אחד לא ייקח ממני”. הוא נכנס לרכב ונתן פול גז בניוטרל. הוא הפך להיות שחקן משנה בחיים של עצמו והרכב נסע לאט כאילו התקדם כל הדרך עם אמברקס משוך. נפל לו האסימון והוא הרגיש אותו נופל מרגע זה – הוא יהיה במרכז, כרגע הוא היה במרכז הרפואי ע”ש רבין. 

הוא דידה מהרכב, גרר את עצמו למיון וצעק “מה עושה מישהו עם התקף לב”. הרופא התורן שקלט עם מי יש לו עסק אמר בקול שקט “קחו את ההתקף חרדה הזה מפה”. הוא נלקח לצד אחר כבוד למדידת דופק והרופא ניגש למיטתו לדובב אותו. מהתג של הרופא והבין שהוא ערבי.

“ספר לי מה קרה”, ביקש הרופא.

“אני מורה והיה לי שיעור קשה, זה הכל”.

הרופא צחק וראו עליו שהוא לא מבין “ד”ר תאר לך שכשאתה בא לעבודה כולם היו אומרים לך מה שהם חושבים על האימא שלך, למה אני צריך לשמוע את זה כל בוקר?”

הרופא היה סימפטי ואריה התחיל להבין למה נשים נמשכות לערבים.

“התלמידים הכי טובים, אלה הערבים והבדואים, אצלם יש כבוד. חבל שהיהודים מקלקלים אותם”.

35

“אני אתן לך אישור מחלה ותוכל לחזור לשם כבר מחר”.

אריה הרגיש כמו יהודי שברח מהמחנות “אסור לי לחזור, תלמיד שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית”.

“איך זה יכול להיות?” התפלא הד”ר.

“אנחנו כלבי הוראה, קשורים בקולר של קביעות עד אובדן השפיות. חיים בעולם של צללים, חושבים שאנחנו נערצים, למעשה כלל לא נחוצים. מין בייביסיטר מטומטם, שהותר דמם”.

סמי ההרגעה החלו להשפיע על מערכות העצבים והוא שקע בהזיות. בחלומו עמד מול המנהיג וכוון לו אקדח לתוך החור של העין ולחץ. התלמיד לא מת, עוד היו לו כמה מלים לומר. הוא חבט את ראשו המחומצן ברצפה, התלמיד צחק. אז הטיח כיסא בראשו, אבל התלמיד עוד לא מת, הוא רק חירחר. בעיניים שלו ניצנץ אפס מוחלט, ריק, כמו בחלל. החנון נכנס להזיה כשבידו שקית שחורה שממנה טפטף נוזל שחור וצחק “הבאתי לכם את הדבר האמיתי”.

אריה הרגיש שנוזל קר הוחדר לתוך וורידיו והתפשט בנעימות בכל גופו. כשהתעורר מצא לידו את

זרובבלה, “כשנצא מהמיון תיקחי אותי לאכול גלידה. אחר כך אני רוצה לחזור לכיתה”.

36

“אתה מזכיר לי את החייל שנפצע במלחמה והולך לרופא ואומר לו תרפא אותי אני רוצה לחזור לשדה הקרב להיפצע ואז לחזור אליך שתרפא אותי ולחזור לשדה הקרב להיפצע ולבוא אליך שתרפא אותי והרופא מסתכל עליו ואומר לו “אתה לא נורמלי והחייל אומר לו “את זה אני רוצה בבקשה בכתב”.

מבטו החולמני נדד מחוץ לחלון והתמקד בעורב שטרף פגר של עכבר.

“בית ספר זה מקום עם קארמה שלילית, אבא שלי מעדיף לתדלק ספינות בנמל ולא לעבוד שם”.

בערב הגיע קוק לבקר בחדר ההתאוששות, הוא היה שליו מתמיד.

“עשיתי מעשה, תראה את העניין כסגור”. עיניו זרחו והוא התרווח על הכורסה לצדו. אחות נכנסה וקוק השתתק וקירב את אצבעו לפיו.

כשנשארו לבד סיפר קוק שכששמע מה שקרה החליט לנקום בכיתה. “בכוונה החניתי את האופנוע שלי בחניון בית הספר, בתור פיתיון”, אמר “בהפסקה קלטתי שמישהו מתעסק לי באופנוע וידעתי מי זה. זה היה המחומצן שניגש לאופנוע עם מסמר ביד. ידעתי שהוא הולך לחתוך לי את הצמיגים וממש רציתי שייעשה את זה. הוא לא ידע שטמנתי לו מלכודת. נעזרתי בחבר טוב שלי – שפמרון, בטח שמעת עליו. 

37

בקשתי ממנו שייגש לאופנוע עם קסדה על הראש. תוך זמן קצר התחילה סביבו התקהלות של המחומצן וחבורתו שהבטיחו לו שהוא הולך למות.

שפמרון ענה להם “טוב למות בעד ארצנו” והדליק סיגריה.

המחומצן צעק לו “ארצה!” והמסגרייה שעל פניו נצנצה בשמש. שפמרון לא התרגש והוריד את הקסדה ונשף למחומצן ת’עשן לתוך העיניים. המחומצן שפשף את העיניים ולא האמין לראות מולו את מס’ 1 בעולם התחתון שמסתכל עליו מטווח 0 ואומר לו “אני אוכל לך ת’מוח עם כפית”. לפני שהספקתי להגיד “בוחן פתע” חבורת העכברים נטשה את הספינה. בסוף היום האופנוע שלי עמד בחניה מצוחצח ואף אחד לא העיז להסתכל עליו כי החנון שמר עליו אישית”. קוק ניפח את החזה ובחן את הרושם שעשו דבריו על חתנו הצעיר.

“זה מזכיר לי את עצמי, גם אני לא הפסדתי שום קרב”, מלמל.

אריה הרגיש מעודד ופתח בשיר ניצחון:

מיאו מיצי מיצי מיצי, מיאו מיצי מיצי מיצי, 

מיאו מיאו מיאו”.

“פרשת בלתי מנוצח מיציהו”, אישר קוק וטפח לידידו הצעיר על האינפוזיה. 

38

מנצחים ומנוצחים

הוא שקע בשינה סמיכה ומוגנת. כמתוך חלום ראה אחות שנכנסה לחדר ושמע את קולו של קוק לוחש לה “תהיי עדינה אתו, הוא עוד צעיר הוא חושב שיש מנצחים ומנוצחים”. האחות חייכה חיוך מלאכי ששמור רק לאחיות ואמרה “איך המוסכניק שלי אומר ‘איזונים ובלמים כל החיים'”.

מערכת הכריזה בישרה לבאי בית החולים ששרת החינוך באה לבקר את פצועי מערכת החינוך. השרה עברה בין המיטות וקוק שאל “במה זכינו שאישיות רבת דרג כמוך תבוא אל קטנים כמונו?”

השרה ליטפה את ראשו, המשיכה אל כתפיו ועיסתה קלות את עורפו, אבל הוא לא נרגע “עוד יום אחד כזה בבית הספר והביקור שלך היה הופך לביקור תנחומים”.

“איפה הערכים שלך בחור?”, שאלה השרה.

“הערכים שלי אוזלים מהמחסנית”.

“אז תהייה ראש ממשלה ותשנה את המצב”.

“אני לא יכול, יש לי משכורת מינימום ואין לי הרשעה פלילית”.

“הרצון להיות כוכב יהרוג אותך יום אחד, למה שלא תהייה בינוני כמו החבר שלך”.

“ואז אני לא אהיה איום על המערכת”.

39

“זאת גם דרך לנסח את זה”, אמרה השרה והתכופפה לעבר אוזנו.

“תגיד חבובניק, איך זה שם בבית הספר?”

“זו פלנטה אחרת, יקום בפני עצמו”, נאנח ובהה בפטמה של השרה שהיתה תלויה במרחק נגיעה.

“הייתי נותנת הרבה כדי לעבוד עם הנוער”.

“הם חיות אדם וזה שואב מימך”.

“אל תהייה כבד באימש’ך, זה תרגיל שובבות נערי, גם בספר המחזור שלנו גזרנו למחנכת את האף, והפצנו ת’תמונה שלה באינטרנט”.

“לא ידעתי שבזמנך היה אינטרנט”.

“אחי, אני צעירונת, אבא קנה לי ת’ג’וב ליומולדת”.

“הוא כזה חזק?!”.

“הוא לוביסט, בעל חברת ‘לוביסט & לוביסט’ בע”מ, יש להם משרדים מהודרים בבניין הכי מעודכן בעיר”.

“הלובסטר 5” ?

“בדיוק”!

“נשמע טעים”. 

40

צליל רחוק של מהדורת חדשות הסתנן להכרתו המסוממת והוא האזין בדריכות:

“והרי ידיעה שהגיעה זה עתה, היישר אל שולחן המערכת, קשבנו מדווח שמהבוקר מתנהלות הפגנות ענק בעקבות נפילתו של המורה לספרות. בבורסה ובתל-ברוך נצפו ירידות חדות. קרבות עזים ניטשים בין מורים לתלמידים. התלמידים עולים במספרם על המורים והמורים עולים על התלמידות.

מועצת התלמידים הארצית הורתה לוותר בשלב זה על מאבק מזוין לשם השגת זכויות נוספות לציבור התלמידים, אך סירבה לשחרר את המורות החטופות. במחאה הסירו נציגות המורים את חולצות הבטן וחשפו על חזן את הכתובת: ‘תושבי טורה – בלבלושה הפסדנו’. בצעד חסר תקדים, הצביעו רוב השרים נגד השוואת מחירי הבאנגים לשכר המהנדסים ובעד הורדת מחירי הנרגילות והפיצוחים. כוחותינו דיווחו על פגיעות טובות במטרות ושבו בשלום לבסיסם”.

בהוראת משרד החינוך העבירו את אריה למחלקת השיקום ונתנו לו מקרמה לשיפור מצב הרוח, אבל  הוא העדיף קורס פיסול באבן, ככה יכל לדפוק כל היום עם הפטיש, בלי לשבת בכלא. 

אריה היכה כל כך חזק שחתיכות אבן עפו ונתקעו לו בעיניים, אבל הוא לא שם מסיכת מגן כי רצה לשמור על מקסימום קשר עיין עם החומר.

 

41

הוא דמיין שהוא חוצב לתוך הראש של התלמיד החנון פנימה וניסה להגיע למנגנון הפנימי שהפעיל אותו. כשסיים את עבודת הפיסול תקע בראש דוקרן ועשה בעורף שלו צלב עם אולר שווייצרי. הוא יצא לחניון והלביש ת’ראש על תמרור אין כניסה, עם הפנים כלפי מטה, כדי שיהיה נוח לכלבים להרים ת’רגל.

הוא היה גאה ביצירתו ואמר לאחות הראשית “הם עוד יילמדו לאהוב אותי!”, האחות הבינה ומיד הגדילה לו את מינון הכדורים. אריה לקח את החומר, מעך אותו על מחברת ישנה, סידר את השורות של האבקה על השורות של המחברת, שורה מול שורה ואמר “איך הוא כותב שם, משורה ישחרר רק המוות”. הוא לקח עוד שאיפה מהלבן, נעמד על המיטה נופף בחלוק והכריז “אני המלך אחשוורוש שמלך מהודו ועד כושלאימש’ך. שורה יפה, מי אמר אותה? אה אני כרגע”.

 

42
This free e-book was created with
Ourboox.com

Create your own amazing e-book!
It's simple and free.

Start now

Ad Remove Ads [X]
Skip to content