טופלס ותכלס הלכו לים – בינה ורצח מול סלע אנדרומדה

תתקשר כשאתה מבייץ

מגרד את תחתית הסיר,

זה הכי טעים,

בוץ פיקס.

עגלה מלאה עצי בניה ואתרוגים חנתה בחניה של שכן עם חגורה שחורה.

“מה תעשה לי”?

אמרה שלופת ציפורניים בלאק אדום.

היזהר בבני עניים,

כי מהם תצא תורה הלחימה.

היתה לו חשיבה נשית וריבועים בבטן

לא הסתפק בזיון,

רצה את כל החבילה.

בטרנינג בסלון

הנקמה הייתה לו דלק משובח,

אבל ביצוע נואל.

נאבק על עוד שנה מול סרטן החיים.

עובד זר מדליק סיגרה בטרמפיאדה

של פארק אריאל שרון.

נכד הפנסיה מקשקש בזיבורית

נזכר בילדותו,

מזיז עשורים.

גם מחונן זה חינוך מיוחד

של הלא רגילים להתאמץ.

קם עם צמצם פתוח, חזר לישון.

כמו שאמר בזמנו לאינשטיין ‘הכל יחסי’.

והתקשורת חגגה על זה.

שאלת ראה”מ

איפה אתם אוחזים,

בלפיתת מלחציים בגרון?

בפיתה או בלאפה?

אתה אוכל ת’כאפה פה, או לארוז לך אותך לקחת?

המשורר שבטנק יינצח!

את תחנת הדלק של שטיפת הכוכבים.

בן אדם שכמוך –

בעוד מאה שנה תיפנה שמאלה.

מגפיים ביפו

א.

כשבאתי ללכת

צדה עיני את הסכין

המוכתמת

שנחה על המזח.

זרועה פצעי

מלח.

נמלאתי מריח

הדגים

וידעתי כי שוב לא אפגוש

באנשים אלה אשר סביבי.

זהו פרוש המושג חלוף.

ב.

פצעי חלודה נפערו

בגדר הדייגים

אצל

המזח.

עמדתי דום במגפי

החדשים.

סירה יצאה לים

ענפות דמו למצופים

והגלים ליד.

ג.

הדייגים התקינו

חכותיהם וחתולים

פיהקו כשנכנסתי

ויצאתי משם.

בדרמתיות והדר.

מבעד הקצף ניווטה

הסירה אל הים. עוקפת

תמרור מזח שקוע ונסתר.

בארנבי ג’ונס 

ארנבי קם בבוקר ולא הכיר את עצמו.

כי הוא לא היה דומה לעצמו.

שערו צימח פרא ציפורניו הישתנו

ופניו התקרקמו

הוא הפך להיות קיפוד.

תחילה ארנבי לא ידע למה זה מגיע לו.

ולא הבין כיצד יתכן להפוך לפתע

לקיפוד.

אך כשניסה לרוץ התגלגל לכדור של קוצים.

זהו’ חשב לעצמו. ‘עכשיו אני’

מוגן’.

הילדים של גן חווה חשבו שהוא כדור

דרכו ובעטו, אך ארנבי לא ויתר

זה רק תרגיל שובבות נערי, אמרו לו

הוא הבין שעליו להשאר קיפוד. אם

ברצונו לשרוד. ולמות בכבוד.

בתור קיפוד.

בינה ורצח

דולפין הוא החיה המדברת בינה לבין עצמה

במן שפה, שאינך מבין.

יש איזה סונר, שמקובע אצלו.

הוא עושה להטוטים, אפילו ללא הערות המנחה

ולאו דווקא בשביל

הדגים, המושטים לו. או לאו דווקא בשל

קולות הקהל, המריעים לו.

יש לו חוש הומור מסוים לדולפין.

ויש, שאני חושב, שהוא לתומו לועג וצוחק לנו,

על שאנו זקוקים

לכל כך הרבה פריטים, בעוד הוא

נולד ובא לעולם שלם ומוכן. לבוש

במחלצות לבן אפור שלו ושוחה לתומו בברכה,

מלך המים.

הוא משתעשע בנו ולא אנו בו.

ובכן הושם לו יום אחד מאלה באמצע הלונה פארק

בתל אביב להנאת

הילדים והוריהם, המשחקים לפניו.

ובכן שותה הוא מים דלוחים.

סובב לו בכלאו ובקרביו

עופרת יצוקה.

מול סלע אנדרומדה

ואז בנסיעה.

הווישרים היו לוכדים

את העמוד.

{כיברת מרחק האוטו הופ

היתה במדויק לבושה

על היצמדותם והליכתם

חליפות}.

אך אז החלו מפספסים

את העמוד.

בשל טיפות הגשם.

בשל טיפות הלב.

אמנון היקר,
נורא התרגשתי לקרוא את מכתב התודה שכתבת למל. לדעתי המילים מתארות בתמצית בדיוק את המטרה שלשמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
הייתי רוצה לבקש ממך רשות לתרגם את המכתב שלך לאנגלית ולפרסם אותו בבלוג שלנו, אני בטוח שזה ייתן השראה להרבה אנשים להירשם ולכתוב. תודה!

Ran Shternin