יופיו הניכר והניחר של הבלוז

אין הפסקת אש ואין הומניטרית

אמרת “הקיץ אכתוב הספדים”

כותב על המוות וצפונה,

תהייה לך כאן הרבה עבודה.

מלאך המוות לא חבר באף הסתדרות.

אנשים מחביאים טילים בבית שלהם,

רוצים שיהרגו את הילדים שלהם?

רוצים כסף, רוצים שוקולד,

רוצים חירות.

“הרס וחורבן יא עיוני,

הרסוחורבן”.

תקבל מינויי לכל החיים

לכל החיים?

כמה מלחמות זה מכסה.

כולל מע”מ?

ימניים-שמאליים

שמאליים ימניים

מאחל החלמה שלמה לכל פצועי

הגוף, הלב והנפש.

בכבוד

לא אסביר לך את זה כי זה לא ניתן להסברה.

גם אם תשב/י כל היום לא תבינ/י את זה כי זה לא ניתן להבנה.

זה ניתן להרגשה אך את/ה אנוכי/ת מידי.

שקדיה

ילד גן הילדים שבגר,

רודף אחרי סופות הוריקן

בחריפות רגשית לא מצויה.

בלוז חם ללוחמה קרה

מאזינים ומאזינות יקרים ויקרות, האזנתי טרום מלחמה לשיר הבכורה מתוך האור הגנוז. אלבום הבלוז הלא גנוז של אבנר שטראוס מלא העזוז. לא יכולתי לעזוב את מושבי בחבליי קסם הייתי למקומי אחוז.

אמרתי למחוגים בשעוני, הלוואי והזמן לא יזוז. הוקסמתי מהמילים, מהפיזמון החוזר והחרוז. בחיי שבלעדיו כל הפליי-ליסט הינו חתיכת ביזבוז. אז חכו בסבלנות לאלבום השנה, אלבום השנים……קלאסיקה סטייל תמוז. תודה על ערב שירי קסום, אתה בלוזיסט ברמ”ח איבריך ושיריך ב 100% ועוד אחוז.

הרריי החושך אשמים

“אנו האחמדים אומרים

ה’ לא אוהב את מי שמתחיל במלחמה.

וגם במלחמת הגנה אסור לפגוע ביונק ושב.

חיים משותפים.

לא דו-קיום,

קיום-אחד.

לחנך חינוך שונה.

לזכותו של האחר,

בעוד מנהיגים דוגלים רק “בזכות שלי”.

להביא את השמחה לאחר.

להתייחס כאילו בן וידיד נפש הוא”.

הפסיפס הוא חזק מאוד ואף פוליטיקאי

לא יכול לקלקל.

אני חיפאי. משכונת “כבביר”.

גרתי בחיפה ולא הכרתי אותך.

“אתה מוזמן לבקר”.

גאווה ממארת

דבר שמנעת מעצמך זמן רב בא ואונס אותך.

ואז שוכב קרוע כשוכב קרוע, כן בדיוק.

ואז חושב שאתה צריך להרגיש משהו, משהו כן בדיוק.

אבל אינך מרגיש כלום אתה ריק, קרוע, שוכב על משהו וכמעט מרחף מריקנות.

וישן כאבך שלא הרגשת ומפנים עצמך לתוך כוסות קפה.

לתוך כוסות כן בדיוק.

מנסה להלביש על האנס הרגשות אבל אינך יכול.

לא הסכם – “הסדר”

נקרא ילד עד שלומד לשחק. איש.

מסתובב ברחוב ילד עד שאתה מוצא את דרך ההילוך הגברית.

ופתאום ביום חמישי כשחצית את הכביש הרגשת איש.

היה בזה מן משהו היה בלי כל ספק משהו.

אבל עם התחלפות האור ברמזור מהרת לילד לחזור.

נשק התקפי

שמש ים ואדמה חמה ילד טוב מקשיב לאמא אדמה.

הלכת ולא שבת על עקבותיך עלמה.

עזבת אותו עומד מקשיב בדומיה.

מחברת

אתמול היה יום שכדאי לזכור.

שלשום, ניזכר למראית האתמול.

באה ציפור והתיישבה על חלוני.

גשם הרטיב את פני וגופי.

מדי הצבא נדבקו ונצמדו אלי.

הרובה החליד והתותח כוון אלי.

המלחמה גרמה לי להקיא עלי.

אתמול היה יום שכדאי לי לזכור

וגם שלשום כבר עבר ושבר אותי.

וכל גופי מכווץ ומוכה עד מוחי.

מיני חזית

עלמה יפה יודעת מה טוב.

ילד איש הולך למראית ברחוב.

והעננים חוששים מהגשם הקרב ובא עלינו.

והתחזית היא לא בשבילם, אלא בשבילנו.

המנגינה בפעם המי יודע כמה.

מחטאת את הרחוב העובר ונישרך תחתינו.

ונפשותינו עם העננים חוששות מהגשם.

שאנו נביא עליהם ועלינו.

עוד נכונו לנו עלילות

רוח של יום שימשי וילד

מאושש ואנושי.

חתול שדינו נחרץ.

ואדם רץ.

מראית יום שלישי בעיר גשומה

ויום האדמה.

המלחמה הזו והמלחמה הבאה.

בתאבון לילדים שאוכלים ארוחה

חמה.

מינהור

דרוש עוד כסף.

למען החייל שנאלם.

מצבו הוגדר אנוש.

3 חיילים נעלמו

מצבם הוגדר

בינוני.

זקנה נדרסה.

חתול מת.

ערבי נפצע ילד

איבד עין.

איבדתי עניין.

פיתרון אפקטיבי

חייל.

קטן.

לא מגולח.

רואה את האמת ושותק.

נוסע לבית שלו.

הולך לישון.

לא שקט.

ערני קשוב ללב ולשאר האיברים.

חוזה בוכה.

חוזר.

במרחק נגיעה

הפצוע הקשה ביותר

בצה”ל, שועט על דרכים.

הפצוע מונע בידיי

מנועים

שיר לא רגיש

שיר אנטי-

מילואים.

אני והוא

מחייכים.

הוא וההיא פלסטיקים

ובשר וחייל אחד שחציו

ניקבר.

קובץ

מיבשלת השכר שבקה חיים, שבקתי שכר.

כולי נוטף געגועים לאלה הימים.

כולי נוטף ימים, געגועים.

נטפים ממני.

נטפים.

כולי.

ואלה הימים נכתבים באופן תכני,

על נייר צח.

ואלה הימים שאת ריחם עוד אפי חש.

תש כוחם להשפיע על יגון דלותי בחברת בני המערב.

ז’בוטינסקאי

ארץ האבות הפכה לארץ.

אני שילדותי עברה עלי בין קירות וסביונים.

בבניית מקלעים ובאכילת רמזורים.

נוצרתי למלא יעוד של משהו.

של מישהו?

איני יודע.

עוד עתיד לנולד.

ומועד לחזון.

ביי ביי בייבי.

וחיי התאטרון.

גם חרוז וגם נכון.

מה יהיה במזרח התיכון?

יש פה ריח של אקרוסטיכון.

גם חרוז וגם נכון.

צו – השעה

מתעסקים לי מול העיניים באנשים

שהורסים לנו את יחסי הפנים והחוץ.

דשים שוב ושוב באנשים

שעוסקים בהרס עצמי על חשבון ילדותם.

מכלים עצמם הרחק מאור השמש.

חירבתם לי את הימים האחרונים בארצכם.

היי אתם שם בלונים נפוחים ומשועממים

צאו ממערותיכם אל חיק הטבע

בואו ואתן לכם,

בואו וקחו מידי.

פיילוט

נכנס בשקט לחנות כנטע זר מזמן עבר.

מתבונן סביבו ומקרטע בכתפו,

מביט בי בחוסר אמון.

מביט ושואל למתנה לילד בן 11 וחצי.

חוסר הביטחון נובט ומדגיש את חוסר האימון האונים.

רוצה, לא מוצא, יוצא.

לחבק אותו יכולתי אם היה זה עולם אחר.

לדבר איתו הייתי רוצה לשאול אותו ולהגיד לו את אשר על ליבי

הלך לא ישוב יותר.

יום חמישי, נעלם לו מחיי לעד.

ואף אם אפגשו שוב וודאי ילבש צורה אחרת ואף אני אולי

אהפך לבן המערב.